לשוט את קמבודיה בסטייל – וממש לא בדולר ליום
רגע לפני שתגלו, בריאליטי החדש "פקין אקספרס" (הערב ברשת 13), איך עושים את קמבודיה בדולר ליום, קבלו גם אפשרות אחרת – טיול בין ארמונות פאר ומקדשים מוזהבים לכפרים צפים ולבתי כלונסאות, תוך כדי שיט 'של הביוקר' על נהר המקונג. אינגה מיכאלי יצאה לחוויה של פעם בחיים
כשהוזמנתי לפני כמה שנים לשיט של ארבעה לילות בספינת נהר מפוארת במיוחד ששטה במימיו השלווים של המקונג, ולקינוח גם לכמה ימים בסיאם ריפ, שער הכניסה למקדשי אנגקור המפורסמים, זו הייתה עבורי התגשמות חלום. אבל בואו נגיד את זה ככה: זה עלה הרבה יותר מדולר ליום. אז בואו נראה איך עושים את קמבודיה בסטייל.
כתבות נוספות ב-mood:
- חמש המלצות לטיול מלא סטייל בעיר האורות
- העיר היפה הזו נבחרה כאחת מ-100 הערים הטובות בעולם
- טסים עם ילדים? אלו 3 היעדים הכי שווים לטיול משפחתי בחו"ל
שוטי, שוטי ספינתי
השיט בספינה Aqua Mekong (השייכת לחברת Aqua Expeditions) היה ללא ספק אחת החוויות המפנקות ביותר שחוויתי – מדובר בספינת נהר יפהפייה ומעוצבת, רק עשרים סוויטות מרווחות, ממוזגות ומחופות עץ, עם מקלחת גשם ענקית, מכונת נספרסו, פינת ישיבה עם שז לונג שניבט לחלון ענק ו/או מרפסת קטנה שבה תוכלו להתרווח ולצפות בחיים החולפים על פניכם.
מה עוד יש על הספינה? לאונג' בר גדול, מרפסת שמש, בית קולנוע קטן ופרטי עם מבחר גדול של סרטים, שכשוכית די גדולה בחרטום הספינה, חדר כושר קטן, חדר משחקים, וגם בוטיק יוקרתי וחדר אוכל בסיפון הביניים, ואפילו ספא מפנק בסיפון התחתון. בקיצור, כל דבר שרק תוכלו לחשוב עליו, ותמצאו בדרך כלל במלונות יוקרה.
מאחר שיש בספינה רק עשרים סוויטות, גם השירות הוא אחד המוקפדים והקשובים ביותר שנתקלתי בהם, ונתקלתי. למעשה, מספר אנשי הצוות עולה על מספרם של האורחים, ותיהנו כמעט מבאטלר אישי – כולל שירות ניקוי נעליים, אחרי שירדנו יום אחד לחוף בוצי, ובל נשכח את המשקה המרווה והמגבת הלחה שחיכו לנו בכל פעם שחזרנו לספינה.
במסעדה תיהנו מבופה עשיר בסגנון מערבי או מארוחת בוקר קמבודית מסורתית (בא לכם על מרק נודלס עם ירקות ועוף או בקר לארוחת בוקר? זה המקום להתנסות בו). בצהריים ובערב תיהנו מאוכל קמרי אמיתי, על טעמיו העזים והשימוש הנפלא שעושים בו בכל מיני עלים ותבלינים. כיאה למלון יוקרה צף, גם לא ישכחו לשאול אתכם מראש אם יש לכם דרישות מיוחדות או אלרגיות, ובכל מקרה תוכלו לבחור גם מתפריט של אוכל מערבי מוכר. עצה שלי? בקמבודיה התנהגו כקמבודים, תגידו יפה אה קוּן טום טום (תודה), ותיהנו מהחוויה.
בין כפרים ומקדשים
בכל יום בשיט ירדנו בסירת מנוע גדולה לביקור באיזה כפר נידח או במתחם מקדשים מפואר. בין השאר, ביקרנו באודונג (Udong), שהייתה בעבר בירת קמבודיה, וכיום ידועה בעיקר במרכז המדיטציה Vipassana Dhura Mandala. הגענו למקום כמעט לקראת צהריים, כך שהזדמן לנו לראות את צעדת הנזירים הלבושים בכתום אל חדר האוכל המצועצע (שהיו בו מלא אורות דיסקוטק נוצצים). את האוכל בישלו להם הנזירות, שמתגוררות בבקתות עץ קטנות של מטר על מטר.
לא רחוק משם, טיפסנו 500 מדרגות (אם אני הצלחתי, גם אתם יכולים) עד לראש גבעה עטורה סטוּפּה מרשימה ולבנה, Phnom Preah Reach Troap; מלמעלה יש נוף מרשים של מרכז המדיטציה ושל ושדות האורז שמסביב, וכשתרדו למטה מצד אחר תגיעו אל השוק של אודונג, שם תוכלו להתרשם בין השאר ממטעמים כמו צרצרים מטוגנים, צפרדעים וצבים (לא לבעלי קיבה חלשה).
