לבד על הגג שבתות וחגים: איך לטייל סולו בחו"ל בדרך מוצלחת

* גילי מצא, היא עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי". האינסטגרם של גילי

הרבה מאוד נשים רוצות ולא מעזות. לטייל לבד, נראה להן כמו חלום ששמור למתישהו. כשהילדים יגדלו, שיהיה להן כסף, שהן יצאו לפנסיה. רובן מוותרות על ההרפתקה המעצימה, כי הפחד להתמודד עם "חבילת חו"ל" לבד, לוקח בגדול.

לטייל לבד, זו לא סתם גחמה אלא מיומנות שמשתכללת והופכת ל"אמנות הטיול". כזו שדורשת הרבה מאוד הכנות, יחד עם יכולת גדולה לאלתר, להגיד "כן" לכמה שיותר חוויות, לחדד את החושים, למצוא יופי גם בקושי, לחיות במוד שובר שגרה, לבטוח בעצמך שתסתדרי בכל מצב. 

המלצת אצבע: תתחילי בקטנה בחופשה בארץ, לפני שאת מחליטה לנסות אתגר נסיעה לחו"ל.

ריכזתי לך חמש המלצות להתמודדות עם מצבים שכיחים בהם בדידות ואיך להפוך אותם לחוזקה וגם בונוס לסיום - איך להכיר אנשים במהלך טיול סולו.

 

כתבות נוספות ב-mood:

• קצה העולם שמאלה: את העיר היפה הזו רב הישראלים לא מכירים
• לונדון כן מחכה לנו: 3 סיורים מיוחדים בבירת הממלכה המאוחדת
• אסקפיזם במרחק 50 דקות טיסה: המלון היוקרתי שלא תרצו לעזוב

 

1. להצטלם (ולא רק סלפי)

סוגייה שתחזור על עצמה מאות פעמים בטיול, בהנחה שאת אוהבת להיות חלק מהפריים. אז מה עושים כשרוצים תמונת גוף מלאה, שגם תמחיש את הנוף ברקע? לא כל אחת אוהבת להיסחב עם מוט סלפי.

אופציה: להשעין את הטלפון על משהו יציב ולשים טיימר.

חסרונות בפנייה לזר: יש כאלו שיצלמו אותך בזווית לא מחמיאה וייעלמו מהנוף. יש חביבים, שלמרות ניסיונות חוזרים, התוצאה תצא מטושטשת.

סכנות: יש שעלולים לקחת את הטלפון הנייד ולהתנדף. כן, זו אופציה. בימים אלו יש עניין נוסף, את ישראלית ויהודייה. זרים שלקחו ממני את הנייד, זיהו את כיתובי האופציות בעברית שנפתחים במצב תמונה.

בנימה חיובית: לבקש מגבר חתיך לצלם אותך, גורם לך לחייך ולהרגיש יפה לשישים שניות. זו גם הזדמנות לנהל סמול טוק ולקבל המלצות, למשל איפה כדאי לטייל באזור. אם זו אישה או זוג, אפשר להציע לצלם אותה/ם בתמורה ולברר אם הם מקומיים ולפתוח באינטראקציה.

 

2. לשבת לבד במסעדה

הרבה נשים חוששות לשבת לבד אפילו לכוס קפה ולהיתקל במבטים נוקבים, למרות שברוב המקרים הן מדמיינות אותם. הן יראו מולן בעיקר זוגות מחזיקים ידיים מעל להבה של נר. הן יראו את כל העולם חוגג, מה שינציח את מצבן/כבודדות וחסרות מזל, כאשר האמת היא לגמרי הפוכה. לטייל לבד זו חוזקה, ששמורה לנשים עצמאיות, שיש להן כישורים חברתיים וגם יכולת להיות לבד.

איך להתנהל נכון: תבחרי בית קפה שיש לו ערך מוסף. העדפה, כאלו שיש בהם גם חנות ספרים. לפעמים יש אפשרות לקרוא בלי לקנות. חפשי בית קפה אמנותי, עם טאץ' ונשמה, שיאפשר לך להסתובב ולצלם בו. מסעדה עם חצר מזמינה, תורמת לתחושת חופש ולא תקיעות בין ארבעה קירות.

מזל שיש את הטלפון: זה הזמן למיין תמונות שצלמת, לכתוב פוסט ולתייג באינסטגרם. לקרוא ספר/מדריך טיולים, אפשר אפילו לעבוד...

יומן מסע: מחברת שאת יכולה חוץ מלכתוב, גם לשרבט בה. בלי יומרות לצייר, סתם כדי להירגע. תכיני מראש נרתיק רוחב יפה עם טושים, עפרונות, מכחולים, צבעי פנדה ותגלי שהזמן עף.

