"בין אדם למקום": בקשת סליחה משלושה מקומות בארץ ובעולם

ביום כיפור נהוג לבקש סליחה מאנשים שפגענו בהם, ומה אומר המנהג לגבי התנצלות בפני מקומות?

פשפשנו בעוונותינו, דלינו מהזיכרון כמה חטאים ומצאנו 3 מקומות מהם אנו מבקשות מחילה (גם אם היא רק לצורך הכתבה).

מיכל מנור מבקשת סליחה משוודיה

בביקור שלנו בשוודיה, לפני לא מעט שנים, לא ידענו הרבה על תחום המיחזור. הפחים החומים והכתומים טרם הגיעו למחוזותינו, ונהגנו לזרוק את הזבל בפח אחד בלבד.

ואז הגענו לבית נופש על אגם בשוודיה, וגילינו בהוראות שהשאיר לנו בעל הבית שאת הזבל שנייצר בזמן שהותנו יש להפריד לשש שקיות שונות: אורגני, זכוכית, פלסטיק, קרטון ונייר, מתכת לסוגה וזבל שאינו ניתן להפרדה.

מאוד רצינו להרגיש כמו המקומיים, ולכן במהלך החופשה הקפדנו להפריד את הזבל שהצטבר (והצטבר הרבה…) לשקיות לפי הוראות ההפעלה לעיל. הבעיה הייתה שהשקיות תפחו וגדשו את הבית, ורצינו לזרוק אותן בפחים בחוץ. או אז גילינו שאין פחים בחוץ, אפילו לא פח אחד.

חזרנו להוראות ההפעלה בהן היה כתוב שיש לקחת את השקיות המופרדות עד למרכז העיירה הקרובה, ושם יש להשליך כל שקית לפח שלה.

לא התעצלנו, העמסנו את השקיות על הרכב, ונסענו עד למרכז העיירה הקרובה (מרחק חצי שעה נסיעה מביתנו על האגם המבודד). עוד חצי שעה עברה בסיבובים במרכז כדי למצוא את הפחים המיוחלים, שהיו מוחבאים היטב מאחורי הסופרמרקט.

מאושרים כי עוד רגע נוכל להיפטר מהשקיות הלא ריחניות, בלשון המעטה, גילינו למרבה ההפתעה כי הפחים נעולים, ואין אפשרות להשליך בהן זבל. אפילו לא קמצוץ. כמעט התייאשנו ושבנו עם ה"חבילה" לבית הנופש, אבל אז צדה עינינו פח ירוק ענק, בסגנון "הצפרדע" המוכרת לנו מהארץ. וידאנו שאיש לא רואה אותנו, ובזריזות השלכנו אליו את כל שש השקיות, בלי מיחזור, בלי הפרדה ועם לא מעט רגשות אשמה.

לימים, כאשר גרטה טונברי, הפעילה הסביבתית השוודית הידועה, התגלתה כאנטי-ישראלית, החרטה על כך שעברתי על חוקי המיחזור בארץ שגידלה את אחת המחרימות הגדולות שלנו, התחלפה בתחושת סיפוק.

כתבות נוספות ב-mood:

• בעקבות המורשת היהודית במדינה שתומכת בישראל
• לא רק מינכן: 8 פסטיבלי אוקטוברפסט משגעים ברחבי גרמניה
• גלויה בשלכת: 4 עיירות ציוריות בניו אינגלנד שכדאי להכיר

מלי אברמוביץ אומרת Sorry ללונדון

מחילה מכל בירות אירופה, מערי המשנה שלה, מאירופה בכלל ומלונדון בפרט, על שֶׁגָּבַהּ בה ליבי וסירבתי לשוב אליה גם כשהציעה לי את עצמה ב-100 דולר לכיוון - הצעה שכל בר דעת לא יכול לסרב לה.

מחילה מלונדון על ששנים הייתי חוה אלברשטיין וטענתי ש"היא לא מחכה לי" כי עכשיו מחכות לי האנוי, מומבאי, בנגקוק, הונג קונג, צ'אנג מאי ופוקט.

