חם והביל בחוץ? קבלו 4 מסלולים רטובים שיגרמו לכם לצאת לטייל

הליכה בתוך פלג שוצף, שביל מוצל בנחל, אמת מים רומית ומסלול שנראה כמו ג'ונגל. אבנית סטרולוב מצאה את הפתרון האולטימטיבי לחום: מסלול הליכה רטוב שמתחיל או מסתיים בבריכת שכשוך

צילום תמונה ראשית: אבנית סטרולוב
זמן צפייה: 00:37

יש ימים בקיץ הישראלי שבהם המחשבה על מסלול הליכה נשמעת כמו רעיון לא הגיוני במיוחד. השמש קופחת, הטמפרטורות מטפסות וכל מה שמתחשק הוא להישאר ליד המזגן, או לפחות למצוא מקום שבו אפשר להכניס את הרגליים למים ולא להוציא אותן עד סוף הטיול.

בדיוק בשביל הימים האלה בחרנו ארבעה מסלולים שבהם המים הם חלק מהחוויה עצמה. 

1. עין תינה: מטפסים בתוך המים עד המפל

עין תינה, המוכר גם בשם עין נוטרה, ממוקם בשוליים המערביים של רמת הגולן, בין הקיבוצים גדות וגונן, והמסלול שלו מטפס במעלה נתיב המים, בין צמחייה ירוקה וסלעי בזלת, עד למפל שמחכה בחלקו העליון.

כדי להגיע לבריכות השכשוך ואל המסלול הרטוב, יש לכתוב בווייז עין תינה. ניתן לחנות בחניון וללכת ברגל כקילומטר עד לבריכת השכשוך הראשונה, או לחלופין לנסוע בדרך עפר המגיעה כמעט עד לבריכה עצמה. מהחניה הולכים לכיוון חורשת האקליפטוסים ותוך זמן קצר מתחברים לסימון הירוק ונכנסים אל הפלג. מכאן מתחילה ההליכה הרטובה, כשמסביב עצי תאנה (ומכאן שמו של המעיין, עין תינה) וצמחיית נחלים. החלק הרטוב של המסלול הוא כ-400 מטרים.

ככל שמתקדמים במעלה המים, הדרך הופכת מעט יותר מאתגרת. מטפסים על סלעי בזלת רטובים, והזרימה משפריצה על המטיילים לאורך הדרך. חלק מהקטעים חלקלקים במיוחד, ולכן הותקן במקום מעקה בטיחות. כדאי לקחת בחשבון שהסלעים עלולים להיות חלקים, ולכן כפכפים הם ממש לא רעיון טוב כאן.

עין תינה
עין תינה | צילום: אבנית סטרולוב

גולת הכותרת

בסוף העלייה מגיעים אל גולת הכותרת: זרם מים חזק שנראה כאילו הוא פורץ מתוך סבך התאנים. למעשה, המים יוצאים מצינור שמזרים את מי המעיין, אבל ביום קיץ חם הפרט הטכני הזה נשכח די מהר ברגע שעומדים מתחת לזרם. מהאזור העליון נפתח גם נוף יפה לעבר עמק החולה.

את הדרך חזרה עושים בשביל הכחול, כך שלא חייבים לרדת שוב בתוך הפלג. חשוב לזכור שחלק מהדרך חשוף לשמש, ולכן למרות המים הקרירים עדיף להגיע מוקדם בבוקר ולא בשעות החמות ביותר.

כל מה שחשוב:

ווייז: עין תינה.

אורך: החלק הרטוב כ-400 מטרים.

עלות: ללא תשלום.

הטיפ שעושה את ההבדל: אל תסתפקו בשכשוך באזור התחתון. אם אתם מסוגלים לבצע את הטיפוס על הסלעים הרטובים, החלק החוויתי והיפה ביותר מחכה דווקא בדרך למעלה.

איפה שותים קפה:

במרחק של כרבע שעה נסיעה תמצאו את "סימני דרך" שבקיבוץ כפר סאלד, עגלת קפה שנמצאת בין עצי ההדר ומציעה קפה, מאפים מתוקים ומלוחים, כריכים, סלטים ומתוקים.

עין תינה
עין תינה | צילום: אבנית סטרולוב

2. עין חרדלית: לצעוד בתוך נחל ביער פיות

עין חרדלית, בחלקו המערבי של נחל כזיב, הוא כמעט ההגדרה למסלול קיץ. במקום ללכת בשמש ולחכות לרגע שבו סוף סוף מגיעים למעיין, כאן אפשר להיכנס אל הפלג ולהפוך את המים עצמם למסלול. מדובר במעיין שמהווה את אחד ממעיינותיו הגדולים של נחל כזיב, ומימיו יוצרים קטע זורם, ירוק ונגיש יחסית בחלקו התחתון של הנחל.

ניתן לצעוד במסלול של כ-1.5 ק"מ לכיוון מן החניה ועד לבריכה, או פשוט להיכנס למים ולצעוד בהם עד שנמאס. אני מבטיחה שתמצאו אינספור פינות שכשוך בדרך, ואם יהיה לכם מזל ותהיו שקטים, אולי תפגשו גם יחמור, או לחלופין חזיר בר. המים רדודים בחלקים גדולים מהדרך, וסביבם צמחיית נחלים עשירה.

אחד היתרונות הגדולים של עין חרדלית בקיץ הוא הצל: עצים וצמחייה מלווים חלקים נרחבים מהמסלול, כך שהתחושה היא ממש כמו לצעוד ביער של פיות.

