סודי ביותר: המקומות המבודדים והיפים בעולם
נסעתם לקיבוץ בדרום וחשבתם שזה מבודד? או שטסתם למלדיביים וחשבתם שאתם ממש לבד בעולם? תחשבו שוב. הנה חלק מהמקומות הכי מבודדים שיש
טוּקטוֹיאקטוּק, קנדה
Tuktoyaktuk הוא כפר אינואיטי בן כ-850 תושבים הממוקם בצפון מערב קנדה, ב"טריטוריות הצפון מערביות" אם להיות מדויקים, לחופי האוקיינוס הארקטי. הכפר הצפוני נהנה משמש חצות בקיץ וסובל מחורף חשוך וקר לגמרי. כמה קר? הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר נעה בין מינוס 26 למינוס 30 מעלות צלזיוס, ובשיא הקור נמדדו במקום מינוס 48 מעלות! בררר.
לטוקטויאקטוק, או בקיצור "טוּק", שדה תעופה קטן בעל מסלול אחד המתאים למטוסים קטנים בלבד, ומעגנה אליה ניתן להגיע בסירה בחודשי הקיץ בלבד בהם הים לא קפוא. העיר הקרובה ביותר, אינוּביק Inuvik, נמצאת כ-123 קילומטר בקו אוירי – בערך כמו המרחק מתל אביב לצפת, רק שההבדל הוא שבדרך אין אף ישוב או כביש, אלא מרחבים פתוחים ופראיים, אגמים ומפרצים ונהר המקנזי הגדול, שדרכו אפשר להגיע בשיט מאינוביק לטוּק.
מה עושים בטוּק? לא חסר: "בית הקרח" הוא בעצם מקפיא גדול שנחפר מתחת לאדמה בשנות השישים ובעצם מהווה מחסן קפוא לבשר אותו צדים התושבים, "הפינגוס" הן גבעות קטנות מכוסות קרח עליהן אפשר לגלוש, שחייה מתאפשרת בבריכה המקומית למספר שבועות בקיץ בלבד, איגלו ניתן לבנות בחורף יחד עם המקומיים ואף לצאת איתם לציד – אחד ממקורות המזון הראשיים של הכפר.
כדי להגיע לטוּק תצטרכו לקחת טיסה מנתב"ג למונטריאול (עם עצירת ביניים, אין טיסות ישירות מנתב"ג למונטריאול), וממונטריאול לאינוביק עם אחת מחברות התעופה המקומיות (CanadianNorth, FirstAir, AirNorth). מאינוביק קחו טיסה יומית עם חברת Aklak Air, והגעתם לטוּק. אל תשכחו ביגוד חם!
פיטקיירן, האוקיינוס השקט
Pitcairn הוא חלק מקבוצת איים באוקיאניה, הכוללים את האיים הנדרסון, דוצ'י ואונו. אולם רק האי פיטקיירן מיושב, נכון לשנת 2014, ב-56 תושבים בלבד, הנהנים מ-51 קילומטר של קו חוף בחלקו סלעי ובחלקו חולי ויפיפה. באי מזג אויר חם ולח במשך כל ימות השנה ואילו העונה הגשומה בו היא בין נובמבר למרץ, אבל כמו בכל אזור טרופי גם היא חמה ולחה מאוד.
סמוך לבירת האי (והישוב היחיד בו), אדאמסטאון Adamstown, נמצא מפרץ באונטי. המפרץ נקרא על שם הספינה באונטי, שדרכה באו המתיישבים המערביים הראשונים של האי לקראת סוף המאה ה-18. מתיישבים אלו היו מורדים שניצלו תכונה חשובה מאוד של האי: הוא שורטט במיקום לא נכון במפות, וכך יכלו להתחמק מספינות בריטיות. כיום האי נחשב טריטוריה בריטית מעבר לים והמושל מייצג בו את מלכת בריטניה. במונחי אוכלוסייה, פיטקיירן נחשב לדמוקרטיה הקטנה בעולם.
