אז מה באמת קורה באירופה? 6 מדריכי סיורים בעברית נותנים הצצה למתרחש בערים המרכזיות

לונדון, ברלין, אמסטרדם ועוד ערים אחרות באירופה עלו לכותרות בשל ההפגנות הפרו פלסטינאיות המתרחשות בהן לצד עצרות למען ישראל. פנינו למדריכי סיורים ישראלים שחיים שם, מרומא ועד שטוקהולם וביקשנו מהם לשרטט לנו את המצב מזווית הראייה שלהם

הפגנה למען החטופים בלונדון Protest Demanding Release Of Hostages Captured From Israel By Hamas, In London
הפגנה למען החטופים בלונדון | צילום: רויטרס

עומר לוגסי - לונדון

מה המצב אצלכם כעת? 

לונדון עיר עצומה, ממש בגודל של מדינה קטנה, לכן זה מאוד תלוי איפה גרים ואיפה מסתובבים.
יש הפגנות פרו-פלסטיניות לרוב בימי שבת בכיכרות המרכזיים, ואנחנו משתדלים להימנע מהן כמובן.
גם ככה כמקומיים אנחנו לא מגיעים כמעט למרכז לונדון, ככה שכל עוד מסתובבים בשכונות שמחוץ למרכז (ויש המון), בקושי מרגישים את זה. אגב, גם ברחובות מרכז לונדון – כשאין הפגנות או כשלא עוברים בכיכרות המרכזיים בימי שבת – לרוב לא תיתקלו בשום דבר ותוכלו לטייל כרגיל, וחשוב להגיד את זה ולתת קצת קונטרה לכל ההפחדות והחרדות – לא להיות שאננים, אבל גם לא לחשוב שאי אפשר יותר לטייל בבטחה. 

מי שלא מסתובבים עם סממנים יהודיים מובהקים לרוב לא יתקלו בבעיות. לכן אני מציע לקחת דברים בפרופורציה. זה לא שזה לא קיים – אבל כמובן שזה פחות מורגש ממה שמנסים להראות בתקשורת. עם זאת, אנחנו לא שאננים ומודעים לזה שכרגע המצב של ישראל וישראלים בדעת הקהל העולמית בעייתי, ולונדון היא מיקרוקוסמוס של כל העולם.

עם זאת, אני שמח להגיד שיש פה גם לא מעט בריטים ומהגרים ממדינות אחרות שדווקא בעדנו, ומבינים את הסכנה של האיסלאם הרדיקלי – או בקיצור – ממש לא כולם פה נגדנו כמו שאנשים חושבים.

Kingston Upon Thames
לפעמים שווה להרחיק ממרכז לונדון. Kingston Upon Thames. | צילום: עומר לוגסי

 

מה דעת הקהל של המקומיים? 

באופן מפתיע, או שלא, מאז תחילת המלחמה הקולות שאני שומע ברחוב הם בעיקר אנטי-מוסלמים רדיקליים (אני לא חושב שזה בא מאהבת ישראל גדולה, אלא יותר מפחד כלפי האיסלאם הרדיקלי), אבל זה תלוי גם באזור שבו גרים – אני למשל גר בשכונה עם הרבה בריטים (וקצת חבר׳ה מהבלקן, יוון, רומניה והודו), שרבים מהם רואים את ההפגנות האלימות והשפה הבוטה, ומאמינים שאם אירופה (ובריטניה בפרט) לא יתעוררו – המוסלמים הקיצוניים ינסו לעשות פה שריעה.

האוכלוסיה והאנשים שפוגשים ברחוב תלויים כמובן באזור בלונדון שבו מסתובבים או מתגוררים – למשל במזרח לונדון יש הרבה היפסטרים, שהנטייה שלהם היא לרוב להיות בעד ״החלש״ ולראות בישראל כוח קולוניאליסטי כובש, בעוד באזור שבו אני גר, ובכלל באזורים יותר ״בריטים״, יש יותר נטייה לשמרנות, ולחבב את מי שדומה לך מבחינת מערביות, וזו נקודת אור קטנה לצד הישראלי.

