"פתאום הרגשתי דחיפה, לקח לי כמה שניות להבין שהלווייתן עוזר לי לצאת מהמים"

מאת: דיויד עזרן

"צילמתי את לווייתני הבלוגה בתוך הקרח ובשלב מסוים צריך היה לצאת מהמים בלית ברירה. עובי הקרח הוא חצי מטר ולא פשוט לטפס עליו עם חליפה מסורבלת. פתאום אני מרגישה דחיפה מהרגליים, לקח לי כמה שניות להבין שהלוויתן עוזר לי לצאת מהמים", ככה בחרה הצלמת דפנה בן נון לפתוח את השיחה איתי כששאלתי על חוויית צילום בלתי נשכחת.

התלוויתי אליה בשבת האחרונה לצילומי שלוליות וטבע – משרדה הוא הטבע, תחת כיפת השמיים היא מרגישה הכי בטוח שיש, בעלת מקצוע משכמה ומעלה, ומה שהופך אותה לאחת כזאת הן שתי נקודות בולטות: כשרון גדול שנולדה איתו והמזל שנקבע לילדי וילידות חודש ספטמבר – מדובר בבת מזל בתולה טיפוסית שלא תסתפק ב-97 אחוז תמונה טובה, אלא תחפש להצטיין בציון 100, וזה מצליח לה, בשביל פריים טוב היא תיסע עד יערות האמזונס, אך יחד עם זאת לא תסכן את עצמה או את בעלי החיים אותם היא מצלמת, תמיד תתייעץ ותתלווה לאנשי מקצוע המתמחים בבעלי החיים וסביבתם, גם כדי לשמור על הבטיחות והרבה בשביל ללמוד. היא מרגישה עדיין בבית הספר של החיים, ממשיכה בדרך, בכל הכוח אל המטרה. הישגיה עד כה גדולים ומפוארים אך לא נאמרה מבחינתה המילה האחרונה.

אולי יעניין אתכם גם:

תיירות חברתית בירושלים: אירוח בבתים וסיורים ירוקים

"למלא בתוכן כל יום כאילו הוא היום האחרון"

חדר עם בריכה וים: אתרי הנופש הכי שווים בסיישל

הגעת עד נשיונל ג'יאוגרפיק.

"האמת שיש לי רומן ארוך איתם, עוד בשנת 2011 צילום שלי זכה שם בתחרות בינלאומית, שנה לאחר מכן שני צילומים שלי הוצגו בתערוכה נוספת של נשיונל ג'יאוגרפיק בדרום קוריאה. כיום אני בעלת מדור במגזין הישראלי לילדים של נשיונל ג'יאוגרפיק".

יש בעלי חיים שניתן לדובב לטובת פריים טוב?

"אם הכוונה היא חיות שקל לצלם, אז לגמרי דובי הפנדה. לא משנה מאיזו זווית מצלמים אותם, הם תמיד חמודים. יחד עם זאת, כמה חמודים ככה לא חכמים".

ואיזה לוקיישן תעדיפי, את הירוק של יערות האמזונס, החום של המדבר בזימבבואה או בכלל הלבן של גושי הקרח באנטארקטיקה?

"בכל מקום בעולם בטבע הפראי אהיה מאושרת. אבל אם היית שואל אותי על מקום בו צילמתי כבר בעבר ושאליו ארצה לחזור בעתיד אז ללא כל צל של ספק - אנטארקטיקה".

לפעמים המציאות טובה מכל דמיון, דפנה מספרת שאומנם עדיין לא פגשה סוסים שמדברים עברית או אנשים שלא מתים אך כן זכתה לאינספור צילומים בלתי נשכחים, אחד מהם הוא רגע נדיר ומקסים בשמורת טבע בזימבבואה שבו נראית משפחה של בבונים בסצנה שמזכירה אחד לאחד תמונה מפורסמת מהסרט "מלך האריות" - חטיפת תינוק בבון. מבחינתה זהו בהחלט אחד מהרגעים המיוחדים שחוותה, "תכננתי באותו בוקר לצלם בכלל פילים בנהר ובמקרה התעכבתי על קבוצת בבונים כשלפתע שמעתי צרחות, הסתובבתי וצילמתי אמא שחוטפת את תינוקה בחזרה".

באותו רגע הבנת שיש לך ביד תמונה מ"מלך האריות" גרסת המציאות?

"לא, באותו רגע הייתי כל כך מרוכזת בהתנהגות יוצאת הדופן של בעלי החיים שכל מה שהיה לי חשוב הוא לתפוס את הסיטואציה הכללית, ורק אחר כך כשהורדתי את החומרים למחשב והעליתי לפייסבוק אחותי הסבה את תשומת ליבי לסצנה מהסרט".