מה עושים בפיטקיירן? קודם כל לנים באחד המלונות המפוארים עם הנוף המקסים לג'ונגל ולים. שמורת הטבע סביב האי מהווה אתר צלילה מקסים, וטיולים ברחבי האי ועלייה לפסגת הר ביג רידג' בגובה 347 מטר. אפשר לקנות מזכרות נחמדות בחנות המקומית, יחד עם דבש מקומי וסירות יפות בבקבוק. ניתן לקנות גם כרטיסי חיוג לטלפון הציבורי היחיד באי שמופעל בלווין. רוצים לצלצל? הנה: 872-762-337-766+.
וונקואן, סין
Wenquan הוא כפר קטן במערב סין, במרכז רמת טיבט. הכפר הזה מחזיק בכמה וכמה שיאים ובראשם המקום המיושב הגבוה ביותר בעולם, בגובה 5,100 מטרים מעל פני הים. 546 תושביו נהנים משימוש בכביש הגבוה בעולם ובתחנת הרכבת הגבוהה בעולם, תחנת טאנגגולה בגובה 5,068 מטרים מעל פני הים. לשם השוואה, הישוב הגבוה בישראל הוא נמרוד שברמת הגולן, בגובה 1,110 מטרים בלבד.
איך חיים בגובה 5,100 מטרים? נושמים הרבה. מאוד. ככל שעולים למעלה לחץ האויר יורד ואיתו גם כמות החמצן באויר, מה שעלול לגרום למחלת גבהים. תושבי וונקוואן נולדים עם כדוריות דם אדומות שונות משלנו המסוגלות לספוג את החמצן הדליל בצורה יעילה, אך התייר הממוצע שירצה להגיע לוונקואן יצטרך לעבור מסע ארוך, מפני שעליו להסתגל לגובה הרב בו הוא נמצא. מחלת הגבהים מופיעה עוד בגובה 3,000 מטרים. לאחר גובה 3,000 מומלץ שלא לעלות יותר מ-400 מטרים ביום. עלייה מהירה מדי עשויה לגרום למחסור חמור בחמצן ואף למוות.
כדי להגיע לוונקוואן תצטרכו לקחת טיסה בת 9 וחצי שעות מנתב"ג לבייג'ין ומשם בנסיעה ברכב במשך 37 שעות (שהם קצת יותר מיום וחצי של נהיגה רצופה). כמובן שלא תעשו את הדרך במכה אחת ותצטרכו להתרגל לגובה הרב במשך מספר ימים.
מונווי, ארה"ב
בטוח אתם מכירים את העיירות הקטנות האלה במידווסט האמריקני: כביש מהיר עם מחלף אחד, שדות רבים מאוד סביב, ה"טאון" המקומית, שגם בה אין בניין עם יותר משתי קומות, ובעיקר ניכרת במקום דלילות האוכלוסייה הרבה.
Monowi היא בדיוק המקום הזה, אבל לא רק שהאוכלוסייה דלילה בה, ביקור שלכם בעיירה יכפיל ואף ישלש את כמות התושבים בה. איך? פשוט מאוד. במונווי חיה אישה אחת בלבד. לא תמיד זה היה כך במונווי, שנבנתה עוד בשנת 1902. בשיאה הכילה העיירה כ-150 תושבים, ואף היה בה סניף דואר שנסגר בשנת 1967, לאחר צניחת כמות התושבים. בשנת 2000 חיו בעיירה שני תושבים בלבד: רודי ואלזי איילר. רודי נפטר בשנת 2004 והותיר את אלזי לבדה, שהחליטה להמשיך לגור במונווי ואף מספקת למדינה תוכנית פיתוח שנתית בכדי לשמר את 4 מנורות הרחוב הקיימות בעיירה.
למרות ריחוק ובידוד העיירה, אלזי מתחזקת ספרייה שנבנתה לזכרו של רודי ואף טברנה קטנה. ביתה של אלזי בת ה-76 הוא אחד מתוך ה-3 במונווי ומתפקד גם כבית ראש העיר.
כדי להגיע למונווי תצטרכו לקחת טיסה מנתב"ג לניו-יורק במשך 12 שעות, וטיסה נוספת מניו-יורק לאומהה במשך 3 שעות. משם תוכלו לקחת רכב ולנסוע כ-3 שעות וחצי למונווי.
מכירים עוד מקומות נידחים? שתפו אותנו בפייסבוק!
רוצים לטוס למקום קצת פחות מבודד? היכנסו למדריך היעדים שלנו
ואיך תגיעו לשם בלי אחד מהדילים השווים האלה?