אגב, גם הכורדים (יש פה לא מעט) שלרוב מגיעים מכורדיסטן העיראקית, נוטים לחבב אותנו ולשנוא את ״ציר הרשע״, וגם רוב מוחץ של האיראנים שפגשתי פה בשבע שנותי בממלכה, שמתעבים ממש את השלטון הנוכחי באיראן.
השבוע למשל נסעתי עם נהג מונית בריטי, שאמר לי כמה נמאס לו מה״ברברים האלה מהמזרח התיכון״ וכמה לדעתו צריך לחזק את ישראל ש״נמצאת בחזית המלחמה נגד הטרוריסטים״ וכו׳. גם השכן שלי, בריטי, מתחילת המלחמה מביע דאגה לישראל ולמה הולך לקרות עם המערב במידה ולא נילחם ב״אקסטרימיסטס״. חשוב לי שתדעו שיש גם דעות כאלה.

לעומת זאת כשאני רואה ארגון של להט״בים שמארגנים ״צעדת הזדהות״ עם הפלסטינים, זה צורם ומקומם, ומרגיש לי שיש יותר מדי ״אידיוטים שימושיים״ במערב ה״נאור״.

הצעדה הפרו-פלסטינית בלונדון | צילום: רויטרס

 

האם עדיין מגיעים תיירים מישראל?

כרגע בקושי, אבל לעומת תחילת הקורונה, יש פה ושם טפטופים, בעיקר של אנשים שיש להם משפחה פה והגיעו לשהות כאן למשך תקופה, או כאלה שהחליטו בכל זאת לא לבטל את הנסיעה שלהם (במידה וחברת התעופה לא ביטלה) למען אסקפיזם ובריאות הנפש. מדובר אבל בקמצוץ קטנטן ולא משמעותי.

 

האם אתה מצליח לקיים סיורים כרגיל?

ברור שלא. התיירות מישראל ירדה ב-99%, ואנחנו (״רעבים בלונדון״) מותג סיורים שרוב הקהל שלו הוא ישראלי, ככה שלצערי אנחנו כרגע בקושי עובדים. אני מאוד מקווה שהתיירות תחזור בקרוב, ושנוכל להמשיך לעשות טוב לאנשים.

 

האם אתה פעיל בפעילויות שקשורות לישראל?

כמו רבים מאיתנו, גם אני והמדריכים המסורים שלי עוסקים בתליית שלטים למען החטופים, ופעילות של הסברה למען ישראל ברשתות החברתיות ובכלל. אני מנסה לנצל את העובדה שיש לי גם עוקבים לא-ישראלים (למשל באינסטגרם) ויש לנו הרבה חברים ומכרים לא-ישראלים, כדי לתת את הזווית הישראלית, לפרסם דברים שלדעתי יכולים אשכרה לשנות משהו, ולהדגיש בפניהם כמה הסכנה של האיסלאם הרדיקלי היא גדולה.

כרזות בלונדון
כרזות החטופים בלונדון | צילום: Let The World Know

 

כתבות נוספות ב-mood:

 

ליאנה קציר - ברצלונה

מה המצב אצלכם כעת?

כמו בהרבה מקומות ברחבי אירופה, גם בברצלונה ניתן לראות תמיכה בצד הפלסטיני. אחת לשבוע לערך מתקיימת הפגנה פרו-פלסטינית ובה משתתפים מאות ואף אלפי תושבים (אם כי ממש רחוק מהכמות שרואים בלונדון או בערים אחרות באירופה).

לצערי ממשלת ספרד ובייחוד השרים הקטלאנים מגנים את ישראל ותומכים בפלסטינים באופן מובהק, וזאת בשל הזדהותם של הקטלאנים עם הפלסטינים בהקשר של הדרישה לעצמאות מדינית. ניתן לראות גם ברחבי העיר גרפיטי לשחרור פלסטין, או משפטים כמו ״מהנהר לים…״ וזה אכן מאוד צורם בעין, על אף שברור לי שמי שכותב את הגרפיטי הללו הם מהגרים מרוקאים צעירים.

