לפנק, לפנק, לפנק: תכירו את ה -Four Seasons באבו דאבי

לפני חודשיים קיבלתי הצעה לטוס לאבו דאבי כדי לסקר את מלון Four Seasons Abu Dhabi.

סירבתי. אבו דאבי ממש לא הייתה בתוכניות שלי.

ואז אמרתי לעצמי - שזו בעצם הזדמנות להיות ספונטנית ולהגיע למקום שאלמלא ההצעה לעיל לא הייתי מבקרת בו בחיים.

ארזתי טרולי עם בגדים קיציים ויצאתי מאיזור הנוחות כדי להגיע למלון הכי נוח בעולם. על הדרך הלכתי לחפש קצת אסקפיזם נוסח אלף לילה ולילה.

 

מלון ארבע העונות - מלון לכל עונה

Four Seasons Abu Dhabi, מלון חמישה כוכבים, מהרשת הבינלאומית הידועה, שוכן במבנה זכוכית מרשים, בן 34 קומות, הבולט למרחוק. המלון זכה לאחרונה בדירוג חמישה כוכבים, זו השנה החמישית ברציפות, מטעם מגזין התיירות של "פורבס".

יש בו 200 חדרים ברמות חדרים ומחירים שונים - החל מחדרי סופריור/דה לוקס/פרמייר בגודל של 40 מ"ר ועד סוויטות שונות המתפרשות על 80 - 140 מ"ר.

למרבה ההפתעה המחיר של החדרים סביר בהחלט ביחס לעובדה שמדובר במלון 5 כוכבים ברמה מאד גבוהה. כך למשל לילה בחדר סופריור קינג, בחודש אפריל, מתחיל ממחיר של 170 יורו (כולל ארוחת בוקר).

המלון, הממוקם באי "אל מריה", שוכן בסמוך לקניון הגדול וכדי שלא תחשפו לשמש הקופחת של אבו דאבי בדרככם לשופינג, יש מעבר קרקעי מהמלון ועד לקניון.

 

כתבות נוספות ב-mood:

• לרגל המעבר לשעון קיץ, פארק הפרחים קוקנהוף נפתח למשך כחודש וחצי
• המלצות לטיול בגדנסק - העיר שהחזירה לפולין את הדמוקרטיה
• רוצים לטוס לחו"ל בחופשת פסח? מצאנו לכם 5 יעדים במחירים מפתיעים

 

תשומת לב לפרטים, מגדולים ועד קטנים

קבלת הפנים המלכותית מתחיל כבר בקבלה, כולם אדיבים ונכונים לעזור. לאורך כל השהות זכינו ליחס של חמישה כוכבים, רק סובבנו את הראש כדי לומר משהו אחת לשנייה ומייד הופיע עובד אדיב של המלון כדי לשאול אם הכל בסדר.

כל העובדים במלון אגב זרים. האזרחים (לוקאלס) אינם מתערבבים עם התיירים או עם הזרים. התופעה הזו תחזור על עצמה בכל מקום בו היינו באבו דאבי - במסעדות, באתרי התיירות, בחנויות ובאטרקציות. לא באנו במגע עם אף לוקאל. מאד משונה וגם מטריד.

העיצוב של הלובי והחללים הציבוריים של המלון מרשים מאד, עיצוב מודרני-אלגנטי. יוקרתי אך לא מנקר עיניים. יש נוכחות בולטת של שיש, זכוכית ופרחים טריים, כמו גם שילוב של אמנות שמתכתבת גם עם העיצוב המקומי. בעיקר יש תחושה של תשומת לב לפרטים, מגדולים ועד קטנים.

 

חדר ארונות בגודל של דירה בתל אביב

הוואו האמיתי מגיע כאשר נכנסים לחדר.