והנה רצה הגורל, שבתי, התאהבתי, ביקשתי ממנה סליחה וגם מחלתי. ארבעה ימים בלונדון ומחלתי לבריטים על הכיבוש, על ימי המנדט, על שלכדו את ספינת המעפילים של אבותיי ועל שהפרידו משפחות ושלחו את הגברים למחנות מעצר בקפריסין. נכון, הייתה בהם אכזריות, היה בהם רוע, אבל אלה היו "האנגלים" יימח שמם, ואילו הבריטים והבריטיות זה בכלל עם אחר.

ארבעה ימים בלונדון, ואני עפר לרגליה. מוחלת לה על הקור, על האפרוריות, על גשם צפוי ולא צפוי, על שלא הפנימה שחייבים מזגנים במלונות ביולי-אוגוסט, על ההפגנות, על המהגרים, על הצבעות עוינות באו"ם או באירוויזיון.

מוחלת ללונדון על בית המלוכה שלה - ספק לא מאכזב של שערוריות, דרמות וסכסוכים עסיסיים - ארוזים ביהלומים, בכרכרות זהב מצויצות, בכובעי נשים מגוחכים וגברים בחצאיות פליסה משובצות. אבל היי! כמה נעים לגלות שדם כחול זה חרטא, והצרות - כמו גם המחלות - לא פוסחות ולא מבדילות בין כחול לאדום.

מוחלת ללונדון בזכות תחבורה ציבורית מצוינת, פארקים נפלאים ורחובות נקיים, ארכיטקטורה נטולת שעטנז תריסים מכוערים ודודי שמש, מוחלת לה על הכל הודות ל-Sorry וה-Please בכל פינה, תיאטראות ומוזיאונים מעולים בחינם, מסעדות מצוינות ומחיריהן השערורייתיים, פאבים עתירי מסורת, שווקים ובתי כלבו מהודרים. על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב.

מחילה ממך, לונדון, על ששכחתי כמה את אינסופית ונפלאה. ניפגש שנית לאפטרנון טי.

אבנית סטרולוב מתנצלת בפני מעיין

ביום הכיפורים הזה, בלב שקט של לחש ותפילה, אני, ככתבת תיירות וכבלוגרית שאוהבת אהבה עזה את הטבע הארץ-ישראלי בכלל ואת מעיינות הארץ היפהפיים במיוחד, רוצה לבקש סליחה. במסגרת אהבתי לטבע, שמתי לנגד עיניי להנגיש לציבור הישראלי את הטבע, ומשכך התרגלתי לחשוף פינות חמד בארץ, שלעיתים תושבי המקום או יודעי סוד היו מעדיפים כי יישארו נסתרות ולא ידועות.

לרגל יום הכיפורים, במסגרת בקשות הסליחה, אני רוצה להתנצל בפני מקום אחד שפרסמתי עליו לאחרונה, מעיין עין עדעד, הממוקם בסמוך למושב היוגב שבעמק יזרעאל. המעיין, שעד כה היה נסתר ברובו, הפך פתאום למוקד תיירותי מלא עד אפס מקום בסופי שבוע, ומי שרגיל היה להגיע לשם מפעם לפעם ולמצוא את עצמו לבד עם עצמו ומחשבותיו, עכשיו מוצא את עצמו חלק מקהל.

עין עדעד, שהיה במשך שנים פינת טבע שקטה, נקודת התבודדות ומים צלולים, עבר שיקום מסיבי על ידי המועצה האזורית עמק יזרעאל ורשות הנחלים. כיום הבריכה רחבה מאוד, אך מאידך רדודה. באיזור הנביעה ניתן למצוא פינה מוצלת עם ספסלי אבן על שפת המים.

אני מצטערת על תרומתי להפיכת המקום ל"מוכר" ולא סודי, על כך שפרסמתי תמונות, המלצתי, הזמנתי עוקבים לבוא, אך עם זאת שמחה באמת ובתמים על כי אנשים יוצאים לטבע בעקבות המלצותיי, ורק מבקשת - תשמרו על המקום נקי ונעים.

עוד מעיינות: הרשימה שמומלץ לשמור - 50 מעיינות צוננים בצפון הארץ