באופן אישי אני מרגישה מאוד בטוחה לדבר עברית ברחוב, אבל אני יודעת שיש ישראלים, ובמיוחד ישראלים שילדיהם הולכים לבית הספר היהודי שחוששים יותר. לשמחתי לא ידוע לי על תקרית אלימה כלפי יהודים בברצלונה מאז פרוץ המלחמה, ואני מקווה שימשיך כך.

הפגנות פרו פלשתינאיות בברצלונה Members Of The Palestinian Community Participate In A Demonstration In Barcelona
הפגנות פרו פלשתינאיות בברצלונה | צילום: רויטרס

 

מה דעת הקהל של המקומיים? 

אני כל הזמן עוקבת, רואה וקוראת את מה שנכתב עלינו בעיתונות ובתקשורת הקטלאנית והספרדית, ולצערי הרב אני רואה כיצד הם מציגים את המלחמה בארץ בצורה מסולפת ומעוותת עם הצגה כמעט מוחלטת רק של הצד הפלסטיני.

השרים בממשלה פה מגנים את התקיפות של ישראל בעזה ובעקבות זאת ישנה תחושת לגיטימציה בקרב האזרחים לצאת להפגנות ולגנות את ישראל בפומבי. אני יכולה להשתגע מזה כי השרים פשוט לא מבינים את הנזק שהם עושים. רואים פה קטלאנים עם דגלי הגאווה הולכים בתוך ההפגנות הפרו-פלסטינאיות וכל מה שעובר לי בראש זה- איזו בורות.

עם זאת! אני חייבת לומר שבכל פעם שיוצא לי לדבר עם מקומיים בין אם זה בסופר, בתי קפה, חנויות או ברחוב ויוצא לי לומר שאני מישראל (ואני לא חוששת לומר זאת גם בימים אלו)- התגובות הן תמיד חיוביות, תומכות ומרגשות. יש דיסוננס ענק בין מה שאני מרגישה וחווה מהמקומיים ביום יום, לבין מה שמוצג בחדשות ובהפגנות, ואני רוצה להאמין שדעת הקהל הכללית שונה ממה שמציגים בתקשורת ויותר חיובית כלפי ישראל.

 

האם עדיין מגיעים תיירים מישראל?

אין בכלל תיירים ישראלים בברצלונה. מי שמגיע מישראל לברצלונה זה או מטעמי עבודה, או כאלו שיכולים לעבוד מרחוק ומעדיפים להיות כאן, וכמובן שגם מגיעים לכאן ישראלים שיש להם משפחה בברצלונה והם מעדיפים לשהות אצלם מאשר בישראל בימים לא פשוטים אלו.

אמנם הרבה ישראלים ביטלו את הטיסות שלהם בעקבות המצב, אבל אני יכולה לומר שהרבה ישראלים כן רוצים להגיע לברצלונה אבל בגלל שכל חברות התעופה הזרות ביטלו להם את הטיסות הם לא הגיעו.

 

האם את מצליחה לקיים סיורים כרגיל?

לצערי הרב מאוד, מאז פרוץ המלחמה, אנחנו ללא עבודה. פה ושם כן יוצא סיור, אבל זה בדרך כלל לזוגות. רוב הסיורים שלנו בברצלולה הם סיורים חינמיים על בסיס טיפ, כך שלהוציא סיור לזוג זה בעייתי ולא כלכלי אבל אנחנו מקיימים את הסיור בכל זאת גם לזוגות מ-3 סיבות: א. אנחנו לא רוצים לאכזב את הלקוחות שממש צמאים לאסקפיזם בתקופה זו. ב.על אף שמדובר ברווח קטן, בתקופה כזאת שאיבדנו לחלוטין את מקור הפרנסה שלנו - כל הכנסה היא ברכה. ג. לשמור על שפיות וחיבור למקצוע שאנחנו כל כך אוהבות.