בעצם המילה חדר לא ממש מתארת  את הסוויטה שקיבלנו, המילה דירה תהיה יותר מדויקת. גודלה של הסוויטה מסוג "אקזקיוטיב דלוקס" שקיבלנו הוא 100 מ"ר והיא כוללת סלון (שיש בו, לצד הספה המאד נוחה, גם פינת אוכל ופינת עבודה - למי שממש חייב לעבוד בחופשה כזו) , חדר שינה, חדר רחצה ועוד חדר שירותים נפרד.

בסלון ישנם חלונות ענק מהרצפה עד התקרה הצופים אל הבריכה ואל קו הרקיע של אבו דאבי שהולך ומתמלא מגדלים מרשימים.

מכל מקום בחדר (וגם במלון) נשקפים מי הטורקיז שמאפיינים את המפרץ הפרסי.

חדר השינה מוביל לחדר ארונות ענקי, שלא הייתי מתנגדת לאחד כזה אצלי בבית וחדר רחצה בגודל של חדר סטנדרטי במלון חדר הרחצה כולל שלל פינוקים וגם מקלחת שווה ביותר. המיטה ענקית ונוחה והחדר עצמו חשוך בבקרים בדיוק כמו שאני אוהבת, מכאן אפשר לבין עד כמה היה לי מאד קשה לצאת מהמיטה.

 

באנו לאכול

העובדה שהמסעדות באבו דאבי מאד יקרות, כמו גם שאי אפשר להגיע אליהם רגלית, אלא לכל מקום צריך לקחת מונית, גרמה לנו לשמוח שהוזמנו לאכול כל ערב במלון, איזה מזל שהאוכל גם היה מאד טעים, והזכיר את החוויה הקולינרית הטובה שחוויתי במלון ארבע העונות בפראג.

במלון יש שתי מסעדות קבועות - קפה מילאנו האיטלקית, מסעדה מומלצת מישלן, עימה פתחנו את התיאבון בערב הראשון באבו דאבי, עם אנטיפטי נפלא ויין משובח ומסעדת הסטייקים  "Butcher and Still" שמעוצבת לעילא, בסגנון שיקגו של שנות העשרים (גם המוזיקה היא בהתאם), אולם כמי שאינה  אוכלת בשר פחות התחברתי לתפריט.

במהלך השהות שלנו פעלה גם מסעדת פופ אפ מקסיקנית שמבחינתי הייתה המוצלחת מבין השלוש - גם בגלל סוג האוכל וגם בגלל האווירה השמחה והקוקטיילים השווים.

ארוחת הבוקר במסעדת Crust הייתה נהדרת. עד כמה נהדרת? בואו נאמר שויתרתי על שעת שינה כדי להספיק לאכול בה בבוקר של הטיסה המוקדמת.

הארוחה מורכבת משילוב של בופה והגשה לשולחן. היצע עשיר, איכותי ומגוון, עם מנות מפתיעות שייצגו הן את הקולינריה של המזרח התיכון/המפרץ הפרסי והן של מגוון הלאומים שחיים באבו דאבי. כך למשל יכולנו לדגום בארוחת בוקר דים סאם או מנות הודיות. אבל מה ששבר לי את הדיאטה סופית היה דווקא קרואסון השקדים האלוהי, שממש התחנן שאטעם אותו.

 

מה עוד יש במלון?

במלון יש בריכת גג, עם נוף מקסים לעיר ולים, סביבה ממוקמות מיטות שיזוף. מעת לעת חולף מלצר בין אורחי הבריכה ומציע להם לטעום מנות אוכל קטנות ומפנקות.

המלון מתגאה בספא Dahlia המפואר, המשתרע על שתי קומות, ובו מבחר טיפולים המשלבים מזרח ומערב. אחד מהם הוא  טיפול שנקרא "Gold Quartz" - עיסוי המשלב קערות טיבטיות (פחות התחברתי) ומיטת מסאז' רוטטת (אהבתי מאד. איפה רוכשים אחת כזו הבייתה?)

במהלך שהותכם אתם מוזמנים גם להתנסות במתקני הספא השונים - מסאונה רטובה ויבשה, חמאם וג'קוזי שבתוכו ממוקמת מיטה.

