מומבאי - קפיצה קטנה לעיר הגדולה ביותר בהודו

״מותק, העולם התכווץ,״ אני שחה לאיש שאיתי, וממשיכה: ״שומע? רק 5.5 שעות בטיסת אל על ישירה למומבאי… נוסעים?״

״בטח נוסעים,״ עונה האיש בלי להניד עפעף ובלי שמץ מחשבה שנייה. האיש הרי מאוהב בצלחת טאלי, בנענוע הראש ההודי החינני ומתחזק געגועים עזים להמולה ולניגודים הבלתי נתפסים שרק העיר האינטנסיבית והעצומה הזו יכולה לייצר.

רגע לפני שהאיש נכנס לשרוול ורואה עצמו ממריא אל על, אני מורידה אותו מהמטוס ובסדיזם קל מודיעה: ״טוב, רק אני נוסעת… הולכת לבדוק בשבילנו ובשביל כל עם ישראל איך זה סופ״ש ארוך במומבאי. הולכת לבדוק איך מומבאי במרחק קפיצה, בדיוק כמו רומא, פריז וברצלונה. היה שלום יקירי.״

יש מי מבינינו שהרעיון לטוס להודו, למומבאי, הופך את בשרו חידודים חידודים. יש מי שכבר נוחתים בהודו ונשבעים שרגלם לא תדרוך כאן שנית; ויש כמוני ועוד רבים שפשוט מאוהבים ומקווים שעוד אנשים יצליחו להבין את הקסם שבמומבאי ויש בה כל כך הרבה מן הקסם: אנשים חמים וטובי מזג, אוכל ארומטי בתמהיל תבלינים שרק אלוהימה גאנשה יודעת איך מצליח להם ולי לא; אוכל רחוב הכי טעים בעולם כמו סאמוסה ופאני פורי ובאג׳י - ובכלל - החיים השלמים והתוססים המתקיימים כאן על המדרכות. חיים שהם-הם ההצגה הכי טובה בעיר: הסנדלר, הספר, מוכר החטיפים ההודים, המשרד המאולתר עם הפקס והמדפסת, אדון התבלינים ואדונית השום ורוכלות זעירה לכל דבר ושמונץ.

 

כתבות נוספות ב-mood:

• קפריסין - קפיצה קטנה לחופשת קיץ מפנקת בשלל מלונות וריזורטים
• לא תרצו לצאת מהמלון: 3 מלונות מפנקים בהרים הקרירים של סלובקיה
• 5 המלצות לבאקו - בירתה של 'ארץ האש'

 

פארק בוליווד עתיר קופים המדלגים מסט לסט

בד בבד תלבושות סארי צבעוניות מנקדות את המרחב; השווקים שוקקים, דוכני הרחוב הומים ופסיפס אנושי של דמויות לנשיונל ג׳יאוגרפיק עובר בסך. בקצה השני של העיר יש בוליווד אחד, שרוקח מכל זה דרמות צבעוניות ומרגשות בקצב של שניים ביום. פארק בוליווד נמצא בתוך ג׳ונגל ירוק עתיר קופים המדלגים מסט לסט. החוויה הגדולה מתרחשת בתוך האולפנים - שם אולי תזכו להיות חלק מסצנה שבדיוק מצטלמת. שווה ביקור.

 

סיור המורשת של מומבאי

אם תתעקשו גם על פיסת אירופה לכו לחלק העתיק של מומבאי, לסיור המורשת. סיור שמציג ריכוז נדיר של מבנים היסטוריים מרשימים באדריכלות גותית וארט דקו, שנבנו בתקופה הקולוניאלסטית והוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו. היום המבנים משמשים את בית המשפט העליון, המשטרה ואוניברסיטת מומבאי. הסיור כולל את רובע האומנויות, Khala Ghoda  - עם הגלריות, בתי הקפה והמוזיאונים. בהם מוזיאון Chhatrapati Shivaji Maharaj Vastu Sangrahalaya (לשעבר מוזיאון הנסיך מוויילס) שבו יותר מ-50 אלף מוצגים מרחבי הודו.

