מזכיר את טוסקנה: "חמדתיה" - מתחם האירוח היפהפה והמיוחד בגליל

שתי התמונות שקיבלו את פניי כשנכנסתי לחמדתיה הבהירו לי מיד שזה לא עוד מתחם של צימרים. התמונה הראשונה הייתה שער ברזל ישן בגווני תכלת שדהו עם השנים, שכבות צבע מתקלף, קצת חלודה פה ושם. השנייה הייתה מבט מתוך בקתה קטנה, שפעם שימשה בית משפחתי והיום מקבלת את פני הבאים למתחם. מבעד לחלון העץ הכחול נשפך אור רך שהאיר את הווילון הלבן ואת שכבות הצבע שעל הקירות, כמו קמטים שמספרים סיפור.

חמדתיה הוא מתחם אירוח אינטימי באילניה, המוכרת גם בשמה הקודם סג'רה, השוכן בבתי איכרים נטושים מהמאה הקודמת וסיפורם הוא חלק מסיפור ההתיישבות היהודית בסג׳רה. שנים רבות עמדו הבתים נטושים עד שעתליה ואלי תרועה החליטו לפתוח בהם מתחם אירוח.

הבית של משפחת מצליח

הבקתה הקטנה בה קיבלה עתליה את פנינו עם חיוך רחב, מים צוננים, שקדים, תמרים ועוגיות שזה עתה יצאו מהתנור וריחן הציף את החלל, הייתה ביתה של משפחת מצליח בת תשע הנפשות, שעלתה מכורדיסטן והתגוררה במקום בשנים 1948-1923. הבית שנשאר בשלמותו ועל קירותיו המקוריים ניתן לראות את שכבות הצבע שהושארו במכוון, משמש כיום כמבואה לקבלת האורחים ופתוח בכל שעות היום והלילה עם נשנושים, שתיה חמה וקרה, שולחן גדול ופינה שקטה ונעימה.

כתבות נוספות ב-mood:

• לעצור את הזמן: מלון הספא שמעניק שלווה וריפוי במקום הנמוך בעולם
• ים, קוקטיילים וחדרים מפנקים: הכירו את המלון החדש של תל אביב
• חוויה קיבוצית בסטייל: חופשת קיץ משפחתית במלון הגלילי

הגן הקסום

המתחם נמצא בגן רחב ידיים המשתרע על שטח של ארבעה דונם ובו כרם, ערוגות ירק, ג׳קוזי, מטבח חוץ, מעגל מדורה, ופינות ישיבה רבות נסתרות וגלויות. מתחם הפועל על פי עקרונות הפרמה קולטורה כשאחד היסודות המרכזיים שלו הוא החיבור אל האדמה ואל האקולוגיה המקומית.

החצר של חמדתיה

במרכזו של הגן יש חמש יחידות אירוח, ארבע מהן סביב חצר מוקפת חומה בת כמאה שנה בה בריכת שכשוך קטנה, ערוגות של צמחי תבלין וירקות, עצי פרי, פרחי בר, נדנדה, מיטות שיזוף, ערסלים ופינות רביצה שמזמינות לעצור ולהתמסר לשקט. היחידה החמישית נחבאת בין עצי פרי וגפנים מחוץ לחצר וצמודה אליה בריכת טבילה פרטית.

יחידות האירוח

יחידות האירוח כוללות שתי סוויטות משפחתיות, בהן חדר עם מיטה זוגית וסלון רחב ידיים עם מיטה גדולה נפתחת, ושלוש סוויטות זוגיות. בכל סוויטה מטבחון מצויד, מקרר, כירה חשמלית, מכונת קפה וכלים נאים, אמבטיה כפרית ומרפסת קטנה שמשקיפה אל החצר.

כל אחת מהסוויטות, המשמרת את המבנה המקורי של בית האיכרים שננטש, עברה שחזור ושיפוץ מוקפד. קירות עבים, עשויים בזלת ואבן גיר מהאזור, תקרות גבוהות וקרירות, תאורה עמומה, רצפה שזורה במרצפות מאוירות שנשמרו ולוקטו מבתים ישנים ברחבי הארץ, דלתות מעץ מקומי וחלונות עץ עם ווילונות לבנים נעים לאט ברוח, כולם מספרים את סיפורו של המקום ללא מילים.