עין חרדלית
עין חרדלית | צילום: אבנית סטרולוב

כל מה שחשוב:

ווייז: עין חרדלית.

אורך: ניתן לקצר, המסלול המלא הוא כ־3 ק"מ.

עלות: ללא תשלום.

הטיפ שעושה את ההבדל: מומלץ לבדוק בפרסומי רשות הטבע והגנים את מצב המים, שכן לעתים הם נמצאים מזוהמים.

איפה שותים קפה:

במושב מנות הסמוך פועלת "קפה מנותי", עגלת קפה עם קפה, כריכים, מאפים, ארוחות בוקר, פיצות וקינוחים. לצד העגלה יש מדשאות וגן שעשועים.

עין חרדלית
עין חרדלית | צילום: אבנית סטרולוב

3. מי קדם: הולכים בתוך מפעל מים בן אלפיים שנה

מי קדם בפארק אלונה הוא כנראה המסלול הכי לא שגרתי ברשימה. כאן לא הולכים בתוך נחל טבעי אלא נכנסים אל בטן האדמה וצועדים בתוך חלק ממערכת מים עתיקה שהובילה מים מאזור רמות מנשה אל קיסריה. המערכת המקורית השתרעה לאורך יותר מ־20 קילומטרים והייתה חלק ממפעל המים הרומי ביזנטי של קיסריה, והצעידה בה מרגיש כמו חזרה בזמן.

באתר שוחזר קטע מהנקבה באורך של כ־280 מטרים. מהרגע שנכנסים פנימה, אור השמש נעלם ואת מקומו תופסים קירות האבן, החושך והמים. עומק המים מגיע לכ־70 סנטימטרים.

החוויה מתחילה בצפייה בסרטון המסביר את הסיפור ההיסטורי, ואז יורדים במדרגות אל מתחת לאדמה. כך מקבלים שילוב מיוחד של טיול רטוב לבין סיפור היסטורי. במקום פועל גם פארק חבלים.

כל מה שחשוב:

ווייז: מי קדם – פארק אלונה

אורך הנקבה: כ־280 מטר

עלות: מבוגר ב49- שקלים וילד ב-39 שקלים

הטיפ שעושה את ההבדל: קחו פנס לכל מטייל ולא פנס אחד לכל המשפחה. בתוך הנקבה חשוך, והרבה יותר נוח כאשר כל אחד רואה בעצמו לאן הוא דורך.

איפה שותים קפה:

ממש במושב עמיקם פועלת "בלוט", עגלת קפה כפרית שנמצאת לצד חממה, ממנה נקטפים חומרי הגלם המוגשים. בעגלה ניתן למצוא קפה, פוקצ'ות, כריכים, סלטים ומאפים.

מי קדם
מי קדם | צילום: אבנית סטרולוב

4. השביל הרטוב בפארק המעיינות: מבריכה לבריכה

פארק המעיינות הוא אחד המקומות שבהם המים נמצאים כמעט בכל כיוון שמסתכלים אליו. בפארק שלמרגלות הגלבוע נמצאים מעיינות כגון עין שוקק, עין מודע ועין מגדל, נחל הקיבוצים ולצידם שבילים שעוברים בין שדות ומעיינות. אבל אם אתם מחפשים מסלול רטוב קצר שמתאים גם למשפחות, כדאי להתמקד דווקא ב"שביל הרטוב" שמחבר בין עין שוקק לבריכת הטחנה.

אורכו של השביל כ־300 מטרים, והוא עובר ממש בתוך פלג מים רדוד. המים מגיעים ברוב הדרך מעט מעל גובה הקרסוליים, ומסביב גדלים שיחי קנה ופטל שיוצרים תחושה של שביל קטן שמסתתר בג'ונגל.

השביל הוקם לזכרו של סרן צביקה קפלן ז"ל, בן קיבוץ מירב שנפל במבצע צוק איתן. בני משפחתו, חבריו ובני נוער פרצו את הדרך בתוך סבך הצמחייה, והשביל מקבל את מימיו מעין שוקק ומסתיים ליד בריכת טחנת הקמח הישנה.

מי המעיינות בפארק שומרים על טמפרטורה של כ־24 מעלות לאורך השנה, כך שבאוגוסט מדובר בשדרוג משמעותי להליכה. מומלץ להפוך את היום לטיול בין כמה מהמעיינות בפארק.

המסלול הרטוב – שביל צביקה
המסלול הרטוב – שביל צביקה | צילום: אבנית סטרולוב

כל מה שחשוב:

ווייז: פארק המעיינות.

אורך השביל הרטוב: כ־300 מטר.

עלות: הכניסה לפארק ולשביל ללא תשלום, ניתן לשכור רכבי גולף בתשלום.

הטיפ שעושה את ההבדל: אל תעמיסו צידניות וציוד כבד אם אתם מתכננים להגיע ברגל. הרכב נשאר במבואה, ולכן כל מה שתביאו יצטרך להגיע איתכם עד המעיין.

איפה שותים קפה:

בשביל לשתות קפה לא חייבים לצאת מהפארק. בסמוך לעין מודע פועלת "קפה מודע", עגלת קפה שמגישה לצד הקפה גם אוכל קל, סלטים, בורקסים, פיצות, ג'חנון וגלידה.

השביל הרטוב
השביל הרטוב | צילום: אבנית סטרולוב