הבטחה של כבוד: עוד סיבה לבקר במדינה המוסלמית שאוהדת את ישראל

אלבניה היא מדינה קטנה אך עשירה בנופים, תרבות והיסטוריה, עם חופי טורקיז פראיים, הרים ירוקים וכפרים ציוריים. היא מסתמנת כאחד היעדים החמים ביותר של הקיץ הקרוב עבור התייר הישראלי, גם בזכות טיסות ישירות חדשות של סאן דור - ובקרוב גם של ארקיע.

המדינה הבלקנית נחשבת לאחד מידידותיה הקרובות של ישראל. ראש הממשלה שלה, אדי רמה, הצהיר לא אחת כי האלבנים מחכים ומצפים לתיירים הישראל, ולאחרונה הוא אף אירח בארמונו את נוסעי הטיסה הראשונה של סאן דור. היחסים החמים בין אלבניה וישראל נשענים, בין היתר, על יש סיפור נדיר ומעורר השראה, כזה שלא כל מבקר מכיר: בזמן מלחמת העולם השנייה, אלבניה הייתה מהמדינות הבודדות באירופה שמספר היהודים בה לא רק שלא ירד – אלא אף עלה.

התחייבות מוסרית שאין לה הפרה

במרכז הסיפור הזה עומד ערך תרבותי עמוק, כמעט מקודש: "בסה" – מילה באלבנית שמשמעותה המילולית היא "הבטחה", אך במובנה הרחב יותר זוהי התחייבות מוסרית שאין לה הפרה, גם במחיר החיים עצמם. ה"בסה" היא הבטחה של כבוד, של מחויבות לאורח החיים והמסורת, והיא הייתה חלק בלתי נפרד מהחברה האלבנית – מוסלמים ונוצרים כאחד.

מקום מקלט בלתי צפוי

בשנת 1939, איטליה הפשיסטית פלשה לאלבניה, ושלטה בה בשנים הראשונות של המלחמה. עם התקדמות כוחות גרמניה והחרפת מצב היהודים ברחבי אירופה, הפכה אלבניה ליעד בריחה עבור פליטים יהודים מאיטליה, יוון, סרביה, אוסטריה ומדינות נוספות. הממשל האלבני, למרות היותו כפוף לרצון הנאצים, סירב להעביר לרשויות הגרמניות רשימות של יהודים שנמצאים בשטחה. למעשה, בשום שלב לא שיתפה אלבניה פעולה עם תוכנית ההשמדה.

הנתון המדובר ביותר הוא זה: לפני המלחמה חיו באלבניה כ-200 יהודים. בסופה, כבר נמצאו בה כ-2,000 יהודים. כולם ניצלו. לא הייתה כמעט אף משפחה יהודית באלבניה שנבגדה או הוסגרה.

כתבות נוספות ב-mood תיירות

• זולה, קרובה ואוהדת ישראל: הכירו את אלבניה - היעד החם של הקיץ
• בעקבות סיפורה של יהדות פינלנד והפינים שהתיישבו בישראל
• מסע בעקבות היפני ושני ההולנדים שהצילו אלפי יהודים באירופה

ה"בסה" מעל לכל

כיצד ייתכן שדווקא מדינה מוסלמית ברובה, ענייה, מבודדת – לא רק שלא בגדה, אלא שמרה על היהודים באדיקות? התשובה טמונה ב"בסה". הבסה אינה רק "להתחייב", אלא דרך חיים שמחייבת את המארח להגן על אורחו – כל עוד הוא נמצא תחת קורת גגו. מדובר בקוד מוסרי עתיק יומין שעובר מדור לדור בחברות הפטריארכליות של הרי אלבניה, וחל גם על זרים מוחלטים.

לא מדובר כאן במדיניות שלטונית, אלא באתוס תרבותי עמוק, שבפועל הציל חיים. באלבניה לא היה צריך לצוות על התושבים להחביא יהודים – הם עשו זאת כי כך הם חונכו, כי כבודו של אדם נמדד בשאלה אם הוא שומר על מילה שנתן. האלבנים יצאו מגדרם להציל יהודים, ואף התחרו ביניהם על הזכות להציל. עשרות סיפורים מתעדים כיצד משפחות מוסלמיות ונוצריות הסתירו יהודים בכפרים מרוחקים, לעיתים תחת שמות בדויים, לעיתים בגלוי – כאילו היו חלק מהמשפחה.

גם לפני המלחמה, האנטישמיות הייתה הרבה פחות נפוצה באלבניה מאשר במדינות אחרות, אם כי אפשר לייחס זאת גם לכמות הקטנה של יהודים שהתגוררו בה באותה תקופה - ערב מלחמת העולם השנייה, התגוררו בה 156 יהודים מקומיים ועוד 109 פליטים יהודים מאירופה.

