השמיים הם הגבול: המסע של מעין אל פסגת הקילימנג'רו

בשבוע הבא, ב-19 בינואר, אצא יחד עם קבוצה מיוחדת לטפס על ההר הגבוה ביותר באפריקה - הקילימנג'רו, 5,895 מטרים.

הקבוצה שלנו מורכבת מאנשים מיוחדים מרחבי העולם, צעירים ומבוגרים, כשהמכנה המשותף המאחד את כולנו הוא הרצון לתרום, בדרך ייחודית ויצירתית, לעמותה שמחוללת שינוי אמיתי בחייהם של אלפי אנשים ומשפחות - עמותת "שלוה".

העמותה מעניקה תמיכה וליווי לאנשים עם מוגבלויות, בדגש על מוגבלויות קוגניטיביות, בכל שלבי חייהם. היא מספקת להם מסגרת חמה ומכילה, טיפולים מקצועיים, ובעיקר - מסייעת להם להשתלב בחברה מבחינה תעסוקתית וחברתית. מעבר לכך, העמותה מהווה עוגן משמעותי עבור משפחות בהן יש ילד/ה עם מוגבלות, ומעניקה להן תמיכה מתמשכת ובלתי מתפשרת.

כחלק בלתי נפרד מהמסע, כל אחד מחברי הקבוצה העתידה לטפס על ההר, הופך לשגריר של שלווה ובתוך כך גם מתחייב לגייס סכום כסף משמעותי לטובת העמותה, עוד בטרם היציאה למסע עצמו.

כתבות נוספות ב-mood:

• קולנוע, אופנה ועיצוב: 5 תערוכות שאסור לפספס בחורף 2025
• סוף סוף זה קורה: קו טיסות חדש וישיר בין תל אביב לניו יורק
• החל מ-140 יורו: טיסות והמלצות לאחת הערים הבטוחות ביותר לישראלים

מסע מאתגר עם משמעות עמוקה

מעבר להיותו של טיפוס ההר מעשה מעורר השראה התורם לקמפיין גיוס הכספים, אני מאמין שטמונה בו משמעות עמוקה יותר: ברובד הקבוצתי, זוהי הזדהות מוחשית עם האתגרים היומיומיים שעימם מתמודדים בגבורה אנשים עם מוגבלויות ובני משפחותיהם; וברובד האישי - כל אחד מאיתנו נושא עימו את המניע הייחודי שלו ואת הסיבה האישית שהובילה אותו לבחור במסע מאתגר זה בשיתוף עם שלוה.

אני בן 24, נולדתי וגדלתי עם מגבלה שנקראת CP, שיתוק מוחין, ובפועל הולך עם קביים.

מאז שזוכר את עצמי, המשפחה תמיד עודדה אותי להתנסות בחוויות חדשות ומאתגרות - החל ממסע "ים אל ים" עם אבא שלי בגיל שש על גב חמור, ועד ללימוד רכיבה על אופניים לפני כמה שנים וסיום רכיבה של 46 קילומטר לפני כמה שבועות.

לאחר שבשנים האחרונות התנסיתי פעמים רבות בהליכה למרחקים הולכים וגדלים בטבע, הבנתי שאני רוצה לנסות משהו גדול יותר.

בכנות, אין שום דבר שאני מרגיש שחסר לי בחיים בגלל המגבלה ולהפך, אבל הרצון לטייל בטבע בעצמי מרחקים גדולים קיים.  בשנים האחרונות החלטתי שהאתגר הבא יהיה לטפס הר גבוה או מפורסם כלשהו בעצמי, לא החלטה רצינית עם דד-ליין אבל ידעתי שמתישהו אעשה את זה.

אלוהים בודק כמה אני רציני לגבי הרצונות שלי

לפני מספר שבועות, שוחחתי במקרה עם חבר מהמילואים שעובד בעמותת שלוה. הוא סיפר לי על המשלחת המתוכננת וציין שבימים הקרובים הם מזמינים כרטיסי טיסה. הרגשתי שאלוהים בודק כמה אני רציני לגבי הרצונות שלי. אחרי כמה שעות של התלבטות, אמרתי לו שאני מצטרף למסע. לא יכולתי לסרב, במיוחד כשהבנתי את המשמעות של יציאה למסע כזה למען שלוה. הטיפוס הוא כמעט לגובה של 6,000 מטר ואין לי מושג איך יהיה המסע פיזית, אבל זה כל היופי בעיני.

עבורי המסע הזה הוא אקט חד פעמי, הנאה וסבל יחד שיהיו תחומים ב-12 יום שאחריהם אחזור לשגרה שלי.

המסע של חברי עמותת שלוה והמשפחות שלהם לא תחום בזמן ולא חד פעמי והנופים בו לא תמיד פסטורליים כמו בקלימנג'רו.

בתור ילד גדלתי למציאות של טיפולים כמעט יומיומיים ובזכות המשפחה והסביבה הקרובה, שהעצימה והייתה זאת שהביאה לכך שאהיה מי שאני היום, אני מכיר בחשיבות העצומה של עמותות וגופים כמו שלווה בשינוי החיים של בעלי מוגבלויות והמשפחות שלהם, להפוך את המסע שלהם ממסע מפרך למסע חיים, כעת אני זוכה לקחת חלק במעשה כזה גדול ועל הדרך גם להספיק אתגר אישי לא קטן.