לא מאבדים את הצפון: פרויקט קיץ מיוחד - מחווה לתיירות בצפון

מהחרמון ועד דפנה. על רקע ההסלמה בצפון והשריפות האיומות, נבחרת כותבות מדור התיירות נזכרות בגעגועים באתרי הטיולים היפים של המדינה וממליצות על 4 מקומות אהובים שנבצר מאיתנו להגיע אליהם הקיץ. כתבה ראשונה בסדרה

פארק דפנה
פארק דפנה | צילום: רינת שוורץ

ינינה זסלבסקי אפק מתגעגעת לחרמון

בדרך לחרמון, אי שם בתחנת דלק ליד ראש פינה, כשהוא מופיע לראשונה, הלב מתרחב.

לחרמון אני משתדלת לנסוע כמה פעמיים בשנה, כשמתחשק לי קצת וייב של אירופה. זהו הנוף שהכי אהוב עלי: נוף אלפיני.

בקיץ זהו המזגן הטבעי של המדינה. גם בשיא השרב שעוטף את ארצנו, בחרמון אפשר להנות מבריזה וכמה מעלות טובות פחות. זה הזמן לארוז פיקניק, לעלות על הרכבל, להגיע לתחנה העליונה ולצאת לשיטוט נינוח.

בחורף כשהוא עוטה את קסמו הלבן של השלג, אני מוותרת על פקקי הסקי ומעדיפה להתפעל ממנו מתצפיות ברחבי הגולן.

באביב המרחבים שלרגליו מתכסים בשמלת אחו ירוקה, מנוקדת פרחים, ובסתיו – במעיל שלכת. זהו הזמן הכי טוב לטיולים למרגלותיו.

כמעט שנה עברה מאז ביקרתי בחרמון לאחרונה, ואני מתגעגעת. אני מתגעגעת אפילו, אל המשפט הכי מעצבן של מדריכי התיירים: "ביום יפה אפשר לראות מכאן את החרמון" . כבר שמונה חודשים, ביום בהיר  וביום אביך, לא מתקרבים לטייל בצפון.

אתר החרמון 2024
זה לא נעים לראות הר סגור | צילום: אתר החרמון

 

גלית קידר מתגעגעת לעין קינייא

עין קינייא הוא כפר דרוזי במורדות הר חרמון, 5 ק"מ מהגבול, שהחל לפרוח מבחינה תיירותית ממש בשנתיים האחרונות. הכפר שוכן על מורדות רכס החרמון מעל נחל סער שעובר לאורך כל הכפר, בגובה של 750 מטרים מעל פני הים.
הוא הקטן בין הכפרים הדרוזיים בגולן, אך הוותיק ביותר מביניהם.
כיום חיים בכפר כ – 2500 איש, שכולם תושבי קבע בישראל  ולאחרונה החלו התושבים לבקש אזרחות ישראלית, וכבר 500 תושבים עם תעודה ישראלית.
משמעות השם עין קינייא הוא כפר המעיינות, היות שבכפר יש כ–40 מעיינות קטנים.  טיפ: חפשו עץ צפצפה, מתחתיו תמיד יהיה מעיין.
מאזור תוסס ומלא בתיירים הממוקם בלב התיירות בצפון, הכל נעצר תחת צל המלחמה בצפון, ותושבי הכפר מסרבים להתפנות. מדי יום סופגים את הדי המלחמה, או כדברי המקומיים "כשחיזבאללה יורה, לא מעניין אותו לאן".

עין קינייא - כפר המעיינות
עין קינייא - כפר המעיינות | צילום: גלית קידר

במרכז הכפר, כבר יש מיגוניות, שהן חלק מסיור הגרפיטי המיוחד "בעקבות נשים מובילות". את צדדיה של המגונית מקשטות תמונות של אום כולתום, פיירוז ואסמהאן. אם תפנו את הטלפון לברקוד בפינת המיגונית, יפתח לכם ערך עם הסבר למה נבחרו השלוש. את הגרפיטי תוכלו לפגוש לאורך כל הכפר, והכל מלווה בהסברים.
לצד התיירות המתפתחת, גם הצד הקולינרי פורח בכפר, מבישול דרוזי ביתי - הפטאייר של היבא שארף, ועד מסעדת JR, מסעדת השף אסאם, עם סיפור אישי מרגש (השף, פתח את המקום על מנת להגשים את החלום של אביו) שמגישה אוכל מעולה, שכשתהיו באזור אל תפספסו אותה.
גם עולם הצימרים ומתחמי האירוח התפתחו בכפר, ברמה גבוהה מאוד, ואירחו מטיילים רבים לפני ה - 7.10.
בנימה אישית - בדמיון שלי אני מטיילת בצפון ובעין קינייא, בקרוב ומגלה עוד מקומות קסומים, בלי שום פחד או חשש.
מי ייתן וכולם יחזרו הביתה (עכשיו!!!), בשלום ולשלום.

מיגוניות עם גרפיטי בעין קינייא
מיגוניות עם גרפיטי בעין קינייא | צילום: גלית קידר

 

כתבות נוספות ב-mood:

 

מלי אברמוביץ מתגעגעת לשמורת נחל שניר

שעה שחום הקיץ מכה מכת מוות בירוק החורף וכשנדמה שאין מפלט מהחום והלחות, תמיד תהיה לנו שמורת נחל שניר: קפואה, צוננת, מוצלת וירוקה. לאורך שתי גדות הנחל צמחיית נחלים ועצי דולב עצומים המספקים את תפאורת הירוק. בתווך - ערוץ מים קפואים, ישירות מהחרמון המופשר. כן כן, כשהטמפרטורה מחוץ לשמורה היא 40 מעלות בצל, טבילה במי קרח כמוה כטבילה בבריכה גיאותרמית חמימה.

