תגלית השנה: זה היעד הזול והפרו-ישראלי שכבש את הישראלים בקיץ

אלבניה, אחת הידידות העכשוויות של ישראל, הפכה ללהיט הקיץ בזכות טיסות ישירות, מחירים זולים ותחושה של גילוי "מקום חדש". לצד החופים, אליהם נוהרים מרבית התיירים בקיץ, האזור ההררי של צפון אלבניה מציע חוויה יותר קרירה ומאד מיוחדת ואותנטית.

שקודרה - השער לאלפים האלבנים

ההיסטוריה של העיר שקודרה מתחילה בעת העתיקה, כאשר שבט אילירי התיישב על גבעה החולשת על מפגש של שני נהרות ועל עמק פורה ורחב ידיים. את הגבעה הזו, שלימים נקראה טירת רוזפה, ביצרו גם השליטים הבאים של האזור: הרומאים, הביזנטים והטורקים.

טירת רוזפה שימשה גם את המורדים האלבנים במלחמתם לשחרור מעול הטורכים. כיום האתר כולל לא הרבה מעבר לחומות, שרידים של כנסיה ומבנה שבו מוזיאון ארכיאולוגי, אבל הנוף הנשקף ממנה אל העיר, ההרים ואגם שקודר הוא מהיפים שראיתי.

זוהי עיר נעימה להתחיל בה את ההכרות עם אלבניה. בתים צבעוניים בסגנון אוסטרו-הונגרי ששופצו והפכו למדרחוב תוסס ובו בתי קפה, מסעדות וחנויות מזכרות. השולחנות הקטנים מתמלאים במהירות בתיירים ומקומיים בשעות הערב.

בכיכר הסמוכה מספר בנייני קופסה שעוטרו בציורי קיר מרהיבים. בשקודרה יש תחושת עיר בטעם של פעם: גברים על אספרסו וסיגריה בבתי הקפה, ילדים משחקים כדורגל ליד בית העיריה, פארק ירוק ובו קרוסלה, נשים מוכרות בגדי יד שנייה וירקות מהמשק ובכל מקום מתניידים באופניים.

את הקריאה לתפילות הבוקר מתזמנים זה אחר זה צלצולי הפעמונים וקריאות המואזין. אלבניה בכלל ושקודרה בפרט מתגאות בסובלנות הדתית שלהם. באלבניה, כך הסבירו לי כולם, הדת היא עניין אישי, ואין לה שום נגיעה לפוליטיקה. משפחות רבות הן מעורבות.

במשך שנות המשטר הקומוניסטי הדת הייתה אסורה לחלוטין, ובתי תפילה רבים נהרסו. כיום הדת מותרת, אבל מופרדת מהמדינה. אחוז ניכר מהאלבנים מגדירים עצמם אתאיסטים או מאמינים ללא דת.

כתבות נוספות ב-mood:

• כשהמחירים צונחים: זה היעד המושלם לטוס אליו בחודש ספטמבר
• חוששים לטייל באירופה? קבלו 11 מדינות זולות ופרו-ישראליות
• משלושה יוצא אחד: איזה אי יווני קסום הכי מתאים לכם

אגם קומאן ונהר שאלה – מים צלולים ופסגות הרים

אנחנו עוזבים את שקודרה בדרכנו אל האלפים האלבנים. אגב, מקורה של המילה "אלפים" היא באותו שבט אילירי, שנקרא גם אלב. השבט גם נתן לאלבניה את שמה בפי העולם. האלבנים בכלל קוראים לארצם שצ'יפריה, כלומר "ארץ הנשרים". הרכסים הדרמטיים של ההרים בשטחה של אלבניה בהחלט מצדיקים את השם הזה.

פנינו מועדות אל אגם קומאן, אגם מלאכותי שנוצר בעקבות הקמת סכרי הדרו-אלקטריים לאורך נהר דרין. מרבית החשמל באלבניה מופק ממים.