ברובע הזה נמצא גם בית הכנסת אליהו ורחוב שמעון פרס ומסעדתו של השף משה שק, יהודי שמשפחתו נמלטה מבגדד והשתקעה בהודו. משה שק הוא זה שהביא את בשורת החומוס להודו. כיום במסעדה שלו knead יש מגוון מנות צמחוניות ייחודיות - למי שרוצה לנוח קצת מאוכל הודי.

 

להרגיש כמו המקומיות

כוח החלוץ שנשלח למשימה כלל כמה עיתונאים ומדריכה הודית אחת מטעם משרד התיירות הממשלתי. אקנקשקה תיווכה עבורינו את מומבאי וגם את חיי היום יום של המקומיים דרך חייה האישיים. ובכן: בגלגול הבא גם אני רוצה להיות הודית ממומבאי, בת המעמד הבינוני ומעלה. או אז גם על מפתן דלתי יונחו מדי בוקר ביצים, חלב וירקות טריים שנקטפו לא מכבר - הכי farm to table; גם אליי תגיע ארוחת בוקר עם ביצה במידת העשייה המועדפת על כל אחד מבני הבית, גם אליי יגיע מדי יום כובס חסון מה- Dhobi Ghat, יביא כביסה ריחנית, נקייה ומגוהצת וייקח במקומה פריטים מלוכלכים אחרים - כי אצל ההודים ממומבאי דווקא כן מכבסים בחוץ את הכביסה המלוכלכת.

לכאורה, גם אצלנו אפשר לקבל אותם השירותים תמורת דמי משלוח מהסופר, מוולט או מהמכבסה הקרובה. אלא שכאן השיטה שונה. מדובר בעובדים עצמאיים המקיימים קשר קבוע עם מספר משפחות שהן לקוחותיהם הקבועים ושיחד מרכיבות את שכרם. אפשר להגיד שזה מעין מיקור חוץ למטלות ביתיות, בלי יחסי עובד מעביד, בלי חופש והבראה ובלי הפתק של שושנה מההסתדרות שעוזרת הבית שלי מניחה לפניי מדי קיץ באיום מרומז.

 

מומבאי - היכן מתמקמים

קחו מלון טוב. זה חשוב. זוהי הפגה חיונית מיום עמוס פיזית ורגשית מהכאוס הפנטסטי שבחוץ. המקום לנשום ולהיטען בחמצן מערבי לקראת עוד יום סוחף חושים. במומבאי מלון חמישה כוכבים הוא בהחלט דיור בר השגה, אבל גם מלונות שלושה וארבעה כוכבים יעשו את העבודה.

רוב התיירים מתמקמים בשכונת Colaba שבדרום העיר. השכונה קרובה למרבית המקומות הכייפים והשוקקים של העיר ויש בה מלונות וגסטהאוסים בכל רמות המחיר.

אנחנו התאכסנו במלון Trident Nariman Point, המדורג גבוה במלונות מומבאי. המבנה שלו בן 30 הקומות ממוקם על טיילת המארין דרייב, בחלק הדרומי של העיר ובקרבה למרבית האטרקציות התיירותיות. מחלון החדר נפרש כל המפרץ של הים הערבי. ארוחות הבוקר והערב הן מן המשובחות. בבוקר יש אופציה מערבית אבל גולת הכותרת הן המנות מצפון הודו או דרום הודו - לחוגגי הז׳אנר. כנ״ל בערב כשהמגוון המערבי כולל פיצה מהטאבון שבמקום, טאקוס ומבחר מסחרר של מנות. החדרים גדולים ומרווחים, וחדר האמבטיה מפנק.

