ליצ׳י, יין וירח לבן: יום טיול מלא בחוויות בגליל המערבי
יש מקומות שמגיעים אליהם בשביל הנוף, ויש מקומות שהנוף הוא רק ההתחלה. ענת בלקינד ביקרה במועצה האזורית מעלה יוסף שבגליל המערבי, וגילתה שהסיפור האמיתי נמצא באנשים שחיים במקום
מועצה אזורית מעלה יוסף שבגליל המערבי, אשר נקראת על שמו של יוסף וייץ (מאנשי הקרן הקיימת ואחד מאבות היערות וההתיישבות בארץ), מציעה את כל מה שמחפשים בחופשה ישראלית טובה: טבע מרשים, מסלולי טיול, אוכל מקומי, יין, חקלאות ואנשים שמכניסים את המבקרים אל תוך הסיפור שלהם. אפשר לבלות כאן יום אחד מלא בחוויות, אבל כדאי לבוא לכמה ימים. לטייל ביער גורן, לבקר במבצר המונפורט, לצעוד לאורך נחל כזיב, מערכת קשת או נחל בצת, ואז לעצור לטעימת יין, קטיף עצמי ועוד.
בשנים האחרונות ידעו יישובי האזור תקופות מורכבות, אבל מי שמגיע היום פוגש לא רק את הקושי, אלא בעיקר את החוסן. אנשים שחזרו הביתה, עסקים שנפתחים מחדש, משפחות חדשות שמגיעות, וקהילות שממשיכות להאמין בעתיד של הגליל.
בביקרי במקום פגשתי אנשים שבחרו לקחת את החקלאות צעד אחד קדימה, לפתוח את המטעים למבקרים ולהפוך את מה שגדל בשדות לחוויה.
חוות קטיף עצמי "להתאהב בטבע": פקיסטני, הודית ופנמי במטע בגליל
זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל אצל ביאליק סולימני, בין עצי הפרי של חוות "להתאהב בטבע" ליד קיבוץ מצובה בשטחים של היישוב עבדון , גדלים תות פקיסטני, פלסה הודית, גרגר פנמה ועוד עשרות זני פרי, חלקם אקזוטיים וחלקם נפוצים.
את פנינו מקבל ביאליק, עם חיוך רחב ולחיצת יד של חקלאי. זה החיוך של מי שיודע שעוד רגע יישאל על השם שלו. וכשהוא מתחיל לספר, מבינים שפה אפשר להתאהב לא רק בטבע, אלא גם בביאליק עצמו. את השם קיבל על שם דודו, שנשא כבר באיראן את שמו של המשורר הלאומי ונפל במלחמת יום כיפור, כעשר שנים אחרי שעלו לארץ.
אבל השם המיוחד הוא רק פרט קטן בסיפור של ביאליק. הוא מסוג האנשים שקשה לסכם או להגדיר במילה אחת. את הבוקר הוא פותח במטעים, כחקלאי שמכיר כל עץ וכל זן בשמו. בהמשך היום הוא עובר לבית הספר, מורה ומחנך בני נוער בסיכון. ובנוסף, כבר כמעט 30 שנה, הוא מתנדב ביחידת הבילוש של משטרת ישראל. את כל זה הוא עושה במקביל לבית ולמשפחה. מבחינתו, החיבור בין כל העולמות האלה פשוט: צריך לאהוב את מה שעושים.
המטע של ביאליק מרגיש קצת כמו עולם קסום של פירות שלא פוגשים בכל מקום. לצד הליצ'י, שהוא הכוכב הגדול של החווה בימים אלו, המטע כולל 8 זני אבוקדו, 13 זני תאנים, פטל שחור, שזיפים, ענבים, תות שדה, אוכמניות, תות עץ, שסק, גויאבה לסוגיה ובכלל זה גויאבה תותית אדומה, פיתוח ישראלי שמציע את הטעם של הגויאבה בלי הריח החזק המזוהה איתה, ועוד.