כאשר יוצא סיור אנחנו נוקטות במשנה זהירות. אנחנו מבקשות מהלקוחות להגיע לנקודת מפגש שונה מזאת שמצויינת באתר, וגם אנחנו לא מסתובבות עם שלט בעברית עם שם החברה והסיור כפי שהיינו נוהגות לעשות לפני המלחמה.

הסיור האחרון בברצלונה לפני המלחמה
הסיור האחרון בברצלונה לפני המלחמה | צילום: ליענה קציר

 

האם את פעילה בפעילויות שקשורות לישראל?

כמובן. הקהילה היהודית והישראלית המדהימה בברצלונה מרימה הפגנות, אירועים ומיצגים מאוד חשובים ומרגשים שכל מטרתן תמיכה בישראל, תמיכה במשפחות החטופים, והעלאת המודעות בקרב האוכלוסייה המקומית.

מלבד לכך שלקחתי חלק פעיל בהכנת השלטים, היה לי גם חשוב להראות בישראל את הפעילות המדהימה של הקהילה שלנו בברצלונה.

בתקופת הקורונה כאשר נגדעה עבודתינו באחת כמו עכשיו, קיימנו סיורים וירטואלים, דבר שצבר תאוצה ובזכותו גם צברנו קהל עוקבים מדהים. גם הפעם אנחנו ממשיכות בסיורים הוירטואלים כי צריך וחשוב קצת אסקפיזם, ובנוסף כמובן שאנחנו מתייצבות בכל אירוע או הפגנה שמתקיימת כאן בעיר בהקשר של המלחמה והחטופים, ומשדרות הכל בשידור חי לעוקבים שלנו. הישראלים בארץ מאוד מתרגשים לראות את ההפגנות הללו, לראות את פעילות ההסברה של הישראלים והיהודים בגולה בימים אלו ולראות את האוכלוסייה המקומית שמגיעה גם כן לתמוך.

בסופו של דבר התחושה היא שפיזית הגוף שלנו בברצלונה, אבל הלב והראש נמצאים 100% בישראל. אי אפשר להתנתק מהמתרחש בארץ ואנחנו גם לא רוצים להתנתק.

בנוסף, מתחילת המלחמה אני וחבריי מדי שבוע הולכים באישון לילה ותולים שלטים של חטופים, מדביקים מדבקות נגד חמאס, ובגדול- כמה שיותר מנסים להעלות מודעות בקרב הקטלאנים.

הפגנה למען ישראל והחטופים בברצלונה
הפגנה למען ישראל והחטופים בברצלונה | צילום: עידו רז

 

עומר בברלין - ברלין

מה המצב אצלכם כעת? 

יש שכונות מסוימות בעיר שאני אישית, אם לא חייב לא אגיע אליהן בימים אלו, אבל יש לא מעט ישראלים גרים בהם ללא שום בעיה.

בחיי היום יום אני מרגיש בטוח בעיר, בימים הראשונים היה חשש קל לדבר עברית בתחבורה ציבורית אבל זה כבר לא שם. בשכונה שבה אני גר אין שום חשש.

המדינה וגם התקשורת היא מאוד פרו ישראלית כמובן, וזה למעשה נותן את הטון בעיר, כמובן שהיו גם הפגנות נגד ישראל אבל מעבר לזה , אין חשש אמיתי בברלין.

The Brandenburg Gate Illuminated In The Colours Of Israel, In Berlin
שער ברנדנבורג בברלין מואר בצבעי דגל ישראל ובקריאה Never again is now | צילום: רויטרס

 

מה דעת הקהל של המקומיים? 