 

מיליון תושבים בני מעמדות שונים ובני דתות שונות

מומבאי היא הבירה הכלכלית של הודו והיא בירתה של מדינת מהרשטרה. היא מונה 23 מיליון תושבים בני מעמדות שונים ובני דתות שונות. כולם חיים כאן בסובלנות ובהרמוניה - הומלסים לצד עשירים מופלגים. באותה הרמוניה נעים יחדיו כגל אחד הולכי הרגל והתנועה הסואנת על טוקטוקיה, משאיותיה, מוניותיה וצפירותיה. כאן לא עוברים טסט אם לא יודעים לצפור כמו שצריך.

הדרך הטובה ביותר להתנייד במומבאי כדי לראות את העיר היא נהג-מדריך המספק הסברים ומעביר מנקודה לנקודה. פרטים על נהגים וסיורים ניתן לקבל בדלפק הקבלה של כל מלון. גם כאן כמו בכל עיר גדולה יש אופציה לאוטובוס הופ און. פעמים רבות זהו הדבר הנכון לעשות בשעות הראשונות בעיר חדשה. האוטובוס מתחיל את המסלול בשער הודו ועובר דרך אטרקציות מרכזיות.

 

נחיתה רכה במומבאי

כשהמטוס מנמיך טוס לנחיתה, מתגלה שכונת הדרהאווי, שכונת הסלאמס העצומה והצפופה. המראה קשה לעיניים מערביות אבל מתברר שלא מדובר בהכרח בעניים חסרי כל. הפחונים שלהם מצוידים בכל הדרוש, צלחת לוויין על הגג, הם עובדים ומתפרנסים וחלקם אפילו ממהרים להשתדרג באייפון החדש מיד עם צאתו לשוק.

הדרך משדה התעופה למלון חוצה את גשר בנדרה וורלי בעל שמונת הנתיבים. זהו גשר מיתרים מרשים ששווה לראות אותו מואר בלילה. משם, בדרך למלון נוסעים לאורך טיילת המארין דרייב (Marine Drive) ובנייני הארט דקו. הטיילת היא חלק מהמפרץ הנקרא Qween Neckless על שום העיגול הכמעט שלם שלו. בלילה, המבנים המוארים המקיפים אותו גורמים למפרץ להיראות כמו ענק יהלומים נוצץ.

הנסיעה לאורך החוף מגלה את מומבאי האחרת. של השכונות היפות והטיילת הארוכה והמטופחת. פה ושם אנשים עושים ג׳וגינג או יוגה, אבל הספורט המקומי-לאומי כאן הוא פשוט לבהות בים. המונים מתכנסים מדי ערב לאורך מעקות הבטון ומתבוננים בים שלא יוכלו לרחוץ בו, כמו היו משה מול הארץ המובטחת. זר לא יבין זאת.

 

מומבאי - עיר של ניגודים

מומבאי כאמור היא עיר של ניגודים. אפשר לחוות אותה רק דרך מלונות חמישה כוכבים, מסעדות יוקרה וקניונים מערביים עם כל המותגים הנוצצים. ואפשר לחוות את הדופק האמיתי של העיר דרך מסעדה עממית, אוכל רחוב ושווקים אותנטיים. ואפשר גם וגם. שני סיורי דגל בעיר מדגימים את הניגוד הזה יותר מכל: סיור המורשת מול סיור מומבאי בזריחה.

בעוד סיור המורשת עובר דרך המבנים הקולוניאליים ששוברים כל דעה קדומה לגבי מומבאי, סיור הזריחה לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של העיר המתעוררת. אל האנשים העמלים שלה, המשכימים לפני הזריחה למגוון פעולות ושירותים עבור המתעוררים של השעה שמונה.

 

סיור זריחה במומבאי

כן, כדי לצפות במומבאי מתעוררת גם אתם תיאלצו להשכים קום בחמש בבוקר. הסיור עובר דרך ממחזרי בקבוקי הפלסטיק. הבקבוקים נאספים, נארזים לשקים ונשלחים למחזור בשכונת הסלאמס דארהאווי. שם ייחתכו הבקבוקים לפיסות, יותכו ויימכרו כפלסטיק גולמי למפעלים.