במעגן הקטן בקומאן פעלתנות של בוקר. על סירות ברזל קטנות וצבעוניות מועמסים ציוד ואנשים. מעבורת קטנה צופרת ומעלה אליה מכוניות, אנשים, סלים וחבילות. עד ליציאת הסירה יש זמן לארוחת בוקר זריזה של קפה ומאפה.

המאפה הוא הבורק, גרסה אלבנית של בורקס. והקפה? קפה חזק וחם. לאלבנים יש תרבות קפה מפותחת. לא משנה כמה הגסטהאוס צנוע, לבעליו תהיה מכונת קפה איכותית, והקפה יוגש בספלי חרסינה.

אגם קומאן אומנם הפך ליעד תיירותי מרכזי בצפון, אבל לאורכו חיים ומתניידים גם המקומיים. במהלך השייט שלנו, אנחנו עוצרים להוריד מקומי בביתו, או לספק בקבוק שמן לבית אחר.

נופי אגם קומאן מרהיבים: צבעי המים כחול טורקיז, רכסי הרים מזדקרים בדרמטיות, יערות צפופים. פה ושם עובר עוף מים. בפנייה אל אפיק הנהר המים הופכים רדודים יותר וצלולים יותר, וקירות הקניון מגינות מפני הרוח. שייט הסירה שלנו מגלה וירטואוזיות מרשימה כשהוא מעביר אותנו במים רדודים במיוחד.

ישנן מספר אפשרויות שייט על אגם קומאן, אנחנו בוחרים לשוט מקומאן אל פירזה, עיירה הנמצאת בקצהו השני, עם עצירה ללילה במתחם תיירותי בנהר שאלה. השיט אורך כשעה וחצי בכל כיוון. מפירזה נמשיך הלאה, אל ההרים.

מתחם שאלה ריבר הוא מתחם נופש בנוי בקתות עץ פשוטות, ברים על החוף, רשת לכדורעף, כסאות ושמשיות על גדת מים צלולים. למחרת אנו בוחרים במסלול הליכה קצר אל מרפסת תצפית. שביל מסומן היטב מוביל אותנו דרך יער ואחו פורח אל נוף מרהיב לנהר שאלה.

המקומיים יודעים לכוון למסלולים ארוכים יותר לכפרים סמוכים. תזמון הסירות בקומאן מאפשר בילוי של כ-4-3 שעות במתחם במקום העצירה ללילה.

מפגשים אותנטיים עם המקומיים

התיירות בצפון אלבניה עדיין בראשיתה. אם נדמה לכם שכולם מטיילים באותם מקומות, זה פשוט כי אלה הם המקומות שיחסית קל להגיע אליהם.

מלונות בוטיק הם לא ברמה של אירופה. במקומות רבים מקבלים רק מזומן. בעיירות האלפיניות מפוזרים המלונות ובתי הארחה בדלילות, ואין לצפות לחיי לילה או לאטרקציות לילדים. האלבנים הם אדיבים, חמים, נדיבים ובד"כ מאוד ישרים. אבל החוויה היא מאוד אותנטית, ומזמנת מפגשים מפתיעים.

כך למשל, מיר, בעל הגסטהאוס בכפר וולבונה, מתרגש לשמוע שאנחנו מישראל. הוא מספר לנו על סבו שהציל יהודים בתקופת השואה, ועל משפחתו: אחיו מוסלמי, אחותו נוצריה קתולית, והוא מאמין בבורא עולם, אבל לא קושר עצמו לשום דת.

משפחתו של מיר אינה יוצאת דופן. הבסה, קוד מוסרי אלבני עתיק, מחייב את האלבני להגן על מי שבא לחסות בצל קורתו, גם אם זה במחיר חייו עצמו. כל יהודי אלבניה והפליטים שברחו אליה מהמדינות השכנות ניצלו במלחמת העולם השניה.

