יום האישה 2023 - לטייל בעקבות נשים מעוררות השראה
ציירת מרשימה וססגונית, אדריכלית פורצת דרך, טייסת אמיצה, מלכה אהובה ופמיניסטית, סופרת מצליחה ופסלת מוכשרת - ענבל ז"ק מזמינה אותנו לטייל בעקבות 6 נשים מעוררות השראה
ענבל ז"ק היא יועצת טיולים לאירופה ובעלת הבלוג "כבר אורזת"
אמיליה ארהארט - טייסת
אמיליה ארהארט הייתה טייסת וסופרת אמריקאית - האישה הראשונה שטסה סולו מעבר לאוקיינוס האטלנטי. במהלך כל תקופת נעוריה, היא שאפה לקריירה משמעותית ואף שמרה לעצמה גזרי כתבות מעיתונים אודות נשים מצליחות שמילאו תפקידים שעיקר המבצעים שלהם היו גברים.
את ההחלטה שלה ללמוד לטוס היא שייכה להתנסות בטיסה קצרה בתערוכת טיסות ראווה בשנת 1920.
המדריכה שלה בלימודי הטיסה הייתה אניטה סנוּק, חלוצת תעופה בעצמה אשר הייתה הטייסת הראשונה לנהל בית ספר לטיסה והאישה הראשונה לנהל נמל תעופה מסחרי.
אמיליה ארהארט אחזה במספר שיאי עולם טיסות, ביניהם - בשנת 1932, היא הייתה האישה הראשונה - והאדם השני אי פעם - שטסה ללא הפסקה מעל האוקיינוס האטלנטי. באותה שנה, היא טסה סולו ללא הפסקה ברחבי ארצות הברית והפכה לאדם הראשון אי פעם שעשה את המסע הזה. ואז, ב-1935 היא הפכה לאדם הראשון שטס מהוואי ליבשת ארצות הברית.
מחלוקת עדיין אופפת את מותה ב-1937, לאחר שהוכרזה כנעדרת בים לאחר שניסתה להקיף את העולם במטוסה. קיימות תיאוריות רבות על סיבת מותה, החיפושים שבוצעו לא מצאו את מטוסה או גופתה של אמיליה, אך מקובל כיום להניח שנגמר לה הדלק בזמן שניסתה להגיע לאי האולנד באוקיינוס השקט.
בנוסף, ארהארט הייתה סופרת מוכשרת ששימשה עורכת תעופה בכתב העת קוסמופוליטן בין השנים 1928 ו-1930. היא כתבה מבחר גדול של מאמרים ופרסמה שני ספרים.
בעיר הולדתה קנזס, בתוך שדה התעופה הקרוי על שמה, נמצא 'מוזיאון ההאנגר של אמיליה ארהארט' המוקדש למורשת התעופה של ארהארט ולחייה יוצאי הדופן. החלק המרכזי של המוזיאון, שעושה שימוש בכלים חדשניים ואינטראקטיביים, הוא מיוריאל - מטוס ה-Lockheed Electra 10-E האחרון שנותר בעולם - זהה למטוס שאמיליה הטיסה בטיסתה הגורלית מסביב לעולם.
כתבות נוספות ב-mood תיירות
- כל יום פורים - 5 אטרקציות ססגוניות ואינסטגרמריות במיוחד
- תחפושת גלובלית - מסע בעקבות תחפושות פורים המיתולוגיות
- לא רק כדורגל: הכירו את הסודות המרתקים של העיר מנצ'סטר
פרידה קאלו - ציירת
פרידה נולדה בתחילת המאה הקודמת ממש אל תוך המהפיכה המקסיקנית, על אף הטרגדיות הרגשיות והגופניות שעברה בימי חייה היא הייתה אישה מרשימה, אמיצה ומרדנית.
העבודות של פרידה מבטאות את השקפותיה הפוליטיות אך בעיקר מדברות על נושאים אוניברסליים כמו כאב, אהבה, בדידות ובגידה. את אהבת המולדת היא שיקפה בלבוש המסורתי והצבעוני, גם כשחיה בארה"ב או ביקרה באירופה היא לא ויתרה על השמלות, התכשיטים והתסרוקת שהפכו את דמותה לכל כך מזוהה וציורית גם שנים רבות לאחר מותה.