בינתיים מחלקי העיתונים, באזור fort, מתפרסים על המדרכה וממיינים את העיתונים בהתאם לקהל היעד וקו החלוקה. בנוסף לעיתונים הארציים יוצאים במומבאי מספר ״מקומונים״׳בנוסח ״חדשות מומבאי״ האהובים במיוחד על בני הדור המבוגר. העיתונאים מגיעים לבית הלקוח אם באופניים, באופנוע או ברגל.

 

שוקי העיר

בחלק אחר של העיר נמצאים שוק החלב ובצמוד לו, בהתאמה קוסמית, שוק מוכרי העשב לפרות. סך הכל הגיוני ששני השווקים האלה נמצאים בסמיכות זה לזה. שקיות החלב ממוינות לפי אחוזי השומן,  מונחות בארגזים עם מי קרח ומשונעות לכל פינה בעיר.

הלאה משם שני שווקים עצומים, הומים וססגוניים במיוחד: האחד לפירות וירקות, עם במיה חתיכית למביני עניין, שכמעט מפתה אותי להסליק אותה במזוודה, ועוד מיני דלעות משונות שרק  גוגל לנס יודע לקרוא להן בשם. השוק השני הוא למיני פרחים שנשלחים לקשט בתי מלון ומקדשים. הסיור הזה מסתיים בנמל הדייגים, עם מראה סירות הדיג החוזרות עמוסות בדגה. לפני כן עצירה באחת האטרקציות המפורסמות של הודו: המכבסה, The laundry!

 

המכבסה - Dhobi Ghat

המכבסה הנקראת Dhobi Ghat היא המכבסה הציבורית הפתוחה הגדולה בעולם. מועסקים כאן אלפי כובסים, גברים בלבד המכונים דוהביז. לכל כובס אגן מים, כמו מקווה קטן. הבטתי בדוהביז משפשפים באבן כל בגד, חובטים והופכים בו ושוב משפשפים ופתאום כל 1,000 הסל״דים של הבוש שלי נראו בעיניי סרק סרק סרק. הסדינים הצחורים התלויים על החבל מוכיחים שיש לבן ויש לבן טייד ויש לבן דוהבי גאת.

 

 מה לא להחמיץ במומבאי

תחנת הרכבת Chhatrapati Shivaji Terminus

ללא ספק אין להחמיץ את תחנת הרכבת Chhatrapati Shivaji Terminus בלילה. זהו המבנה היפה והמרשים ביותר במומבאי, וזוהי אחת מתחנות הרכבת היפות בעולם שהוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק״ו.

המבנה משלב אדריכלות איטלקית ומוגולית המקובלת באדריכלות ההינדו. התוצאה ענתה הן לטעם האירופי והן למקומי. התחנה נחנכה רשמית ב-1887, לרגל יובל השנים לשלטון המלכה ויקטוריה. המבנה מרשים גם ביום כמובן, אבל בלילה כשהוא מואר הוא זהו ארמון מהאגדות שומט לסתות.

 

שוק קרופורד Crawford’s Market

לא הרחק מתחנת הרכבת נמצא שוק קרופורד. זהו שוק סיטוני של פירות וירקות בעיקר, אך ניתן למצוא כאן גם הרבה תבלינים, דגנים, קטניות, ממתקים ודגים.  השוק, שעוצב על ידי אדריכל אנגלי, הוא שריד קולוניאלי נוסף. פה ושם ניתן לזהות את תפארת העבר של הבריטיש שיק, כמו מזרקה מעוצבת באמצע השוק. הצבעים, הריחות, המוכרים, העובדים עם טסי הקש העצומים על ראשם הם חגיגה לעין.