בקו צ'ן (Koh Chen) ביקרנו בבית מלאכה של צורפי כסף, ובקמפונג צ'נאנג (Kampong Chanang) הכרנו קדרית חביבה שמכינה שלושים כדים ביום כדי להתפרנס. רק שבמקום להפעיל ברגלה את האבניים, היא בעצמה מסתובבת סחור-סחור סביב בול עץ פשוט. לי אישית היא עשתה סחרחורת.
היה גם ביקור במרכז לייצור משי, ובכפר אחר נסענו ברחוב הראשי (והיחיד) בעגלות רעועות שהיו רתומות לפרים, חוויה שוברת-עצמות שלא הייתי חוזרת עליה היום – ולא רק בגלל שזו התעללות בי כנוסעת, אלא גם בפרים. נהניתי הרבה יותר לטייל בכפר ברגל, להצטלם עם המקומיים ולשחק כדורגל עם הילדים בכפרים כמו קמפונג פרסאט (Kampong Prasat), שם גם הזמינו אותנו לבקר בבית כלונסאות – ותאמינו לי שזה ממש לא קל לטפס ברגליים יחפות בסולם צר מלוחות עץ גולמיים, או לצעוד על רצפת הבית הקלועה מבמבוק. אבל דווקא רגעים כאלה, כמו הביקור בבית ספר מקומי, הם שהפכו את הטיול לבלתי נשכח.
ערוץ החיים הפשוטים
נהר המקונג רחב-הידיים, ה-11 באורכו בעולם, הוא עורק החיים של תושבי קמבודיה – הם ניזונים משלל הדגה, משקים את יבולי האורז ממימי הנהר, שטים בו ממקום למקום בסירות ארוכות זנב ובמעבורות רעועות, וחיים על הנהר, בכפרים צפים או בבתים שבנויים על כלונסאות גבוהים מחשש לשיטפונות. למעשה, ברבים מהכפרים שביקרנו בהם, חיי היומיום מתנהלים בחלל שנוצר מתחת לרצפת הבית, כי שם מבשלים את הארוחות על מדורה או בתנור עצים מחרס, מנפים את האורז, אורגים מחצלות או תופסים שנ"צ על ערסל שתלוי בין הכלונסאות.
הפער הזה בין העוני המשווע שנתקלנו בו במהלך הטיול לבין התפנוקים והפאר שחווינו בספינה היה לי מוזר, אני מודה, כי לרגעים הרגשתי כמו בספר של אגתה כריסטי – הלבנה הקולוניאליסטית ששטה בנהר על סיפונה של ספינת פאר, וצופה בילידים שמסביבה. אבל אולי כל אחד מאיתנו שמגיע לביקור במדינה כמו קמבודיה, לאוס, תאילנד או הודו, נתקל בפער העצום הזה. אלא אם כן אנחנו חיים על דולר ליום.
אנג'לינה ג'ולי הייתה כאן
אחרי ארבעה ימים של שיט מהחלומות, המשכנו לשיא נוסף בטיול – הביקור במתחם המקדשים של אנגקור, הקרוב מאוד לסיאם ריפ (Siem Reap). העיר עצמה הייתה עבורי הפתעה נהדרת. ציפיתי לעיירה קטנה שכולה תרמילאים וגסטהאוסים, וגיליתי עיר גדולה ושוקקת חיים, עשירה במסעדות ובברים, בשווקים ובחנויות. ממש עיר ללא הפסקה. אנחנו לנו במלון נפלא בשם Riversoul Boutique, בית משפחה לשעבר שהוסב למלון יפהפה של 27 חדרים, עם בריכה, ג'קוזי, ארוחת בוקר מצוינת וחדרים מרווחים.
בגלל קוצר זמן, הקדשנו רק יום אחד למקדשי אנגקור, אבל אני ממליצה לקנות כרטיס כניסה לשלושה ימים. המקדשים מתפרשים על שטח עצום, ולמרות שחלמתי לבקר בהם מאז ומתמיד, שום דבר לא הכין אותי לחוויה האמיתית. ביום אחד הספקנו לבקר בארבעה מקדשים: אנגקור ואט הוא המבנה הדתי הגדול בעולם, לבה ונשמתה של קמבודיה. מקדש הבאיון מעוטר ב-54 מגדלים שנראים כמעט גותיים, ומגולפים להפליא בפרצופים מחויכים. את מקדש טה פרום כולם מכירים בזכות הסרט טומב ריידר, בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי – וגם בזכות שורשי העצים האדירים ש"חונקים" את שרידי המבנים. ואחרון חביב גם באנטיי סריי, 'מקדש הנשים האדום', מקדש יפהפה הבנוי מאבן ורדרדה, עם גילופי אבן עוצרי נשימה ממש.
זו הייתה ללא ספק חוויה מטורפת – גם הביקור באנגקור, אתר מורשת העולם של אונסק"ו, גם הטיול בין כפרים למקדשים פעילים בקמבודיה, וגם השייט עצמו שהיה פשוט חוויה של פעם בחיים.