הקסם של פרידה ממשיך גם היום לרתק, ציורי גרפיטי של דמותה הצבעונית על הקירות, בתי קפה ומסעדות רבות נפתחו על שמה, מוזיאונים שמציגים את עבודותיה ואפילו תערוכת מולטימדיה שנודדת בין עשרות ערים בעולם.
במקסיקו סיטי ישנם שלושה אתרים מרכזיים שבהם ניתן לבקר:
הבית הכחול – בית הוריה של פרידה שבו נולדה וגדלה ואליו חזרה אליו בשנותיה האחרונות. כיום הפך למוזיאון על שמה -
מוזיאון בית הסטודיו של ריברה וקאלו
פארק פרידה קאלו – במרחק הליכה של כרבע שעה מביתה נפתח פארק על שמה ובו פסלי ברונזה בדמותה.
דיאנה גבלדון - סופרת
דיאנה גבלדון היא סופרת אמריקאית שכתבה את סדרת הספרים "נוכרייה", לימודיה האקדמאים הועידו לה עתיד בתחום שונה לגמרי – זואולוגיה, ביולוגיה ודוקטורט באקולוגיה התנהגותית. היא כתבה בעיקר למגזינים מדעיים והרצתה באוניברסיטת אריזונה.
ב- 1988 החליטה להתנסות בכתיבת רומן היסטורי, הוציאה את הספר הראשון בסדרת "נוכרייה", עזבה את עבודתה וכתבה מאז עוד שמונה ספרים בסדרה.
הספרים עובדו לסדרת טלוויזיה (בעברית תורגם ל"זרה") ששידורה החל בשנת 2014. רוב הצילומים המרהיבים של העונות הראשונות צולמו באתרים שונים ברחבי סקוטלנד ואז החלה מאניית הטיולים בעקבות הסדרה!
סקוטלנד שהייתה תמיד יעד פופולרי לטיולים, חוותה בזכות דיאנה גבלדון, עדנה מחודשת באתרים שונים שחלקם מעולם לא היו "על המפה".
לשכת התיירות של סקוטלנד זיהתה את הפוטנציאל והקדישה חלק שלם באתר שלה לטיולים בעקבות Outlander.
באתר אפשר למצוא את הפירוט הגדול ביותר של האתרים המצולמים, כולל מיקומים מדויקים, מפות, רקע והפנייה להקשר מהסדרה.
הנסיכה סיסי – קיסרית אוסטריה ומלכת הונגריה
אליזבת אמליה יוג'יני ויטלסבאך או בקיצור וחיבה – הנסיכה סיסי.
סיסי נולדה באמצע המאה ה-19 והעבירה את שנותיה הראשונות כילדת טבע בטירה המשפחתית שעל גדות אגם שטאנברג בגרמניה, לאחר נישואיה לקיסר פרנץ יוזף היא נקלעה לקשיים בחייה הפרטיים ולמרות שהמעיטה להגיע לאירועי החצר היא הפכה לחביבת האצולה האוסטרית.
הנסיכה היפה שניסתה תמיד לשמור על עצמאותה למרות כבלי התפקיד והמעמד, נחשבה לפמיניסטית, חכמה וטובת לב.
סיסי מצאה עניין בהונגריה, שנשלטה אז בידי אוסטריה. היא התנגדה לצעדי דיכוי שננקטו נגד מרד ההונגרים, ותמכה בנסיונותיהם להשגת ממשל עצמי. ביומניה כתבה בגנות המונרכיה, שבה ראתה שיטה שאבד עליה הכלח.
ספרים רבים, סרטים וסדרות נעשו על חייה ונראה כי קסמה לא פג.
סיסי הרבתה לצאת למסעות מחוץ לאוסטריה, גם מכיוון שאהבה לטייל וגם כדי להתרחק מנישואיה שכשלו ולהימנע מחיי החצר. יותר ויותר מזמנה בילתה בים, על סיפון הספינה מיראמר, היא שטה באוקיינוס האטלנטי, בים התיכון, ובייחוד סביב חופי יוון.
שיטוטיה הרבים ברחבי אירופה והארמונות המפוארים שנקשרו בשמה מהווים גם היום השראה למטיילים גם מחוץ לגבולות אוסטריה.