עיצוב שיש בו נשמה והפרטים הקטנים שעושים את ההבדל

כל פרט קטן, מהפרח שבאגרטל ליד מגבות הידיים, דרך הענף הפורח שבקומקום הישן על הסולם הקטן עם מגבות הבריכה ועד הענבים והמנגו בקערה שעל השיש בסוויטה, נבחר באהבה ובמחשבה ושייך לאדמה ולעונה הזו. אסתטיקה שנובעת מחיבור למקום ולזמן, לשורשים, לאנשים ולטבע שמסביב.

קשה להסביר במילים את התחושה שעוטפת אותך כששוהים בלילה בחמדתיה. אולי זה השקט שמגיע מבפנים, אולי הרוח שנושבת בין העצים או האור הרך שבוקע מהחלון, אבל משהו שם פשוט נכון. ביליתי במקום לילה אחד בלבד, אבל הוא הספיק כדי להזכיר לי כמה טוב לעצור, לנשום, ולהיות בתוך מרחב שנוצר באהבה אמיתית.

ניתן להזמין את המתחם כולו או סוויטות בודדות, אפשר לבוא כזוג או משפחה או לחילופין להעמיס את הילדים והנכדים ולבלות כמו בחמולה כפרית מתוקה ומפנקת.

האתר של חמדתיה

ארוחת ערב ב-PTSD

ואם לא מתחשק לבשל, במרחק של 10 דקות נסיעה, בפיאצה מתוקה מוקפת ירוק בכפר תבור, תמצאו את בר היין PTSD.

החברים הטובים עילי ועומרי, צעירים מהאזור, חזרו למחוזות ילדותם אחרי עבודה במסעדות בתל אביב והחליטו לפתוח מקום בילוי חדש במאי 2024 במחשבה שעד אז המלחמה תגמר. עילי (השף) ועומרי (על האלכוהול) קיבלו את פנינו וסיפרו לנו על המקום, על התוכניות לפתוח פיצה בצד השני של הפיאצה ובעיקר על מקור השם. הישיבה בחוץ, בליווי ממבחר היינות והקוקטיילים ומהמנות היצירתיות, הייתה בילוי מושלם בערב קיצי. האוכל טעים ויצירתי כמו מנת הניוקי ברוטב חציל שרוף או קינוח שהוא טוויסט על פיתה דרוזית עם לבנה, פירורי הפיתה מעטרים קציפה של לבנה, סמנה ושוקולד לבן, ויוצרים קינוח מתוק/מלוח מענג.

עילי, פוסט טראומטי משירותו הקרבי, הוא דוגמא לזה שיש דבר כזה צמיחה פוסט טראומטית, שניתן לקחת את הכאב למקום יצירתי ולמצוא משמעות בעשייה. מעבר לבישול ולאירוח המופתי, המקום משמש אכסניה ליצירות אמנות של אמנים פוסט טראומטיים. תמונות של שלושה מהם מעטרות את קירות המקום ומוצעות למכירה, ועל כך גאוותו של עילי.

האינסטגרם של PTSD

קצת על סג'רה

סג׳רה, שכיום נקראת אילניה, תופסת מקום ייחודי בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. היא הוקמה כמושבה חקלאית בגליל התחתון בשנת 1902, והייתה בין היישובים היהודיים הראשונים באזור. מה שמייחד אותה במיוחד הוא העירוב האנושי יוצא הדופן: לצד קבוצת הסובוטניקים, יהודים שמוצאם ברוסיה, התיישבו כאן גם מספר משפחות מכורדיסטן , שילוב שהעניק למקום גוון רב-תרבותי.

בסמוך למושבה הוקמה חוות סג'רה, חווה חקלאית שנוסדה ביוזמת יק"א, והפכה למעבדה לחלוציות וחידוש. בשנת 1957 השתנה מעמדה וסג'רה הפכה למושב מודרני ושמה שונה לאילניה. מאז ועד היום קלטה אילניה עולים ומשפחות חדשות, וכיום היא מושב שבו מתגוררות כמה מאות משפחות.

* ענת בלקינד הייתה אורחת של חמדתיה ו-PTSD.