את נחל שניר אנו חולקים עם לבנון. מוצאו בעיירה חצבאיה ומכאן שמו, החצבאני, שבשימוש גם אצלנו. אורכו 65 ק״מ ורק 10 ק״מ זורמים בישראל. רשות הטבע והגנים תחמה מקטע אחד של הנחל ויצרה גן לאומי מטופח, שבו ארבעה מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות.

השביל האדום:

רק 15 דקות של מסלול טבעתי נגיש שמוביל דקות לבריכת שכשוך ולמפלון. משם חוזר השביל במסלול אחר למגרש החניה.

 השביל הסגול: 

מסלול טבעתי ונגיש שמוביל אל מאגר מים בשם טאפליין. בחורף ובסתיו הוא הומה ציפורים ועופות. 20 דקות הליכה.

השביל הירוק:

מסלול שממשיך את השביל הסגול ומוביל למצפור המשקיף על עמק החולה לכל רוחבו. זה כבר מוערך ב-40 דקות.

 השביל הכחול:

מסלול טבעתי בדרגת קושי לא קלה. מתאים לבני שש ומעלה. זהו מסלול יפהפה וכייפי של הליכה במים על סלעים חלקלקים, חצייה של בולדרים, טיפוס על מדרגות סלע קטנות והליכה על סבך שורשי עצים. מאתגר למדי. מומלץ להגיע עם נעליים מתאימות ובגדים להחלפה.

ניתן לטייל בנחל שניר גם מחוץ לגן הלאומי. לצורך כך הוכשרה טיילת במקביל לערוץ הנחל, סמוך למושב בית הילל. הדרך עוברת בין פרדסים ומטעים ומאפשרת ירידה למים במספר פינות חמד לעצירה ושכשוך.

נקודת התחלה: שער צפוני מושב בית הילל

נקודת סיום: קייאקי כפר בלום בבית הילל/ טיילת שלושת הנחלים

שמורת נחל שניר
שמורת נחל שניר | צילום: מלי אברמוביץ

 

רינת שוורץ מתגעגעת לפארק דפנה

לא משנה באיזו עונה היינו נוסעים לגליל העליון, תמיד היינו עוברים בפארק האהוב עלינו מכולם, פארק דפנה שבקיבוץ דפנה היפה.

בלב קיבוץ דפנה זורם נחל הדן, המהווה את אחד הנחלים החשובים במקורות הירדן. במדשאה המרכזית של הקיבוץ, הנחל זורם תחת גשר ויוצר בריכת שכשוך קרירה ונפלאה שמסביבה מדשאות נעימות לפיקניק.

בחודשי החורף ניתן לשבת על המדשאה הירוקה, להאזין לרעש פכפוך המים וליהנות מפסגת החרמון המושלג ומרבדי הכלניות שמקשטים את הקיבוץ.

בקיץ, תענוג להגיע אחר הצהריים ולהשתכשך במים הקרירים של נחל הדן. כך או כך, מומלץ לאסוף מלבי משובח של המלביהו או מגש פיצה מושחת של פיצה טראק, שניהם נמצאים בקיבוץ דפנה.

אם התמזל מזלכם, תוכלו להיכנס עם הרכב עד לפארק. גם אם לא, ניתן לחנות ליד שער הקיבוץ ולהיכנס רגלית אל הפארק.

שרק יגיעו ימים יפים ונוכל להרוות את הגעגוע אל הצפון היפה והירוק שלנו.

פארק דפנה
פארק דפנה | צילום: רינת שוורץ

 

נזקי השריפות באתרי הטבע בצפון

רשות הטבע והגנים מודיעה כי מאז תחילת השנה, נשרפו כ-60 אלף דונם, 45 אלף מתוכם נשרפו רק בשבועיים האחרונים. לפי נתוני הרשות, המרחבים שסבלו מהנזק הקשה ביותר עד כה הם בגליל העליון ובגולן: כ-30 אלף דונם בגליל העליון וכ-22 אלף דונם נשרפו בשטחי הגולן. כמחצית מהשטח שנשרף נמצא בשמורות הטבע והגנים הלאומיים, ומחצית בשטחים הפתוחים וביערות.

בשבועיים האחרונים, עם התגברות השריפות באזורים נרחבים בצפון הארץ, צוותי הרשות התמודדו עם שריפות מורכבות אשר איימו לא פעם על שמורות הטבע והגנים הלאומיים. בשמורת הטבע יהודיה השריפה הגיעה עד מבואת הכניסה של האתר – אך הצוותים הצליחו לכבות אותה.

ערן היימס, מנהל מרחב גליל עליון ברשות הטבע והגנים: "כל שטח שנשרף - איתו נשרף גם בית הגידול של חיות הבר והצומח. אנחנו משתדלים להגיע כמה שיותר מהר למוקד השריפה ברגע שהיא מתחילה, אך חשוב להבין שאנו עובדים בשטחים בהם יש נפילות. הרשות אחראית על שמורות טבע וגנים לאומיים, ככל שניתן אנחנו גם מסייעים לכב"ה, צה"ל ולארגונים המקבילים בעבודת הכיבוי. כולנו פועלים במסגרת המגבלות ומנסים לצמצם את זמני ההגעה ובכך לצמצם את הנזק."

שריפה בנחל אביב
שריפה בנחל אביב | צילום: רשות הטבע והגנים