מותר לדבר עברית? איך זה מרגיש להיות תיירת ישראלית בלונדון

כשניסינו להחליט לאן לטוס השנה בחגים, בעלי אמר: "בואי נלך על לונדון, אף פעם לא היינו שם יחד". אני, לעומת זאת, קצת נוטרת טינה לאירופה המערבית. חשתי שנמאס לי מיבשת שבה כל עצרת נראית כמו תחרות בינלאומית מי צועק חזק יותר נגד ישראל. אחרי כל הסרטונים שמראים בחדשות, שכוללים הפגנות, אנטישמיות ודגלים, לא התחשק לי לבלות את החופשה שלי במרדף אחר מבטים עוינים.

אני מודה, אחרי שנים של נסיעות בתדירות של אחת לחודש-חודשיים, זאת הייתה הפעם הראשונה שחששתי באמת. הרי אני זו שתמיד אומרת "לא נורא, זה רק יעד", אבל הפעם הראש שלי כבר עבד שעות נוספות והריץ תסריטים: מה אם ניתקל בהפגנה? מה אם מישהו ישאל מאיפה אנחנו ונאמר שאנחנו מישראל?

כתבות נוספות ב-mood:

• חוויה של אותנטיות, אוכל, נוף ויין: זה היעד הלוהט של החורף
• לרגל הטיסות הישירות: מה אפשר לעשות בקופנהגן בסתיו ובחורף
• חג מולד בטוח וזול: שוקי כריסמס מושלמים במדינות שאוהדות את ישראל

ההפגנה הראשונה והלקח על "מיקום מרכזי"

אני תמיד אוהבת מלונות שממוקמים במרכז העניינים. במילים אחרות, אם אני יורדת למטה בפיג'מה, אני רוצה להרגיש שאני כבר בשיא האקשן. אז כמובן שבחרנו מלון בקובנט גארדן, מרחק של כמה צעדים מכיכר טרפלגר.

כשנכנסנו למונית מהשדה, ראיתי את האורות, הרחובות האלגנטיים, והרגשתי את הווייב הלונדוני חוזר אליי. אבל אז הבנו שהנהג נוסע סחור-סחור, עד שהוא הסתובב אלינו והתנצל על שאינו יכול להגיע אל המלון מפני שהרחוב חסום. מדוע הוא חסום? כי יש הפגנה גדולה בדיוק שם. שם, הכוונה לא באותו הרחוב, אלא מילולית מתחת למלון שלנו. כי כבר אמרנו שהוא במיקום סופר מרכזי, נכון?

"אה, איזה סוג של הפגנה?", רציתי לשאול בתמימותי, אך בעלי מיד שלח לעברי את המבט שאומר בלי מילים - "זה לא הזמן לשאלות מהסוג הזה". כמה דקות אחר כך ראינו בעצמנו: מאות צעירים עטופים בדגלים, שרים, צועקים, מנופפים בשלטים וצועקים "Free Palestine". עמדתי שם עם המזוודה, והרגשתי שמישהו החליט לייבא לי את החדשות היישר מהערוצים בארץ.

"ברוכים הבאים ללונדון", לחשתי לבעלי.

בסוף הגענו בדוחק למלון, אחרי עיקוף של כמה רחובות. ובזמן שאנחנו נושמים לרווחה, ראיתי את ההפגנה מתפזרת. כל אותם לוחמים שצעקו נגד אלימות, צעדו יחד לא להפגנה חדשה, אלא לפאבים הקרובים. ושם, כשהם עוטים כאפיות ועטופים בדגלים, ניצלו את ערב השבת לשתות ללא הכרה.

רציתי לגשת אליהם ולהציע להם לעשות את אותו הדבר בפאתי עזה, לבדוק איך שם הם יתקבלו כשהם רוויי אלכוהול, ביחד עם שערם הצבעוני והאיפור הכבד, אבל שוב ניצלתי בזכות מבטו השקט של בעלי.

נראה שלונדון מצאה דרך מקורית לשלב אידיאולוגיה עם Happy Hour.

ארוחת הבוקר שהפכה לשידור חי

ואז זה קרה, האירוע שכל המדינה חיכתה לו יותר משנתיים. עסקת שחרור החטופים.  ללא ספק זה היה אחד הרגעים המרגשים לכל עם ישראל, ואחד הרגעים שבהם כל כך הצטערתי שאני לא נמצאת עכשיו בארץ. ירדנו לארוחת בוקר כשאנחנו דבוקים למסך הפלאפון שלי, חולקים כל אחד אוזנייה, ודמעות ההתרגשות המלוחות זלגו לתוך השוקו המתוק.

אם זה היה תלוי בי, הייתי נשארת במלון כל היום.

אבל במקרה קבענו סיור עם אור שיף פורן-כהן, המכונה "London Lady", ישראלית המתגוררת בלונדון ומעבירה סיורים מיוחדים, ולכן כל אחד ואוזנייה באוזנו המשכנו להיות דבוקים למסך ברחוב, ברכבת התחתית ובסיור.

ואיזה מזל שהצטרפנו לסיור הזה, כי במשך מספר שעות היינו מוקפים ישראלים. צחקנו, שמענו סיפורים, והרגשנו שאנחנו שוב ביחד, גם בלי לדעת מי יושב לידנו. יש משהו באחווה הזאת. אנחנו עם שיודע להתווכח בבית, אבל כשאנחנו רחוקים מהבית, כולנו משפחה אחת.

הסיור היה בנושא גרפיטי ומתוקים, ולקראת סוף הסיור הגענו אל אזור גרפיטי בלונדון, ואור הפתיעה אותנו כששלפה מיכלי ספריי וכפפות מתיק הגב שלה, והזמינה אותנו לצייר בעצמנו גרפיטי.