בשיתוף פעולה עם חוקרי מכון וולקני בחנו בחווה לאורך השנים זנים חדשים וניסיוניים, כדי להבין אילו פירות יכולים להתאים לתנאי הגליל. כך אפשר למצוא במטע גם ענבים עם טעם של מנגו, ליצ'י ענק בגודל של שזיף ובטעם שמזכיר אננס, ועוד כמה הפתעות שמחכות להתגלות בין העצים.
בביקור בחווה החוויה מתחילה בקטיף עצמי. ממלאים סלסילה בפירות עונתיים ישר מהעץ, ואז אפשר להישאר עוד קצת, להתרווח על ערסל בין העצים, לתת לילדים ליהנות מפינת המשחקים, או לשבת עם קפה, שתייה ונשנוש בפינת האירוח מול המטע. אפילו הטווסים שמסתובבים במקום כאילו הבינו את הרעיון, ונהנים גם הם מהשקט ומהאווירה שהחווה משרה.
אפשר היה להמשיך ולספר עוד הרבה על החווה ועל ביאליק, על הדרך שעברו מחקלאות קונבנציונלית למשק שמשלב חקלאות עם קטיף עצמי ותיירות, על הניסיון לשתול עצי זית, ועל האנשים המיוחדים שהפכו לחלק מהסיפור של המקום, האחים של ביאליק והצד"לניק לשעבר שמצא את ביתו בישראל ועובד בחווה. אבל קצרה היריעה. חלק מהקסם של "להתאהב בטבע" הוא דווקא הדברים שמגלים תוך כדי ביקור, בשיחה עם ביאליק, בהליכה בין העצים ובהיכרות עם האנשים שמאחורי המקום.
מידע נוסף ותיאום קטיף בטלפון: 052-5156139
יקב "לגזיאל": מלוב אל הגליל, מהלול אל היקב
אם תשאלו את יריב לגזיאל איך הפכה משפחת חקלאים מאבן מנחם ליצרנית יין, הוא כנראה יספר קודם על כל הדברים שניסו בדרך. כי לפני שהיה יקב, היו שם לול עופות, דיר כבשים, בית אריזה לפירות ועוד כמה עסקים משפחתיים. "הם בעיקר תרמו לאוברדרפט", הוא אומר בחיוך, משפט שמסכם היטב תקופה של ניסוי וטעייה, לפני שמצאו את הדרך שלהם ליין. אביו של יריב, משה, הגיע מלוב לישראל כילד, ניצול שואה. הוריו היו בין מייסדי אבן מנחם, מושב שהוקם בשנת 1960 על ידי יוצאי ארצות צפון אפריקה. מאז, האדמה המקומית הפכה לחלק בלתי נפרד מסיפור המשפחה.
בשנת 2005 הגיע רגע של שינוי. משה ויריב החליטו לא רק לגדל, אלא גם לארח. הם הקימו צימרים בשם "מערת היין", ובמקביל נטעו כרמים בחלקות המשפחה במושב. כשהכרמים הצעירים עוד המתינו לבציר הראשון, הם התחילו לייצר יין מענבים שרכשו מכורמים אחרים.
לאט לאט נבנה היקב, והיום הוא כבר עסק משפחתי של שלושה דורות. משה, האב שמביא איתו את ניסיון החיים והחקלאות, יריב, היינן שמנהל את היקב ואת הכרמים ומשלב את הידע שצבר בלימודים ובשטח, ובר, הדור הצעיר שממשיך ללמוד ולהשתלב בעשייה, גם אם הוא מעדיף כוס בירה צוננת על פני יין.
ביקב "לגזיאל" מייצרים בין 6,000 ל-10,000 בקבוקים בשנה, בהם שנין בלאן, מרלו, קברנה סוביניון ובלנדים שונים. חלק מהיינות כבר זכו במדליות בתחרויות יין ואפשר לטעום אותם במרכז מבקרים נעים ומזמין, עם דלפק עץ, באווירה ביתית ותוצרת גלילית שמוגשת לצד הכוס.
