ממקדשים ועד יחמורים: דרישות שלום מיוחדות מאיראן בישראל

קהילת יהודי איראן בישראל, המונה כ-300 אלף איש, עלתה לארץ בשני גלים עיקריים: הראשון, מיד לאחר הקמת המדינה בשנים 1953-1950, והשני - לאחר המהפכה האסלאמית במדינה, שהתרחשה ב-1979.

לצד חברי הקהילה הפעילה, תמצאו בארץ עוד מקומות בהם תפגשו תרבות, אמנות ובעלי חיים שאף הם הגיעו במקור מאיראן. בחרנו 5 אתרים ומוזיאונים שתוכלו לבקר בהם כאשר נחזור לשגרה.

הגנים הבהאים בעכו

מירזא חוסיין עלי נורי, הידוע גם בשם "הבהאא אללה", מייסדה של הדת הבהאית, נולד בשנת 1817 בטהראן. הוא הצטרף לקהילה הבאבית באיראן, ולאחר גירושו מהמדינה לעיראק, הפך לכמנהיג הבאבים הראשי. מאוחר יותר הוא הכריז על עצמו כשליחו של אלוהים, כשבהמשך הוא הקים את הדת הבהאית.

ב-1863, עבר בהאא אללה מבגדד שבעיראק לקונסטנטינופול שבטורקיה, משם לאדירנה (גם היא בטורקיה) וממנה הוגלה לעכו, לאחוזת אל-באהג'ה, שם חי עד מותו.

כיום, אל-באהג'ה, השוכן צפונית-מזרחית לעכו, הינו האתר הקדוש ביותר לדת הבהאית. בשטח המתחם הקדוש, שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שוכנים "אחוזת אל-באהג'ה" ו"מקדש בהאא אללה", בו הוא קבור.

שני המבנים מוקפים בגנים מטופחים ורחבי ידיים, המשלבים באופן הרמוני בין אלמנטים מערביים ומזרחיים, ובכניסה אליהם ישנו מרכז מבקרים.

שימו לב: הגנים הבהאים סגורים זמנית לקהל הרחב עד להודעה חדשה.

הגנים הבהאים בחיפה

הגנים הבהאים, אחד המקומות הקדושים ביותר לדת הבהאית, הוכרו בשנת 2008 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות היותם בעלי "ערך אוניברסלי" יוצא מן הכלל.

הגנים המרשימים בנויים מ-19 גנים מדורגים (טרסות) המשתרעים לכל אורך המדרון הצפוני של הר הכרמל. בטרסה המרכזית, הצופה אל מפרץ חיפה ועכו, שוכן מקדש הבאב בעל כיפת הזהב, שהינו מקום מנוחתו של עלי מוחמד שיראזי, שכונה "הבאב", הנביא-המבשר של הדת הבהאית.

שימו לב: בגלל המלחמה, הגנים הבהאים סגורים זמנית לקהל הרחב עד להודעה חדשה. אפשר להתרשם מיופיים מהכניסה התחתונה הממוקמת ברחוב הגפן 21 בחיפה או לצפות עליהם מרחוב יפה נוף 61 בחיפה.

כתבות נוספות ב-mood:

• הנוף כבר כלול: 4 ספוטים מושלמים לטיול ופיקניק בעיר הנושקת לים
• כולם מתבלבלים בין שני המקומות הללו - טיול שעושה סדר
• קפה עם נוף לאגם: שישי חופשי בעגלת קפה מול אגם פסטורלי

עולים מאיראן: יחמורים בטבע הישראלי

היחמור הפרסי, אייל גדול עם פרווה בצבע אדמוני שמנוקדת בנקודות בהירות, היה נפוץ בעבר באזור הים התיכון, ונחשב כמין שנכחד לחלוטין. ואולם, בשנות ה-50 של המאה ה-20 התגלתה אוכלוסייה קטנה שלו בדרום-מערב איראן.

כאשר הוחלט בארץ לנסות ולהשיב מינים נכחדים לארץ, נבחר היחמור להיות אחד מאותם מינים. ב-1976 הובאו שני זוגות מגרמניה וב-1978 הובאו ארצה עוד ארבע נקבות בטיסת "אל על" האחרונה מטהרן (בראשית המהפכה באיראן), במבצע מורכב וחשאי. הם שוכנו בחי בר בכרמל והתרבו שם.

באמצע שנות ה-90, רשות הטבע והגנים החלה בתהליך השבת המין לטבע. בתחילה הושבו היחמורים רק לנחל כזיב שבגליל המערבי, ולאחר הצלחת המבצע גם בנחל שורק שבהרי יהודה (בשיתוף גן החיות התנכ"י בירושלים), בגליל העליון ובכרמל.

כיום מוערכת אוכלוסיית הבר ב-300-250 פרטים, ובגרעיני הרבייה בחי בר כרמל ובגן היות התנכ"י חיים עוד כ-150 פרטים. למעשה, אוכלוסיית הבר של היחמורים בישראל היא הגדולה בעולם.

אמנות איראנית בישראל:

המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים

בין אוספי הקבע של המוזיאון לאמנות האסלאם, הנפרשים על פני שש גלריות, ישנה גם תצוגה של אמנות האסלאם שהגיעה לשיאה באיראן בימי הביניים עם כלי ואריחי קרמיקה ותצוגה של אמנות איראנית מאוחרת, הכוללת בעיקר פריטי קדרות וקרמיקה מהמאות ה-16 וה-17. תוכלו לראות שם כלי קרמיקה עם השפעה מהמזרח הרחוק, אריחים מזוגגים, לצד פריטים נוספים.

מעת לעת מוצגות במקום גם תערוכות המוקדשות לאמנות האיראנית, כמו למשל התערוכה "אות מאיראן" שהציגה 60 כרזות שיצרו 27 מטובי האמנים והמעצבים האיראנים, הפועלים בטהרן ומחוצה לה.

עוד מידע באתר המוזיאון

מוזיאון ישראל בירושלים

מוזיאון ישראל בירושלים כולל אוסף גדול של פריטים מאיראן מתקופות שונות, המכיל איורים, טקסטים דתיים וחפצי אמנות כדוגמת איורים מתוך "שאה-נאמה" (ספר המלכים), מחראב (גומחת תפילה) מתקופת השושלת הקאג'ארית ועוד. בנוסף, מוצגות יצירות עכשוויות של אמניות איראניות, כמו שירין נשאט.

בשנה שעברה עלתה במוזיאון תערוכת "השושנה והזמיר" אשר עסקה באהבה ארצית ורוחנית באמנות פרסית מאוחרת. לצד פריטים היסטוריים, הוצגו בתערוכה עבודות מראשית הצילום באיראן.