"למלא בתוכן כל יום כאילו הוא היום האחרון"

מאת: דיויד עזרן

המקום הוא הקוטב הצפוני, לילה, הטמפרטורה צונחת למינוס 25 מעלות, המצלמה על סף קריסה, אצבעותיו כבר לא חשות את הכאב שבכפור, הוא מביט השמימה, השמיים רוקדים, וקורה משהו שהדרך הנכונה להגדירו היא אהבה ממבט ראשון. אהבה גדולה בין דויד מונסונגו מהישוב גן נר שבצפון הארץ לבין עדשת המצלמה ונפלאות הטבע. מסע של גילוי, שיר וסיפור.

האדם, החי והצומח מתאחדים ביצירה של האומן דויד מונסונגו. סיפורו של צלם, צייר, משורר ואומן, שהולך ומלווה את יצירתו בציוריו האוצרים את הנאמר בשיריו. "מתקלף" הוא ספר חדש של איש רב גוני ואומן רב תחומי שטייל ברחבי העולם וחי במחיצת חיות פרא - מה שהוביל אותו בסופו של דבר להשראה של יצירתיות ושירה שמצליחות לנצח אפילו מחלה קשה כמו לוקמיה ממנה הוא סובל.

"מתקלף", ספרו השלישי של דויד מונסונגו, שראה אור בהוצאת צבעונים, הוא לא רק ספר שירים. הוא ספר אומנות בכללותו. בשיריו מתמזגים האדם, החי, הצומח, כולם מארג אחד, והשפה אלוהית. מפה כמוסה שיש בה סוד וקסם. הדובר הולך בעולם ומנסה לפענחו. כשאני שואל אותו מה הדבר המופלא ביותר שפגש, הוא עונה "הטבע כשלעצמו הוא דבר מופלא, החל ממבט על אותה נמלה חרוצה השוקדת על מלאכת יומה ועד לדוב קוטב הצועד מולו בשדה קרח אין סופי". ואני מתעקש, כזה אני, מבקש ממנו בכל זאת לבחור רגע אחד מופלא, "הייתי בוחר בזוהר הצפוני, אלוהים משרבט נוצות צבעוניות זוהרות מעוטרות בכוכבים נוצצים על שמיים כדף עבודה".

בכמה מדינות היית?

"יש לי מפה מחיקה במשרד, עם אפשרות לגרד כל מדינה שהייתי בה. כך אני מסמן כל מקום שביקרתי, בעיקר לא בכדי לספור בכמה מדינות הייתי אלא בכדי לראות איפה עדיין לא הייתי ואיזה פלא עדיין לא פגשתי. אז לשאלתך ביקרתי בכ-60 מדינות ברחבי הגלובוס".

חווית גם סכנות בדרך?

"תמיד יש סכנות, אך אם עושים הכנות נכונות, ולא לוקחים סיכונים מיותרים, אז הכל בסדר. לעיתים קורים דברים בלתי צפויים, אגב, כמו בחיים. פעם הייתי בסיור בדלתת האוקוונגו שבבוצוואנה, בג'יפ פתוח עם ריינג'ר. כאשר עצרנו לצלם זוג אריות אחים, שבק המנוע. לא רצה להתניע, אנחנו בג'יפ פתוח לבד בשטח, תקועים, מסביבנו התקבצו כ-10 לביאות ושני אריות זכרים שכבו למרגלות הג'יפ כדי לתפוס מחסה מהשמש, ואנו במרחק נגיעה מהם, תקועים. לשאלתי את נהג הריינג'ר אם יש באמתחתו נשק במקרה הצורך, הוא השיב בשלילה ואמר שאנסה לא לעשות תנועות חדות ולהעיר את סקרנותם. כך ישבנו כשלוש שעות עד שהגיע חילוץ.

"מקרה נוסף היה כשהייתי בסירה צרה בפנטנל שבברזיל, בניסיון לצפות ביגואר (החתול השלישי בגודלו בעולם) לאחר ימים רבים של שייט בנהר, לפתע הוא הגיח מתוך הצמחייה העבותה ממש מולי, אני מנסה להחיל את הרגע הנדיר הזה, האדרנלין בשמיים, תחושה שלא ניתנת להסבר. אני באקסטזה של צילום, מנותק מכל מה שקורה סביבי, ובתוך כך כשאני מרותק, נסחפת הסירה ונצמדת לגדה המלאה בצמחייה עבותה. ועל גבי החלו מטפסות נמלי אש שעקיצתן קטלנית. למזלי איש שמורות הטבע הבחין בכך, קפץ עלי והעיף את הנמלים בטרם הספיקו לעקוץ. תוך כדי כך נפלה לי העדשה למים, ולא זה לא העיב במאומה על הרגע המרתק הזה".