 

מקדש Iskcon - לשמח את ראדה וקרישנה

אם יתמזל מזלכם לפקוד את מומבאי בסוף אוגוסט, תוכלו לראות איך מקדש Iskcon לובש חג. המקדש שברוב ימות השנה נראה סגפני משהו, נעטף בפרחים לרגל פסטיבל ג'ולאן יאטרה (פסטיבל הנדנדה) הנודע כפסטיבל הסווינג. שלשלאות פרחים מכסות את התקרה, פרות, איילים, תוכים וארנבונים  המפוסלים מוורדים מקיפים את האלים ראדה וקרישנה. השניים חולקים נדנדה מעוטרת פרחים, וחבל פרחים הקשור אליה נועד לנדנד אותם ולשמח אותם. הנזירים יושבים על הריצפה ומפזמים את להיט שנות השמונים ״הארי קרישנה, הארי הארי״. גם אני שלתי נעליי מרגליי והצטרפתי לתור הארוך של המאמינים כדי לקיים את מצוות הנדנוד ולשמח את ראדה וקרישנה.

בשאר ימות השנה מומלץ להיכנס לאולמות המפוארים של המקדש עם התקרות המרהיבות.

 

חוף צ׳ופטי Chowpatty ואוכל רחוב

חוף צ׳ופטי ממוקם על טיילת המארין דרייב והוא מקום בילוי למקומיים ותיירים. יש כאן מקבץ נאה של דוכנים למאכלי רחוב: הודי, סיני ופיצות. המחירים- בין חמישה לעשרה שקלים למנה. מול כל דוכן מונחים מחצלת ותפריט. מזמינים ומתיישבים לאכול.

לצערי לא יכולנו לטעום דבר כיוון שאכילת אוכל רחוב בתקופת המונסונים עלולה להיות מסוכנת. הלחות המוגברת מעלה את הסיכון להתפתחות חיידקים במזון וכן קיים חשש שריבוי מים וניקוז לא תקין עלולים לזהם את המזון.

 

שער הודו - האייקון של מומבאי

המונומנט המרשים הזה, מתרומם לגובה 26 מטרים והוא נבנה לכבוד ביקור המלך ג'ורג' החמישי בעיר ב-1911. במבנה העצום הזה חלל מרכזי שיכול להכיל כ-500-600 איש. בשעות הערב הוא עמוס במיוחד תיירים ומקומיים ולא מעט צלמים המציעים בוק מול האטרקציה.

 

מלון טאג׳ מאהאל

מלון טאג׳ מאהאל הוא המפואר ביותר במומבאי. ייתכן שלא היה בא לעולם אלמלא יחסם המפלה והגזעני של הבריטים כלפי ההודים, שאסרו את כניסתם למלון ווטסון המפואר. בפתח אותו מלון נתלה שלט שהכניסה אסורה להודים ולכלבים. בתגובה לכך החליט איל ההון ההודי ג'מסטג'י טאטה (Jamsetji Tata) לבנות את טאג׳ מאהאל והוא נפתח ב-16 בדצמבר 1903.

מאז הספיקו לבקר בו כל שועי עולם: מלכים, שחקנים, מדינאים, ראשי ממשלות ואומנים. תמונותיהם מעטרות מסדרונות המלון.

המלון נמצא בסמיכות לשער הודו וניתן לשלב ביקור בין השניים.

 

מחוץ למומבאי

במרחק שעת הפלגה מנמל מומבאי נמצאת עיירת הנופש Alibaug. היא טובלת בירוק וכולה שדות אורז ומטעי קוקוס. אליבאג היא המקום לנוח בו לפני החזרה ארצה, ליהנות מהחופים היפים שלה ומספורט ימי. במקום מתגוררות עדיין חמש משפחות יהודיות המקפידות לקיים את חגי ישראל.

ב-29 באוקטובר 2023 תצא טיסת הבכורה של אל על למומבאי. מחיר כרטיס לייט הלוך חזור: החל מ-399$ במחלקת תיירים - לא כולל כבודה והושבה. יהיו ארבע טיסות ישירות שבועיות בימים ראשון, שני, חמישי ושישי - וחזור בימים שני, שלישי, חמישי ומוצ"ש. לוח הטיסות הזה מאפשר גמישות בבחירת אורך הביקור בעיר המציעה חוויה אורבאנית ותרבותית שונה ואחרת.

מלי אברמוביץ, הייתה אורחת לשכת התיירות ההודית וחברת אל על.