מוזיאון סיסי שבמתחם ארמון הופבורג בוינה– מוקדש לתולדות חייה
ארמון שנברון – ביקור בדירות הפרטיות של הזוג
טירת פוסנהופן בגרמניה – בית ילדותה, ביקורים בתיאום מראש -
ארמון גודולו בהונגריה – ניתן לזוג כמתנה לאחר הכתרתם למלכי הונגריה
ארמון אכיליון בקורפו – אותו בנתה בשביל להתרחק מכולם לאחר מותו של בנה (בימים אלו סגור לשיפוצים)
זהא חדיד - אדריכלית
זהא חדיד הייתה אדריכלית בריטית ממוצא עירקי, אחת האדריכליות המרשימות והמשפיעות ביותר בעולם!
קל מאוד לזהות את הקו העיצובי שלה, המבנים שהיא תכננה נראים כאילו נלקחו מסרטים בדיוניים עתידניים, צורות עגולות ואמורפיות ושיטות בנייה מהמתקדמות ביותר.
למרות שהיא פתחה את משרד האדריכלות שלה כבר בתחילת שנות ה-80, רוב מבני הציבור שהיא תכננה לא הגיעו לידי ביצוע, היו שחשבו שרעיונותיה מהפכניים מידי ויקרים אך היא טענה שקשה לאישה להצליח בתחום האדריכלות שנשלט בעיקר ע"י גברים.
בתחילת שנות ה-2000 החלה הפריצה הגדולה של חדיד והיא הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר לאדריכלות, מאז ועד ליום מותה הפתאומי בשנת 2016 היא הצליחה להשאיר את חותמה המיוחד בקו הנוף של ערים רבות בעולם.
בין עבודותיה הידועות ניתן לראות את המוזיאון לאומנות עכשווית ברומא, גשר הפביליון בסרגוסה, גלקסי סוהו בבייג'ין, מקפצת הסקי ותחנות הרכבל באינסברוק, גשר שייח זייד באבו דאבי, בית האופרה בגוואנגז'ו שבסין, מרכז התרבות בבאקו, כיכר החירות בניקוסיה ועוד רבים אחרים.
מידע מקיף על המבנים שתכננה ברחבי העולם
מאדאם טוסו – פסלת
מאדאם טוסו נולדה בשטרסבורג שבצרפת בשנת 1761 בשם מריה גרושולץ. לאחר שאביה נהרג במלחמה היא עברה עם אמה להתגורר אצל ד"ר קורטיוס שם עבדה כסוכנת בית. קורטיוס היה הפסל שלימד את מארי הקטנה על סודות הפיסול בשעווה, כשמלך צרפת גילה את כישרונה היא הוזמנה לארמון וורסאי ללמד פיסול את אחותו הקטנה אך אז פרצה המהפיכה הצרפתית ומארי ואמה נכלאו. ד"ר קורטיוס הצליח להציל אותן אך בתמורה נאלצה מארי לפסל משעווה "מסיכות מוות" - העתקים של ראשיהם הערופים של בני המלוכה אותם נשאו ההמונים במצעדי הניצחון.
לאחר מותו, ירשה מארי את אוסף הפסלים של קורטיוס, היא נישאה וילדה שני ילדים ועברה עם כל האוסף לנדוד ברחבי אנגליה.
בשנת 1835 מאדאם טוסו הקימה תערוכת קבע בלונדון. תערוכה שהפכה למוזיאון מאדאם טוסו הראשון שנמצא היום קרוב מאוד למיקום המקורי, היא המשיכה ליצור ולהגיע בכל יום למוזיאון עד למותה בגיל 89.
כיום קיימים בעולם כ- 25 מוזיאונים מרשת "מאדאם טוסו", 6 באמריקה, 8 באירופה, 9 באסיה, אחד במזרח התיכון ואחד באוסטרליה. בכל אחד מהמוזיאונים מוצגות דמויות היסטוריות לצד פוליטיקאים, זמרים ושחקנים מפורסמים, דמויות ייחודיות לתרבות במדינה שבה נמצא המוזיאון וגם חדרי אימה מפחידים כמחווה למסכות המוות ההיסטוריות.