החזון של יריב פשוט: שאנשים יבואו ליקב, ישבו לטעימות יין עם גבינות וטעימות גליליות, יצאו לסיור קצר בין הכרמים והיקב וישמעו על הדרך מהגפן עד הכוס. ואפשר, כמובן, גם לרכוש יין לקחת הביתה.
מידע נוסף ותיאום ביקור/הזמנת מקום בטלפון: 050-4861405
"לונה בלנקו": ירח לבן וחצר יורטים נסתרת
ב"לונה בלנקו" מקבלת את פנינו ענווה נידם, שכשמה כן היא, מדברת בשקט ובענווה. היא בת הדור השלישי למייסדי מושב זרעית. סבה, שעלה ממרוקו, וסבתה, ילידת הארץ, למדו בבית הספר החקלאי בנהלל והגיעו לזרעית עם הקמת מושב זרעית ב-1968. הם גידלו ורדים ועבדו בחקלאות, כמו רבים מבני דור המייסדים שבאו לבנות חיים חדשים בגליל. גם אמה של ענווה המשיכה את החיבור לאדמה ועבדה בחקלאות, ובהמשך פנתה לעולם האירוח ומפעילה כיום צימרים.
ענווה בחרה להמשיך את הדרך המשפחתית, במקום שבו רבים היו רואים רק את המרחק מהמרכז ואת הקרבה לגבול, היא ראתה הזדמנות להקים משהו חדש והחליטה להקים מקום אירוח משלה בחצר. כך נולד "לונה בלנקו", מתחם יורטים ייחודי בלב המושב.
מבחוץ רואים רק את השלט, אבל כשעוברים את השער מתגלה חצר ירוקה עם שלושה יורטים לבנים, חלונות משולשים, בית עץ שמטפס על אחד העצים, כיסאות פזורים בצל, בריכה ודשא רחב ידיים. זה נראה קצת כמו קמפינג מפונק נסתר מן העין, מקום שאפשר לצאת ממנו לטיולים בגליל, אבל גם פשוט להישאר בו ולהאט את הקצב.
"לונה בלנקו" נפתח בשנת 2020, לתוך תקופת הקורונה, והספיק לצבור קהל אוהב ולהיות מלא עד אפס מקום בעונות השיא עד פרוץ המלחמה. כמו רבים מתושבי האזור גם ענווה ובני משפחתה התפנו, המתחם נסגר לזמן מה, וכעת הם שוב בזרעית, עם אורחים שמתחילים להגיע מחדש עדיין לא כמו פעם, כך שבקיץ הנוכחי עוד אפשר למצוא כאן מקום למי שמחפש חופשה שקטה בגליל. בכל יורט יש מיטה זוגית ומיטות נוספות בקומת הגלריה, חדר רחצה, מטבחון מאובזר, מזגן ופינת ישיבה. העץ, הבדים הבהירים והחלון הגדול שפונה אל הדשא יוצרים חלל חמים נעים ומזמין.
ב"לונה בלנקו" ענווה נמצאת תמיד ברקע, זמינה לכל שאלה, מהמלצה למסעדה קרובה או משלוח אוכל למתחם, ועד תכנון רגעים מיוחדים כמו הצעת נישואין במתחם הירח הלבן או בפינות חמד אחרות בגליל המערבי.
מידע נוסף והזמנת מקום בטלפון: 072-3976699
לסיכום, התיירות בגליל המערבי היא חלק משמעותי מהיכולת של האזור להתחדש, ובעיקר הזדמנות להכיר מקום שיש בו יופי, טעם וסיפורים שלא פוגשים בכל יום. אז בפעם הבאה שמתכננים חופשה בצפון, כדאי לזכור את מעלה יוסף. להגיע, לטייל, לטעום, להכיר, כי לפעמים הדרך הטובה ביותר לתמוך במקום היא פשוט להתאהב בו.
* ענת בלקינד הייתה אורחת של תיירות מועצה אזורית מעלה יוסף. האינסטגרם של ענת