רוב החברים שלנו הם גרמניים, וכולם ללא יוצא מהכלל תומכים בישראל, ואפילו לחלקם יש חשש מסוים איך תראה ברלין ואירופה עוד 20 שנה , הבעיה שרובם לא באמת מכירים את הנושא הישראלי פלסטיני עד הסוף, למעשה כמעט בכלל לא, וזה די קשה להסביר או להעביר את המורכבות של הנושא ומה באמת קורה בעזה ומי זה באמת חמאס.

עצרת תמיכה בישראל בברלין
עצרת תמיכה בישראל בברלין | צילום: עומר בברלין

 

 

האם עדיין מגיעים תיירים מישראל?

כמעט ולא שומעים עברית בנקודות התיירות של ברלין, רק אל על טסה וגם לא כל יום, ככה שיש מעט מאוד תיירים, יש כאלו שבאו לפה לתקופה עד שיעבור זעם בארץ, ממש מעט.

 

האם אתה מצליח לקיים סיורים כרגיל?

באופן מאוד מובן, אין כרגע שום סיורים, ומקבל לצערי רק ביטולים לחודש הקרוב.

 

האם אתה פעיל בפעילויות למען ישראל?

אני מגיע לכל פעילות או עצרת, הפגנה, מיצג של הקהילה והייתי מעורב בתליית שלטים החטופים. דואג לעדכן בפייסבוק שלי ובקבוצות על המצב בברלין.

שולחן שישי ריק מחכה לחטופים שישובו בברלין
שולחן שישי ריק מחכה לחטופים שישובו בברלין | צילום: עומר בברלין

 

לילך לאסלי טל - אמסטרדם

מה המצב אצלכם כעת?

בהולנד מצד אחד החיים ממשיכים כאילו אין מלחמות בעולם ויחד עם זאת  מאז השבת השחורה, סיקור המלחמה בראש החדשות . בכל יום שעובר ההרגשה הולכת וגוברת שהמדיה מראה את התמונה בצורה לא אובייקטיבית.

לצערנו בארועים גדולים שאמורים להיות ניטרליים נשמעות קריאות  "מהנהר עד הים", כך בפתיחת פסטיבל סרטי דוקו הגדול, מנהל הפסטיבל מוחא כפיים בהתלהבות למסתננים שעלו לבמה עם כרזה כזאת .

במצעד האקלים הענק כמה דוברים ובינהם גרטה טונברג הכתימו את הארוע בקריאות אלו ואחרות.

עד כה היו ברחבי הולנד כמה עצרות תמיכה בישראל  ומנגד הפגנות גדולות תמיכה בפלסטין.

לאחרונה פרסם ארגון CIDI, "המרכז למידע ולתיעוד על ישראל",שאחוז מקרי האנטישמיות בהולנד עלה ביותר 800% נתון שבהחלט מדאיג.

ראש העיר של אמסטרדם הגיבה על זה "איזו בושה לאומית, כמה עצוב שאין לתאר"....ועושה הכל להפסיק את המגמה .

אישית אני מרגישה בטוחה. על פניו לא השתנה פה כלום.

כרזות למען החטופים באמסטרדם
כרזות למען החטופים באמסטרדם | צילום: לילך לאסלי טל

 

האם מגיעים תיירים מישראל?

מפרוץ המלחמה אפשר להגיד שלא מגיעים תיירים. מי שהגיע בחודש האחרון זה בעיקר משפחות שבאות להתאוורר מהלחץ.

 

האם את מצליחה לקיים סיורים כרגיל?

כמעט ולא .בפרוץ המלחמה היו הרבה ביטולי טיסות. אנשים "נתקעו" כאן, היו מבוהלים מהמצב, וחוששים בארץ זרה, הצעתי סיורים בחינם, בקבוצות קטנות, כדי להסיח לרגע את הדעת ולתת להם הרגשה שהם לא לבד. מאז רק ביטולים כבר גם לחודשים הבאים .בינתיים עוזרת כמה שאפשר לקבל זיכויים על הזמנות שבוצעו.

 

האם את פעילה בפעילויות שקשורות לישראל?

בטח. כשהלב בוכה אי אפשר לשבת בשקט.

