לראות עולם בזול? האנשים שעזבו הכול ועברו לגור בספינת תענוגות

בעולם שבו עבודה מרחוק הפכה שגרה, ובו הגבול בין נופש לחיים מטשטש, הולכת ומתפתחת תופעה יוצאת דופן: אנשים שמחליטים לעזוב הכול ולחיות על אוניות תענוגות לתקופות ארוכות, לעיתים לשנים ואף לצמיתות. הם לא נוסעים לשייט נופש, אלא פשוט עוברים לגור על הסיפון.

מה שנשמע כמו פנטזיה הוליוודית של מיליונרים הפך בשנים האחרונות למציאות של עשרות ואולי מאות אנשים ברחבי העולם. חלקם עשו זאת מתוך אהבה לים ולחופש, אחרים מתוך שיקול כלכלי פשוט: על אונייה, מתברר, אפשר לחיות בזול יותר מאשר בעיר גדולה על היבשה.

הכירו את תופעת "החיים על אונייה":

"סופר מריו" – האיש שחי בים כבר רבע מאה

בכל בוקר מתעורר מריו סלסדו (Mario Salcedo), בן 74 ממיאמי, לקול גלי הים, לא לצלצול שעון מעורר. סלסדו, לשעבר מנהל השקעות מצליח, פרש מעבודתו בשנת 1997, ומאז שנת 2000 הוא כמעט לא ירד מהים. יותר מאלף הפלגות מאחוריו, מתוכן למעלה מ־800 על אוניות חברת "Royal Caribbean", הפכו אותו לדמות מיתולוגית בעולם הקרוזים.

“יש לי דירה במיאמי, אבל אני כמעט לא מבקר בה,” הוא סיפר לא אחת. “הבית שלי הוא הים. אני מרגיש שם חופשי באמת.” אנשי הצוות מכירים אותו בשמו, יש לו שולחן קבוע במסעדה, והוא מבלה את ימיו בין בריכת השחייה, חדר הכושר ומועדון הריקודים. את רוב השנה הוא עובר מאונייה אחת לאחרת, ונח על היבשה רק לכמה שבועות מדי שנה, בעיקר לבדיקות רפואיות.

סלסדו, שכונה על ידי התקשורת “Super Mario”, הפך לסמל חי לתופעה. מצד אחד הוא אדם חופשי שמצא את גן העדן שלו בלב הים; מצד שני, הוא מודה שגם יש מחיר. “איבדתי את רגליי היבשתיות,” התבדח פעם. “כשאני יורד מהאונייה אני מרגיש שהאדמה לא יציבה.”

כתבות נוספות ב-mood:

• חג מולד, שלכת וטיסות ישירות: הכירו את היעדים "החדשים" של הסתיו
• זה היעד המושלם והלא מוכר בו תגלו את הקסם של הסתיו
• לעצור את הזמן: חופשת ספא אירופאית במדינה שתומכת בישראל

הזוג שגילה שחיים על הים זה כלכלי

אם סלסדו מייצג את הצד הרומנטי של החיים הצפים, אנג'לין וריצ'רד ברק מייצגים את הצד הפרקטי. הזוג האמריקאי הזה, שנמצא באמצע שנות החמישים לחייו, החליט בשנת 2021 לעשות חישוב פשוט: כמה יעלה להם לחיות באונייה לעומת החיים בביתם שביבשה. התוצאה הפתיעה גם אותם - החיים על אוניות תענוגות ארוכות טווח יצאו זולים יותר.

“בממוצע אנחנו מוציאים כ־100 דולר ליום לאדם”, סיפרה אנג'לין, רואת חשבון לשעבר, בראיון לוושינגטון פוסט, “המחיר כולל אוכל, ניקיון, בידור, תחזוקה - כל מה שצריך. בבית, אפילו בלי לשים לב, היינו משלמים הרבה יותר על חשמל, ביטוח, דלק ומכולת.”

מאז הם שטים ועוברים מאונייה לאונייה, נהנים מנמלים שונים בכל חודש ומאורח חיים נטול דאגות. לדבריהם, הם כמעט לא מתגעגעים לבית הקבוע. “אנחנו פוגשים אנשים מכל העולם, יש לנו חדר נקי ונוף משתנה בכל בוקר. זו תחושת חופש שקשה להסביר,” אמר ריצ'רד.

“מאמא לי” והחיים בגיל הזהב על הסיפון

גם לי ווכטסטטר (Lee Wachtstetter), המכונה “מאמא לי”, בחרה בים כבית. לי היא אלמנה מפלורידה, בשנות השבעים לחייה, שעברה לגור באוניית היוקרה "Crystal Serenity" לאחר מות בעלה. מה שהתחיל כשייט בודד הפך לחיים שלמים בים: למעלה מ־15 שנים על הסיפון, עם צוות שמכיר אותה בשמה ועם לוח הפלגות שמוביל אותה לכל קצוות העולם.

“במקום לשבת בבית ולחכות לנכדים, אני פוגשת אנשים חדשים בכל יום,” סיפרה לעיתון מקומי, “יש לי ארוחות, רופאה צמודה, בידור, והכי חשוב – נוף שאין לו סוף.” סיפורה של ווכטסטטר הפך השראה לפנסיונרים רבים ברחבי העולם שמחפשים דרך אחרת להזדקן – לא בבית אבות, אלא עם שמפניה מול השקיעה.