כך מצאתי את עצמי אלפי קילומטרים רחוקה מהבית מרססת בענק "עם ישראל חי" בעברית ואת סמל החטופים בתוך מבנה של בית.

לדבר עברית או לא לדבר? זו השאלה

במהלך הסיור, אור שיתפה שכל הזמן שואלים אותה אם זה לא מסוכן לדבר בעברית בלונדון או להצטרף לסיור בעברית בלונדון. לדבריה, היא מעולם לא הרגישה שום סוג של חשש, והיא ומשפחתה מדברים רק עברית בכל מקום ולא מצניעים שום סממנים.

"בשנה וחצי האחרונות יש לי בין 3-1 קבוצות בכל יום ויום", אמרה אור, "אני והמדריכות מדברות רק בעברית ואפילו משתמשות במיקרופון 'מדונה'. אף אחת מאיתנו היא לא לוחמת קומנדו נועזת ואף אחת לא הייתה מסכנת את עצמה אם היינו מרגישות חשש כלשהו".

אור גם נתנה מספר טיפים למי שרוצה להרגיש בטוח בלונדון ולא להיקלע ללב ההפגנה, כמוני:

• כל ההפגנות הללו מתקיימות באזור מאוד ספציפי - בין הביג בן לכיכר טרפלגר, במתחם ייעודי שמוקף בשוטרים

• כל ההפגנות מתקיימות בזמן מאוד ספציפי - רק בשבת בצהריים. כך שלא תתקלו בהפגנות כאלו בימים ראשון-שישי

ומה עושים בשבתות? פשוט מאוד - תוכניות מחוץ לאזור המאוד קטן ומצומצם הזה, יש אינספור שכונות מגניבות נוספות להעביר בהן את השבת כמו נוטינג היל, גריניץ', צ'לסי ועוד.

המעלית של ההבנה

למחרת, ירדנו במעלית עם זוג אנגלי מבוגר. אנחנו, שכבר שכחנו לחלוטין מהחששות שליוו אותנו בתחילת הטיול קשקשנו בינינו לבין עצמנו ושוחחנו בעברית. לפתע ראיתי את אוזניה של האישה מזדקפות, והיא חייכה ואמרה: "איזה יום מיוחד היה אתמול, נכון?".

לרגע לא הבנתי למה היא מתכוונת. אולי למזג האוויר שהאיר פנים? אולי למרתון לונדון שהתקיים? היא ככל הנראה קלטה את מבטי המבולבל, והוסיפה: "זה היה כל כך מרגש לראות את החטופים חוזרים הביתה".

עמדתי שם, במעלית קטנה בלונדון, והרגשתי לרגע חיבור אמיתי.

בלי דגלים, בלי הפגנות, רק אמפתיה אנושית.

ולסיום - 3 דברים שלא כדאי לפספס בלונדון:

סיור גרפיטי בשורדיץ' – הצד הצבעוני של לונדון

אם רוצים לראות את לונדון האמיתית, זו שלא נמצאת בגלויות, כדאי להתחיל בשורדיץ'. שכונה שבעבר נחשבה אזור תעשייה אפור, והיום היא מהאזורים הכי טרנדיים בעיר. קירות הבתים כאן הם גלריה פתוחה לאמנות רחוב, עם יצירות מתחלפות של אמנים מכל העולם, כולל עבודות מקוריות של בנקסי ואחרים שהפכו לאייקון.

כאן תמצאו יצירות אומנות על הרצפה, על הקירות, על הגגות, ואפילו על גבי מסטיקים.

אנחנו, כאמור, הצטרפנו לסיור "גרפיטי ומתוקים" עם אור מ-"London Lady tours", שלקחה אותנו למסע אומנותי מלווה שטעימות מתוקים, בהסברים ובהמון אנרגיות. בדיוק מה שהעיר האפרורית הזו זקוקה לה.

טיול בפארק סנט ג׳יימס

בלב לונדון הסואנת מסתתר אחד הפארקים היפים בעיר, St. James’s Park. הפארק ממוקם בדיוק בין ארמון בקינגהאם למבני הפרלמנט, הוא נפרש סביב אגם עם ברווזים, ברבורים ואפילו מיני שקנאים, והוא אחד המקומות השלווים והפוטוגניים בלונדון.

כדאי להתחיל מהכניסה שמול בית הלורדים, ללכת לאורך האגם עד גשר התצפית שממנו רואים מצד אחד את ארמון בקינגהאם ומהצד השני את הביג בן.

בבוקר תראו כאן לונדונים יוצאים לריצה, ובצהרים פקידים בחליפות שפורשים שמיכה לפיקניק. זו הפוגה מושלמת למי שמטייל בין כל המקומות האייקונים ורוצה לעצור למנוחה.

ביקור במוזיאון או גלריה לאומית בחינם

אחת ההפתעות הנעימות בלונדון היא שמרבית המוזיאונים החשובים בעיר הם בחינם. כן, גם "הגלריה הלאומית" בכיכר טרפלגר וגם "מוזיאון הטבע", וגם "המוזיאון הבריטי"

"הגלריה הלאומית" מציגה יצירות מופת של ואן גוך, סזאן ומונה, והיא ממוקמת ממש בלב העיר. המלון שלנו היה בדיוק מולה, כך שאפילו ביום האחרון, בזמן שבעלי סיים לארוז, קפצתי לביקור קצר נוסף בה.

בנוסף, אל תוותרו על ביקור ב"בריטיש מוזיאון". כאן תמצאו עתיקות, ציורים, פסלים ועוד, מכל רחבי העולם. תוכלו לראות כאן את אבן הרוזטה המפורסמת, מומיות ועוד.