יש גם מועדון ילדים, חדר כושר, בר Zsa Zsa וטרקלין Al Meylas, המהווה גם בית קפה עד השעה שבע.

ההחמצה הגדולה שלי בשהות במלון היא שלא התנסיתי בטקס התה שנערך בטרקלין. שמעתי עליו גדולות ונצורות, יש סיבה לחזור.

לסיכום: מלון 4 העונות באבו דאבי הוא פנינה אלגנטית, נוחה, יוקרתית ומפנקת. מקום אידאלי לסופש רגוע ומהנה, כמעט מבלי לצאת מהמלון.

 

חוף הים של אבו דאבי

חיסרון אחד יש למלון והוא העובדה שאין לו חוף ים משל עצמו. באבו דאבי מרבית חופי הים שייכים לבתי המלון. יש חוף ים חביב למשפחות שהכניסה אליו בתשלום של עשרה דירהם וכמה חופים ציבורים, אך כולם רחוקים מהמלון.

אנחנו הגענו בטעות לחוף של הלואקלס בטיילת סול ביץ', קיבלו אישור להיכנס רק לכמה דקות ולצלם את מי הטורקיז והחול הלבן (שיש שמועות שהוא בכלל מיובא) של החוף המדוגם. בטיילת סול ביץ' יש גם מבחר בתי קפה מעוצבים (ויקרים) ומסעדות טרנדיות. זה היה המקום הכמעט יחיד באבו דאבי שבו ראינו את הלוקאלס - הגברים בגלביות לבנות מגוהצות למשעי והנשים לבושות באבייה המסורתית.

עוד אופציה לחובבי החופים היפים היא לשלם בסביבות 100 ש"ח ולהיכנס לחופים הפרטיים של הביץ' ברס שכוללים גם בריכה. קחו בחשבון שהמחירים של האוכל בביץ' ברס יקרים מאד (קפה עלה בסביבות 40 ש"ח).

 

ומה לגבי אבו דאבי עצמה?

סיירנו באתרי החובה של אבו דאבי - מסגד שייח זיאד, ארמון הנשיאות (קאסר אל וואטן), קאסר אל חוסן וגולת הכותרת מוזיאון הלובר, שהאדריכלות של המבנה שלו הותירה אותי פעורת פה.

התרשמנו מכל הפאר, הזהב והקריסטלים, אבל גם יצאנו מבולבלות, עם תהיות על "מה כסף יכול לקנות?".

מצד אחד זו מדינה שמשקיעה כספים עתירים בתרבות, תיירות, חינוך ותשתיות ומקדמת מסרים של שלום וסובלנות, אך מצד שני, בל נשכח, שזוהי לא דמוקרטיה - יש פיקוח גדול של השלטון על התושבים, יש פערים גדולים בין האזרחים לעובדים הזרים וכל נושא זכויות האזרח בעייתי - אבו דאבי מדורגת במקום ה18 הנמוך במדד זכויות האזרח.

מבחינה תיירותית - אבו דאבי מאד נקייה ובטוחה אולם הרגישה לי מאד סטרילית, לא אותנטית. לא  הצלחתי לעמוד על טיבה, ראיתי רק את הקנקן אך לא ראיתי את תוכו. התחושה שלי באבו דאבי הייתה כמו המראות המתעתעות שפגשתי בארמון הנשיאות - הכל מנצנץ, מפואר, גדוש (בדף) מסרים של אחדות - אבל מה באמת מסתתר מאחורי המראה?

 

איך מגיעים לאבו דאבי?

שתי חברות טסות היום לאבו דאבי - ווייזאייר ואתיחאד. אנחנו טסנו עם אתיחאד ולמרות שישבנו במחלקת תיירים, הרגשנו כמו במחלקת עסקים. המושבים מרווחים, הצוות אדיב, האוכל טעים והטיסה הלוך וגם חזור עברה עלינו בנעימות.

* מיכל בן ארי מנור הייתה אורחת של מלון ארבע העונות אבו דאבי.