ישראל ו"יד ושם" מכירים תודה

ההכרה הישראלית בסיוע האלבני לא איחרה לבוא. "יד ושם" העניק למעלה מ-75 תעודות "חסידי אומות עולם" לאלבנים, אך בפועל המספרים האמיתיים ככל הנראה גבוהים בהרבה. המסמכים – חלקם אבדו, חלקם מעולם לא תועדו.

ברבות השנים, משלחות ישראליות החלו לפקוד את המדינה, במיוחד את בירתה טירנה, ואת הערים בראט וואלורה – שם שכנו קהילות יהודיות קטנות, וגם הוסתרו פליטים.

מסלול תיירותי עם לב היסטורי

למטיילים באלבניה שמחפשים לשלב חופשה עם תוכן ערכי, מוצע כיום מסלול ייחודי –  "שביל המצילים", שמוביל דרך אתרים היסטוריים הקשורים להצלת יהודים בתקופת השואה. זהו מסלול עצמאי או מודרך, שחוצה נופים פראיים, עיירות עתיקות ומפגשים אנושיים שוברי לב.

טירנה:

טירנה, בירת אלבניה, היא התחנה הראשונה והמתבקשת ביותר. בלב הפארק הלאומי העירוני בה מוצב לוח זיכרון לציון הצלת היהודים, שהוקם בשיתוף פעולה עם שגרירות ישראל במדינה. לא הרחק משם, בסמוך לבית הכנסת הקטן של העיר, אפשר לבקר במרכז לתיעוד ההיסטוריה של הקהילה היהודית – יוזמה מקומית שנולדה בשנים האחרונות. המרכז מציג תצלומים, מכתבים ועדויות של מצילים וניצולים.

העיר בראט

משם ניתן להמשיך לאחת הערים היפות והעתיקות באלבניה, הידועה בכינויה "עיר אלף החלונות". מעבר לארכיטקטורה העות'מאנית ולנוף המרהיב מעל נהר אוסומי, מסתתרת כאן פיסה חשובה מההיסטוריה: מוזיאון יהדות בראט (מוזיאון שלמה), השוכן באחד הבתים ההיסטוריים בעיר העתיקה, מציג את סיפורן של המשפחות שהחביאו יהודים בבתיהן. העובדה שהמוזיאון מוקם בלב הרובע המוסלמי, ושנפתח ביוזמה של מקומיים, מרגשת במיוחד.

עיר החוף ולורה:

בוולורה, ממנה הכריזו האלבנים על עצמאותם ב-1912, שכן אחד המרכזים היהודיים הקטנים במדינה. כאן פעלו משפחות רבות שהסתירו פליטים יהודים. כיום אפשר לבקר במבנה ששימש בעבר בית קהילה יהודית, ושולב בפרויקט תיעוד חדשני שנקרא "Routes of Rescue" – מסלול אודיו אינטראקטיבי שניתן להאזין לו תוך כדי סיור בעיר.

צפון אלבניה:

לא פחות מרגש הוא הביקור בצפון אלבניה, באזור הרי האלפים האלבניים, שבו ערך ה"בסה" נטוע עמוק במיוחד. בכפרים כמו תֵּת (Theth) או וַלְבּוֹנָה (Valbona) – שאליהם מגיעים תיירים רבים בזכות טבע פראי, מסלולי הליכה ונוף מרהיב – עדיין ניתן לפגוש זקנים שזוכרים את סיפוריהם של אורחים יהודים שהוסתרו בשנות ה-40. באחד מהבתים בתת, הוקדש חדר שלם להצגת תעודות, מכתבים ותמונה של משפחת יהודים שניצלה בזכות ה"בסה" שניתנה לה.

הסיור באתרים הללו אינו רק חווייתי – הוא גם מחבר את המבקר לערך עמוק. להרגיש את משמעותה של מילה אחת – "בסה" – בעמק ירוק, בכפר הררי או בסמטאות עיר עתיקה, זו דרך לחוות היסטוריה לא דרך ספר, אלא דרך הלב.

מסר לדורות הבאים

בשנים האחרונות, בתי ספר באלבניה כוללים את סיפור הצלת היהודים כחלק מהחינוך האזרחי. ילדים לומדים על המושג "בסה" לא רק מההיסטוריה, אלא כאבן יסוד של זהותם הלאומית. כך גם באוניברסיטת טירנה, בה מתקיימים קורסים על שואת היהודים, בשיתוף עם מוסדות מחקר ישראליים.

עבורנו, המבקרים הישראלים, זהו לא רק סיפור של הודיה על הצלה – אלא הזדמנות להיחשף לתרבות אחרת, שמכבדת את האדם באשר הוא. דווקא ביום השואה, שבו אנחנו מתייחדים עם זיכרון ששת המיליונים, יש ערך רב גם בלספר את הסיפורים של אלה שאמרו לא לרשע, ולעיתים בלי נשק, רק עם מילה – והצילו חיים.