הקהילה פה נרתמה ופועלת למען ישראל, בכל החזיתות. הוקמה מערכת הסברה, עצרות ומייצגים  שקוראים להחזיר את החטופים. נאספות תרומות ,ומשלוחים לארץ. כמו עוד רבים וטובים מהקהילה המדהימה פה נרתמתי לכל מיני פעיליות ויוזמות.

למשל אני בצוות  עם עוד שלוש נשים שמארגנות פעמיים-שלוש בשבוע בככר דאם באמסטרדם את הקריאה להחזיר את החטופים הבייתה, ארגנו את מיצב החטופים עם הנעליים שנשארו ריקות והבלון האדום שהוא סמל לתקווה.

כרזות ומיצב באמסטרדם
כרזות ומיצב באמסטרדם | צילום: לילך לאסלי טל

 

מיכל מילרד - רומא

מה המצב אצלכם כעת? 

להבדיל מצרפת ואנגליה ברומא יש פחות הפגנות ופחות מקרי אנטישמיות.

עדיין יש בקשה של הקהילה היהודית כאן להצניע סממנים של יהדות ולשים לב לסביבה.  אני אישית הכנסתי את המזוזה לתוך הבית ומשתדלת לדבר רק באיטלקית עם הסובבים אותי .

הסטודנטים ברומא שלומדים באוניברסיטת לה ספינצה מדווחים שהם חווים אנטישמיות מאוד כבדה וחוששים לחייהם . לצערי האוניברסיטה אינה נוקטת באמצעים בכדי למגר את האנטישמית ולא פועלת בשום צורה לתת תחושת  ביטחון לישראלים ויהודים שלומדים באוניברסיטה הזאת.

Jewish Community Gather One Month On From October 7th Attack, In Rome
עצרת לציון חודש ל-7.10 ברומא | צילום: רויטרס

 

מה דעת הקהל של המקומיים? 

האנשים שקרובים אלי מחבקים ומבינים. לחלקם יש דעות פוליטיות אחרות ושונות משלי אך כולם מבינים ומסכימים שישראל צריכה להגן על עצמה ומה שקרה ב 7/10 אסור שיקרה שוב ומגנים חד משמעית את החמאס.

 

האם עדיין מגיעים תיירים מישראל?

כרגע אין תיירות ישראלים ברומא, ואם מגיעים ישראלים זה בעיקר בריחה מישראל ונסיעה לעיירות מחוץ לעיר, גם בגלל שהמחירים יותר זולים וגם בגלל שהעיירות מחוץ לרומא לגמרי מתאימות למשפחות וילדים שמחפשים שקט.

 

מה את עושה כעת?

כרגע כל הסיורים הקולינריים בהולד ובינתיים אני אני לוקחת חלק בפעילויות של הקהילה היהודית, מתעסקת בהסברה, ביצירת תוכן והמון מתכונים מהמטבח האיטלקי שאני מעלה לאינסטגרם שלי.

כרזות ברובע היהודי ברומא
כרזות ברובע היהודי ברומא | צילום: מיכל מילרד

 

תומר חן - שטוקהולם

מה המצב אצלכם?

מפרוץ המלחמה שבדיה תמכה בישראל ובזכותה להגן על עצמה.

ראש ממשלת שוודיה (אולף כריסטרסון) וחברי ממשלתו יצאו ותמכו בזכותה של ישראל להגן על עצמה, בד בבד בשבדיה יש נטייה להגיד  דבר אחד, אך לפעול בצורה אחרת. הדוגמא הבולטת ביותר היא ״עצירת״ העזרה הכספית לפלסטינים, ובעת ובעונה אחת החזרת תשלומים בהדרגה ובאחוזים קטנים, מה שאינו מובן לאוזן הישראלית אך מובן לישראלים  אשר חיים כאן לא מספר שנים ומבינים את הלך הרוח בפוליטיקה המקומית.

