וְנַהֲפוֹךְ הוּא: יצאה ל"טיול אחרי צבא" עם בנה - ונתקעה בפיליפינים
נילי מרגי נסעה עם בנה הבכור לטיול בפיליפינים, כשרגע לפני הטיסה חזרה הביתה למשפחה, היא התבשרה כי המבצע הצבאי מול איראן החל - והטיסה בוטלה: "חג הפורים מלמד אותנו שהכול יכול להתהפך ולהפתיע לטובה". ברוח הגישה החיובית של ניסי חג הפורים, נילי מתארת כיצד הופכים את הלימון למיץ קלמנסי
נילי מרגי, אם לארבעה מקיבוץ בצפון הארץ, טסה לטיול "אחרי צבא" עם בנה רזי, שנפצע קשה במלחמה האחרונה והחלים. ביום שבת היא נפרדה ממנו בדרך לחזרה הארוכה הביתה, אבל מסתבר שהגורל (או דונלד טראמפ) החליטו אחרת. "אני מאמינה שדברים קורים מסיבה ולטובתי תמיד", מציינת נילי באופטימיות ברקע מבצע "שאגת הארי" מול איראן, "גם כשאני לא תמיד מרוצה או מבינה". תפסנו אותה לריאיון מרחוק.
מדוע טסת עם בנך לפיליפינים?
רזי חיפש חבר לנחיתה רכה בפיליפינים, וקפצתי על המציאה. מפה לשם זה נהפך לטיול שיקום, כי הפעם האחרונה ששכבנו מיטה ליד מיטה הייתה בבית החולים "בילינסון" בנובמבר 2024. כשהוא אפילו לא יכל לדבר או לעשות שום דבר מהפעולות הבסיסיות שגבר בן 21 אמור לעשות, ואני הייתי שם צמוד-צמוד כדי לעשות את כל הדברים האלה למענו. היום אנחנו שוכבים מיטה ליד מיטה במלון מפואר בפיליפינים.
ההזדמנויות כל הזמן נופלות עלינו, הן כל הזמן מתחת לאף שלנו. אנחנו רק צריכים לפקוח את העיניים ולראות אותן. ואני זכיתי לעיניים פקוחות לרווחה וזכיתי לומר כן לטיול הזה ולאמץ אותו בשתי ידיים. כי אם היו אומרים לי לפני שנה שאני אהיה איתו בטיול לבד, אחד על אחת, בפיליפינים בחיים לא הייתי מאמינה.
ואז רגע לפני שאת חוזרת הביתה, מה קורה?
ביום שישי נפרדתי מרזי. הוא טס לגלוש ולפגוש חברים ואני למנילה, כדי לעלות שם לטיסה הארוכה, דרך דובאי, שתחזיר אותי לישראל. בשבת בבוקר אני מטיילת לי בקניונים המטורפים ועושה שופינג "פיצוי" לשלושת הילדים שנותרו מקנאים בבית ולבעלי, שהעביר את כל השבועיים האחרונים בהצלחה, ופתאום אני שומעת התרעה בנייד. התחלתי לצחוק מרוב הלם ובלבול.
אבל מהיותי מלכת האופטימיות, עדיין קיוויתי שהכול יסתדר וככל שאני ממשיכה בשופינג, ממשיכות התרעות והן מתגברות. יצרתי קשר עם בעלי, וכשהבנו שיש שיגורי טילים גם על דובאי, תכננו נתיב מילוט אחר - לטוס ישירות ליוון, כדי להתקרב לכיוון ישראל. אחרי כמה שעות הבנו שתכנונים לחוד ומציאות לחוד, ואז גם קיבלתי אישור שהטיסה שלי בוטלה.
כתבות נוספות ב-mood:
מה הרגשת כשהבנת שאת לא חוזרת לארץ בקרוב?
האמת שהתבאסתי, כי מבחינתי הטיול שלי הסתיים ובלב שלם שיחררתי את רזי להמשך הטיול שלו. הייתי בהתכווננות לחזרה לשגרה - בניתי על החזרה הביתה לחבורה שלי, בעלי צילם את זר הפרחים מחכה לי. חיכו לי הרצאות ליום האישה שאני מחכה להעביר וסדנת VIP להנשים שאני מתכננת, ואני כבר משתוקקת לעבוד עליה.