"ביום בהיר אחד הכל נגדע"

דויד מונסונגו, נולד בישראל בשנת 1957. גדל בצפת, "אכן נולדתי בצפת, ויש לה מקום מיוחד בליבי, יחסי אליה זאת אהבה מהולה בכאב כשאני רואה מה קרה לעיר. את ילדותי ביליתי בבית אבן, על שפת הוואדיות המקיפות את צפת ואת הזמן ביליתי בעיקר בטבע הסובב את העיר ובסמטאות קריית האמנים הנפלאה. עיסוקיי כילד היו טבע, ציור וכל מה שקשור למלאכת יד. מרגע שעמדתי על דעתי שאפתי לעסוק בצילום טבע והכתיבה הייתה עבורי תמיד מפלט לילי מתוך עצמי אל עצמי. הורי תמיד לחצו שאלמד מקצוע, אמרו שאמנות זאת לא פרנסה. כך התמחיתי בתחום החשמל, לימים בניתי חברה המייצרת מערכות בקרה לעולם ההייטק, ובמקביל פתחתי את תחביביי - מסעות בעולם, צילום, ציור וכתיבה".

כיום מתגורר דויד בישוב הקהילתי גן נר שבאזור הגלבוע. למרות המחלה הקשה המלווה אותו, לוקמיה, אותה גילה ביום בהיר ושגרתי - בדיקת דם שגרתית, לאחריה נסיעה לישיבה עם לקוח ובצהריי אותו יום התבשר על תוצאת הבדיקה, מאותה ישיבה היישר למיון במרכז הרפואי "העמק" ולאחר אבחון נוסף ישירות לטיפול נמרץ, "חיי השתנו לבלי הכר. באותם ימים אני בן 45, שלב שבו אני מתחיל ליהנות מפרי עמלי ובבת אחת הכל נגדע. מה שלימים גרם לי לתובנות על משמעות החיים, על הכאן ועכשיו ובדיעבד, אפשר לומר שזה אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים".

ומשלב הגילוי אתה מעלה הילוך עם הטיולים או דווקא מרגיע?

"מרגע שהפנמתי שהעתיד והעבר לא רלוונטיים ורק לכאן ועכשיו יש משמעות. ניסיתי למלא בתוכן כל יום כאילו הוא היום האחרון, הפסקתי לתכנן לטווח ארוך והתחלתי להוציא לפועל את חלומותיי, הנחתי לדברים התפלים והצבתי לעצמי מטרות ועיסוק בהגשמתן".

הוא יוצא למסעות צילום במקומות נידחים בעולם ושוהה במחיצת דובים, קופים, אריות ושאר יצורים. הוא מצלם בשמורות טבע באפריקה, בהודו, בסין וביפן, ביערות הגשם של מרכז אמריקה ובאנטארקטיקה. גם גינת ביתו היא שמורת טבע שחיים בה צפרדעים, ציפורים ופרפרים בצמחייה הטבעית הייחודית שהוא מטפח. תצלומיו מתפרסמים במגזינים, באינטרנט ובספרים, ציוריו מביעים את תחושותיו ואת מראות דמיונו העשיר, ושיריו הם הביטוי המילולי לחוויות חייו. הוא הציג תערוכות רבות ברחבי הארץ.

נראה כאילו אתה פחות מצלם את עצמך עם החיות והנפלאות, ומעדיף להראות את הטבע בלעדיך.

"אכן, אני מעדיף להתמקד בטבע, בדרך כלל אני דואג שנוכחותי לא תפריע לבעלי החיים, אני מנסה עד כמה שאפשר להרגיש כשווה בין שווים, על ידי כך אני לא מהווה איום וזה מאפשר לי לעקוב אחרי שגרת יומם של בעלי החיים וההתנהגות החברתית שלהם".

מונסונגו מתפזר בין הספרים, התמונות, הציורים והשירים, וההתפזרות היא מזון רוחני עבורו, זהו בעצם החופש שלו, או אם תרצו גן המשחקים שלו. בעיניו כל הכובעים שלו הם תחומים שמשלימים זה את זה, כולם היו בניו. ושכחתי לציין שהוא גם מפיק מוסיקה – באר מלאה הפתעות שמולידה את ספרו החדש "מתקלף". הספר נכתב למגירה עד שבשלב מסוים הרגיש שנכון לו לשחרר, להתקלף. הכתיבה אצלו זה המקום הכי טהור, הביטוי הכי בלתי אמצעי שמתקיים ללא עזרים חיצוניים, טכנולוגים כמו מצלמה, או חומרי ציור. הכתיבה היא הבל פיו, היא מלווה את נשימותיו, היא תוצר טבעי של היותו. ניתן להשיג בחנויות ובאתר הוצאת צבעונים.