לצערי הרב זו הפעם הראשונה שהרחוב מרגיש כל כך זר, מנוכר ויש תחושה של שנאה בעיניים. במקביל לסיורים אני עובד בעוד מקום עבודה בו המצב טוב, אך מרגע שאני מסיים לעבוד ישנו חשש לא קטן לצעוד ברחוב.

 

מה דעת הקהל של המקומיים? 

לישראל יש לא מעט תומכים כאן, אך מזה 3 עשורים יש אווירה מאוד אנטי ישראלית בלא מעט מקומות. התקשורת מראה צד אחד ומאוד ברור של הקונפלקט, בד בבד יש לא מעט דיסאינפורמציה ותאוריות קונספירציה כמו ״הציונים והיהודים שולטים בארה״ב, הם רוצחי ילדים, הם שואפים לכבוש את המדינה של הפלסטינים" וכו׳.

הערות מסוג הנ״ל מתפרשות בישראל של שנת 2023 כאנטישמיות קלאסית, במסווה של ביקורת על הנעשה בזמן מלחמה בפרט, ובכלל אותו ניגוח קלאסי כנגד זכות הקיום שלנו בישראל.

החווית בהפגנות לא נעימות, שריפת דגלי ישראל, קריאות של השמדת הציונות ולצערי הרב הייתה גם הפגנה של איסלמיסטים.

Protest In Support Of Palestinians, In Stockholm
הפגנה פרו פלשתינאית בשטוקהולם | צילום: רויטרס

 

האם עדיין מגיעים תיירים מישראל?

למזלי ולצערי ערכתי את הסיור האחרון שלי עם זוג מקסים כשבוע לאחר פרוץ המלחמה.

זוג מקסים שכנגד כל הסיכויים עלה על טיסה בדרך לא דרך והרים לי את מצב הרוח לשמיים. ביום הסיור, נערכה הפגנה מאוד גדולה במרכז העיר, מה שהצריך ממני לשנות את המסלול,  ערכנו את הסיור בשלמותו, ולסופו נתקלנו בהפגנה (כל הדרכים מובילות אל מרכז העיר) כמובן  שנערכנו לדבר באנגלית מחשש לבטחוננו.

 

איך אתה מתמודד עם המצב?

אני אדם אופטימי ומאמין שאנחנו עם חזק, נעבור ונשרוד, נצמח מהאסון הנורא הזה, אך בד בבד  אני עצוב מאוד מהדרך בה הצעירים בשבדיה מתנהלים בשעה זו (זרם פרוגרסיבי מאוד תוקפני  במדיה החברתית, וגם בהפגנות נגדנו).

שוודיה תמיד תהיה ביתי, אך יהיה קשה לי ״לגונן״ על השתיקה המבישה של קהילת הלהט"ב, ארגוני זכויות האדם כאן והפמיניסטיות לאור הטבח הנורא שהחמאס ביצעו בבני אדם ולאחר שנשבענו ונשבעו בעולם Never Again.

לאמירה זו יש משקל רב ביותר בהסברה שלי, וזו השאלה הראשונה שאני שואל את חברי כאן.

 

האם אתה פעיל בפעילות שקשורה  לישראל?

מבחינתי השליחות שלי למען ישראל היא 365 ימים בשנה, מכיוון שאני מגיע מעולם העיצוב השליחות שלי כפולה, אני מאמין שיצירה, שיח והעצמה עוזרים להסביר את המציאות הלא נעימה שנקלענו אליה.

אני פעיל בעיקר ברשתות החברתיות (משתדל לנקוט בזהירות עקב מקרים של איומים ו/או אלימות וכו׳), וכמובן שאני מעביר ומעלה תוכן הסברה ותמיכה לכל חברי הלא ישראלים כאן בשבדיה, התגובות כמו תמיד מרגשות אותי עד דמעות.

ברשת בתי הקפה Fabrique
תומר חן ונתאי לדאני, בסיור, בימים יפים יותר בשטוקהולם Fabrique | צילום: נאתי לדאני