גם להסתובב לבד בהמתנה לטיסה בארץ זרה זה לא מרגש בשום צורה, זה אפילו קצת מפחיד. זה לא שאני מטיילת, אני ממתינה, ובארץ תוהו ובוהו והלב נקרע, אבל אין לי שום ברירה או יכולת לשנות את המציאות.
מה החלטת לעשות?
החלטתי להכין מהלימונים מיץ קלמנסי (משקה לימונים פיליפיני מתוק) וחברתי בחזרה לבן שלי, ולחברים שלו שגולשים כעת באי שירגאו. המטרה היא גם ליהנות מקצת זמן לבד עם עצמי ולנסות להבין מה השיעור שעליי לעבור.
אם כבר נתקעים בפיליפינים, מה אסור לפספס?
אם צריך לבחור רק שתי אטרקציות בפיליפינים, אז אל תפספסו את המסלול במואל בואל שנקרא "קניוניריג" שזה חציית קניונים וקפיצה מצוקים לנהר מהמם, מסלול של 9 ק"מ שאסור לפספס. לא רק למיטיבי לכת או אמיצים, וצלילה עם מאות אלפי סרדינים וכרישי לוויתן. חוויה עוצמתית ומיוחדת.
מה למדת עד כה מהחוויה של ביטול הטיסה?
לפעמים אנחנו לא בוחרים את הסיטואציה. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בלי שום שליטה על מה שקורה מסביב, כמוני. השמיים נסגרו וזה ממש לא משהו שתכננתי. אין לי טיסה חזרה - אין תאריך יעד, אין שליטה, רק חוסר אונים. מצד אחד בא לי לבכות, מהצד השני, אם כבר - אז כבר. זה נשמע שאני זורמת על הסיטואציה והכל "הפי הפי", וזה לא נכון, לא קל לי, במיוחד כשרואים את מה שהולך בארץ.
אני הולכת לחוות משהו שונה, שלא בחרתי בו מרצוני החופשי. יהיה גם בכי בוודאות. מקום לא מוכר, האוכל לא לטעמי, כולם צעירים ויכולים להיות הילדים שלי, ואני אובדת עצות. זו הסיטואציה האמיתית!
אבל יש לי 2 אפשרויות: לתת לחרדות ולרגשות האשם להשתלט, לגלול בחדשות בלי הפסקה ולהתבאס ולהתלונן שנגמר האוכל לילדים בארץ, או לבחור דרך אחרת. כי הלימונים זה עובדה - מיץ הקלמנסי זו בחירה. אני מאמינה שדברים קורים מסיבה ולטובתי תמיד, גם כשאני לא תמיד מרוצה או מבינה.
חג הפורים מלמד אותנו שהכול יכול להתהפך ולהפתיע לטובה. הדברים פשוט מסתדרים מחדש, באופן אחר וחיובי. גם אם משתנות התוכניות, תמיד אפשר למצוא פתרונות.
הכרת תודה זו לא סתם קלישאה
אם יש משהו אחד שאקח מהטיול הזה, זה שהכרת תודה זו לא סתם קלישאה. גם עכשיו, כשהייתי אמורה להיות מוקפת ילדים ובישולים ובטח בטונות של כביסה, אני לבד בארץ זרה וכל כך רחוקה - אני אומרת תודה.
♥ תודה על הרגעים הקטנים ביום המוזר שלי.
♥ תודה שקבעתי שיעור גלישה.
♥ תודה על שיחה שלא הייתה מתרחשת אילו חזרתי כבר.
♥ תודה על זמן שלא תכננתי אבל קיבלתי.
♥ תודה על היכולת לברור מהקושי ולמצוא דברים טובים שקרו לי ולא ראיתי אותם.
* נילי מרגי היא מנחת סדנאות "להכרתודה" ויוצרת תוכן להעצמה נשית. האינסטגרם של נילי מרגי.