אך יש גם ימים פחות טובים בהם התוצאות פשוט לא מצליחות לענות על הדרישות, "קורה שאני מוציאה המון כסף ואנרגיות על מסע בטבע הפראי ולא מצליחה להוציא אפילו תמונה אחת טובה שתספק אותי".

את גם בת מזל בתולה, אז בכלל קשה לגרום לך להיות שלמה.

"וואי, הפרפקציוניזם, זוועה. אבל גם יש צד חיובי לשאיפה הלא הגיונית שלי לשלמות, בגלל שאני ממש קשוחה עם עצמי ושמה רף מאוד גבוה כך כשהתמונות מצליחות התוצאות והתגובות בהתאם".

ומה עושים כשהשמיים סגורים?

"בהתחלה מטפסים על קירות, ואחר כך נוסעים לצלם טבע מדהים בארץ, ומסתבר שלא חסר".

החיבור לטבע ולפשטות

דפנה ממציאה את עצמה בתקופת הקורונה, אומנם הסטודיו שלה נשאר אך ורק בטבע, אך לתוכו אין לה בעיה שייכנסו גם בני אדם, "האהבה הגדולה והראשונה שלי זה בעלי חיים ולזה לא יהיה תחליף. אני חושבת שבזכות הניסיון הרב שלי בצילום בעלי חיים, לדעת לתפוס את השנייה המדויקת, אני מיישמת את זה בצילום ילדים שגם זזים כל הזמן ומשנים הבעות פנים. הסוד זה להצליח ולתפוס את הפנים האמיתיים והטבעיים של המצולם". יחד עם זאת, דפנה לעולם לא תהיה מוכנה שייכנסו לפריים עמוד חשמל, מכונית, בניין או פח, היא חייבת טבע וכמה שיותר פראי – לא מסוגלת לצלם כשברקע אלמנט שלא קשור לבני אדם או לטבע, "אני באופן כללי מעדיפה עלים, מקלות, אצטרובלים וכדומה. אלא אם כן לעיתים קורה שיש ילד שממש מחובר לאיזו בובה או צעצוע, רק אז אהיה מוכנה לצלם כמה תמונות עם הצעצוע כדי כשהילד ירגיש יותר משוחרר איתי עד שיוותר בעצמו על הצעצוע, לרוב זה נובע מכך שהצעצוע נותן לילד ביטחון. לגבי זרים על הראש, אני מעדיפה בלי אבל מתפשרת על מספר תמונות ומעבר לטבעי ללא אביזרים בכלל".

החיבור לטבע ולפשטות מייחד את הסגנון של דפנה בן נון – זאת בדיוק הסיבה שבגללה היא נחשבת אומנית בתחומה. אומנם ישנם עוד המון בעלי חיים מדהימים שבכוונתה לצלם, היא לא הספיקה הכל, אבל הספיקה המון. ואחרי כל ההישגים היא עדיין מוצאת עצמה מתרגשת כל פעם מחדש, מבעלי חיים ובני אדם כאחד, "יש לי בעיה שאם משהו לא מרגש אותי, אני לא מסוגלת לעשות אותו. מצד שני, אני טיפוס מאוד מתלהב כך שאני יודעת למצוא את הדברים המיוחדים בכל דבר שאני עושה ומתלהבת מהם. אני חייבת כל הזמן לחדש לעצמי כדי שלא ישעמם אותי ולכן יוצרת ימי צילום מיוחדים כל פעם בקונספט אחר: טבע, שלוליות ולקראת חנוכה גם סופגניות.

איך את מחליטה לאן לנסוע ומה לצלם?

"בהתחלה הייתי פשוט מתמקדת על בעל חיים ספציפי, חוקרת ולומדת עליו, יוצרת קשר עם אנשי מקצוע, חוסכת וטסה לצלם. בשנים האחרונות הנסיעות יותר עסקיות, צילומי תדמית לחברת תיירות או צילומים עבור חברות שונות".

והצמחונות באה כתוצאה מצילום בעלי החיים?

"בגיל מאוד רציתי לעבוד עם חיות. הלכתי לעבוד במדגרה כי נשמע לי כיף לעבוד עם אפרוחים. כשראיתי שזורקים אותם לפח, אספתי כמה שיכולתי וגידלתי בכלוב שבנה לי אבא בחצר. מאז אני צמחונית".

את גם כמעט סנדלרית שהולכת יחפה.

"כן. לא ממש מגדלת בעלי חיים בבית, פרט לתוכית ולדגים".

מאז כיתה ב' יש לדפנה מצלמה ביד, היא הייתה ההגנה שלה. לא היו לה הרבה חברים וזה יצר אצלה חוסר ביטחון שחזר לחייה אך ורק בזכות המצלמה דרכה ראתה את העולם. עד היום זאת הדרך הכי נוחה עבורה לבטא את עצמה. היכנסו לאתר שלה – חוויה מובטחת.