ספינה שהיא שכונה

התופעה הזו הולידה גם מיזמים חדשים, שבהם האונייה אינה כלי תחבורה בלבד – אלא יישוב של ממש. הבולטת שבהם היא "MS The World", ספינת מגורים יוקרתית ובה 165 יחידות דיור פרטיות. כאן הנוסעים אינם רוכשים כרטיס הפלגה אלא דירה, לעיתים במחיר של מיליוני דולרים. הדיירים יכולים להישאר על הסיפון לכל אורך השנה או רק להצטרף לחלק מהמסלול.

חיי היומיום באונייה הזו מזכירים שכונה צפה: יש בה מסעדות, קאנטרי קלאב, חדר כושר, סופרמרקט קטן, אירועי תרבות ואפילו ישיבות ועד דיירים. חלק מהתושבים עובדים מרחוק, אחרים פשוט מטיילים מסביב לעולם מבלי לעזוב את “ביתם”.

לאחרונה קמו יוזמות נוספות באותו קונספט, כמו אוניית "Villa Vie Odyssey", שמציעה דירות קטנות יותר וקהילה של תושבים מכל העולם. “זה קצת כמו לגור בקיבוץ על המים,” אמר אחד מהדיירים. “כולם מכירים את כולם, ואנחנו מתעוררים כל כמה ימים בנמל חדש.”

מחירי התאים מתחילים ב-129,000 דולר לתא פנימי למשך 15 שנים, בנוסף לכך ישנם דמי כניסה חודשיים – 2,000 דולר לאדם לחודש לתפוסה זוגית, 3,000 דולר לתפוסת יחיד.

אחת הנוסעות שרכשה תא כזה היא שרון ליין מקליפורניה. ליין בת ה-77 תתגורר ותחייה על ספינה זו ב-15 השנים הבאות "אני כבר לא צריכה לעשות כביסה. אני לא צריכה לעשות קניות במכולת, החיים על הספינה הרבה יותר זולים מאשר החיים בדרום קליפורניה." היא מספרת.

החיים על ספינה כוללים גם חיי חברה תוססים וגם הופעות של מוסיקה, רקדנים מקצועיים והופעות של אמנים מקומיים בנמלי העגינה של הספינה.

מגמות חדשות: נוודים ימיים

אם בעבר תופעת המגורים על אונייה נחשבה נישה של עשירים, הרי שכיום היא מתרחבת. הסיבה המרכזית היא שילוב של שני כוחות עולמיים: הזדקנות האוכלוסייה ועליית מגמת הנוודות הדיגיטלית.
העבודה מרחוק מאפשרת לאנשים לעבוד מהמחשב הנייד מכל מקום בעולם - גם מהים. האינטרנט הלווייני הפך מהיר ויציב, מה שמאפשר לא רק לבלות אלא גם לעבוד באונייה.

בנוסף, הפנסיונרים של דור הבייבי־בומרס מחפשים חלופות לדיור מסורתי. במקום להיכנס לבית אבות יקר, יש מי שבוחר בקרוז ארוך טווח שמספק ארוחות, ניקיון, רפואה בסיסית וחברה בעלות לא בהכרח גבוהה יותר.

המחיר של החיים על הים

עם כל הרומנטיקה, החיים על אונייה אינם מושלמים. בריאות היא אתגר - לא כל ספינה ערוכה להתמודד עם מצבי חירום רפואיים, ויש צורך לטוס ליבשה במקרה של בעיה חמורה. גם היבטים ביורוקרטיים כמו ביטוח, מיסוי או טיפול בדואר דורשים פתרונות יצירתיים.

בנוסף, תחושת השייכות עלולה להיפגע. מי שחי בתנועה מתמדת מתקשה לעיתים לבנות קשרים ארוכי טווח או להרגיש “בבית”. אחרים מדווחים על תחושת בלבול פיזית - אחרי חודשים בים, אפילו הליכה על מדרכה יכולה לגרום לסחרחורת קלה.

ובכל זאת, רבים מאלה שבחרו בדרך הזו טוענים שלא יחזרו אחורה. “אני חי את החלום,” אומר סלסדו, “אין לי דשא לגזום, אין לי חשבונות מים, רק שמש, ים וחיים בלי סוף.”

יותר מתופעה – פילוסופיה של חופש

החיים על אוניית תענוגות מגלמים תפיסה חדשה של מגורים, חופש וגבולות. עבור חלק מהאנשים, הבית כבר אינו מקום פיזי - הוא מצב תודעה, מרחב שנע עם האדם ממקום למקום. התנועה הבלתי פוסקת בין נמלים, האפשרות לקום בכל בוקר מול נוף אחר, והידיעה שאין צורך “לסדר את הבית” - כל אלה יוצרים תחושת חירות שקשה למצוא על היבשה. עבור חלק, זו דרך להאריך את נעוריהם; עבור אחרים דרך להזדקן בכבוד עם רוח של הרפתקה.

אולי זו הסיבה שיותר אנשים מתעניינים היום במסעות חיים כאלה. חלקם קונים דירה על ספינה, אחרים פשוט שוכרים חדר לתקופה בלתי מוגבלת. המשותף לכולם הוא הרצון לשבור את המסגרת, לראות עולם, ולהרגיש שהחיים עצמם ולא רק הנוף נמצאים בתנועה.

כי בסופו של דבר, כמו שאמר אחד מהתושבים באונייה “The World”:

“יש אנשים שמחפשים עוגן, ויש כאלה שמחפשים ים. אני מצאתי את שניהם באותו מקום.”