בכפר תת' אנחנו לנים בגסטהאוס מפנק. בית אבן ישן שעוצב בטוב טעם, עם נוף לאחו ירוק והרים. בחצר תלויה כביסה לבנה, מסתובבות תרנגולות, והסבתא יושבת תחת עץ תפוחים וסורגת. כאן ארוחות מכל טוב: גבינות ביתיות, ריבות, תה ותבשילים מסורתיים.

טיול באלפים האלבניים בין וולבונה לתת'

רכס ההרים המכונה האלפים האלבניים עובר באלבניה, קוסובו ומונטנגרו. פסגות ההרים אולי אינן גבוהות במיוחד, אבל הן מזדקרות בחדות, ותוואי המעבר קשה. במונטנגרו הם נקראים "ההרים המקוללים" ונפוצו סביבם אגדות ומעשיות לרוב. יום הטיול במעבר ההרים שבין וולבונה ותת' מאפשר לנו לטעום מהנופים המרהיבים, מאתגרי הטיפוס, ואפילו לקלל קצת את הגשם והרוח שתפסו אותנו בדרך.

למרות הכול – מבחינתי היום הזה היה גולת הכותרת של הטיול בצפון אלבניה. זהו מסלול הליכה של כ-17 ק"מ המחבר בין שני העמקים וכולל כ-700 מטר עלייה וירידה. המסלול מגוון מאוד, השביל עובר לצידי משקים חקלאיים, חלקות מעובדות וגני ירק. ממשיך ועולה אל יער ובו עצים רחבי עלים וצמרת. סלעים אדירים משמשים עמדות תצפית לעמק וולבונה היפה. כשממשיכים לעלות הצמחייה הופכת נמוכה יותר, ומגיע תורם של העצים המחטניים.

בתחילת עונת הטיולים, בחודש מאי, עוד יכול לרדת שלג. הפס הוא אינו אלא שביל עיזים צר המעביר אותנו  צמודים לסלע מצד אחד של ההר למשנהו. ביום גשום הרוח מצליפה בפנים. בצידו השני שוב נפרש עמק ירוק.

הירידה אליו לוקחת אותנו דרך יער שבערפילי הגשם נראה כמכושף. לאורך הדרך ישנם בתי תה קטנים, שבהם אפשר לעצור ולנוח, ובכל בית יש ברז למלא מים. פה ושם רואים מפלי מים מרשימים.

קשה להיפרד מהנוף האלפיני, ולכן אנחנו מחליטות להישאר יום נוסף בכפר תת'. יש בקרבתו שני מסלולים פופולריים. האחד למפלים והשני אל העין הכחולה, בו אנחנו בוחרים.

זהו מסלול בן כארבעה קילומטר שעובר מעל נחל, חוצה גשרונים, צופה על מפלונים, וככל שעולם אל העמק היפה. גולת הכותרת היא בסופו בריכה של מי טורקיז. האמיצות שבינינו לא מוותרות על טבילה במים הקרים - 7 מעלות בלבד.

הכפר מתגאה בכנסייה נאה שמצטלמת נהדר על רקע ההרים, ובקרבתה אפשר לראות גם מגדל בוררות עתיק. זהו מבנה אבן בן שתי קומות, שבימים רגילים נהגו לאחסן בו תבואה וסחורות, בימי מלחמה להסתתר מאויבים, ובעת סכסוכים – לשכן בו את גברי המשפחה שנקמת הדם מאיימת עליהם.

ארבעת הימים בצפונה של אלבניה, הותירו בנו טעם של עוד. יופיו של האזור, לבביות האנשים והאותנטיות שלהם מחפים על הפשטות והצניעות. את שירותי ההסעות והשייט רכשנו בחברת תיירות מקומית. לאלבניה הגענו בטיסה ישירה של חברת "סאן דור".  

* ינינה זסלבסקי אפק, היא בעלת הבלוג אפקים מטיילים