עקרונות: אל תסכימי שיושיבו אותך בשולחן קטן, בפינה נידחת, לפעמים ליד השירותים. תחייכי בביטחון למלצר/ית שמושיב/ה אותך ותבחרי את המיקום הכי מואר ונעים לך. זכרי, את אורחת יקרה.

 

3. משקל עודף (ולא, לא מה שאתם חושבים)

אם את מאלו שנשבעת שנמאס לה לשלם אובר-ווייט ואת מצליחה לטוס רק עם טרולי ותרמיל גב, אשריך.

אבל אם את כמוני, טסה לשבועיים ומחליטה להישאר שלושה חודשים ביעד. מעבר לסיילים מטריפים שמחכים לכן, יש גם מזג אוויר שמשתנה ומחייב שכבות נוספות. ויש עוד נקודה. בשהייה ממושכת, את רוצה להרגיש בסטייל מקומי ולא לכבס-ללבוש כל הזמן ואז את חייבת מזוודה.

הבעייה: קשה להיסחב עם מזוודה כבדה. בעיקר במקומות שיש בהן מדרגות רבות (תחנות רכבת למשל)

פתרונות: להשאיר תיק גדול/מזוודה בלוקר של מלון שהתאכסנת בו. רצוי אחרי שהבנת שלא יגבו תשלום, ויידעת משהו בכיר בקבלה שזה שלך, רצוי בתוספת טלפון ומייל.

עוד פתרון, להשאיר מזוודה בבית של מישהו שהכרת ואת סומכת עליו. זה מאפשר להתנייד רק עם תיק גדול לגיחות קצרות לערים אחרות. כשלא חזרתי לקחת מזוודה, מצאתי שירות של אוטובוס יומי, ששלחו לי אותה לתחנה מרכזית לאיסוף.

בעיה נוספת: מעבר לסחיבה של משקל עודף, כשיש לך יותר ממזוודה אחת, חסרה יד נוספת שתעזור בניוד של הציוד. בנסיעה האחרונה, היו לי שתי מזוודות גדולות, שני תיקים ותרמיל גב עמוס ממש. איך טסים עם הרכבת האווירית הזו?.

פתרון לטיסה: לצלצל לתחנת מוניות אמינה ולבקש מראש, שנהג יעזור לך לסחוב "מדלת לדלת", שזה אומר מדלת הדירה לתוך השדה, כולל למצוא לך עגלה. להכין לו תשר מראש, אם לא ברור כמה יגבה על כך.

פתרון לרכבת: לתאם עם נהג מונית, שנותנים לו את הפרטים ואת הטלפון המקומי שלך, שיבוא לאסוף אותך מהרכבת עצמה, כמובן בתוספת מחיר. מדובר ב-5-20 יורו, שווה ממש.

 

4. ללכת לאיבוד

טיילת עצמאית, תנווט עם גוגל מפס ואפליקציית מוניות. טיילת שהיא אולד סקול, שמתבאסת מזה שהסים קארד שלה דורש כל הזמן הטענת אשראי, תעדיף להסתמך על מפה קשיחה של עיר, על זיכרון צילומי ורישום ציוני דרך של קווי אוטובוס, טראם, טרולי וכדומה.

חסרונות: ללכת לאיבוד באמצע הלילה ברחוב קטן, או שדרה ענקית, כשאת קרועה מעייפות ואין נפש חיה לשאול אותה איך חוזרים למלון. בטיול האחרון שלי באסטוניה למשל הלכתי לאיבוד בשכונה לא מוכרת ומי שפגשתי היו רק דוברי רוסית נרגנים או כאלו שחייכו במבוכה. תזכרי שבמקרה הכי גרוע (בלי אפליקציה כאמור), ניתן לצלצל לתחנת מוניות דוברת אנגלית.

גישה נכונה: להתייחס להליכה לאיבוד בסבבה של "מעניין מה אני צריכה לגלות במקום הזה". וגם "לא יזיק לך ללכת עוד חצי שעה, אחרי כל העוגות שדגמת". אותי זה מדרבן למצוא קור רוח.

 

5. להיות חולה

מי שיוצאת לטיול סולו עם מלאי תרופות של אחות, תגלה במקרה הטוב שהיא לא השתמשה בכלום, או שחטפה משהו שלא נכלל בסל שלה. הבאסה האמיתית היא, להיות חולה לבד בחו"ל, מבלי שיהיה מי שיכין לך תה או ירוץ להביא את התרופה הנכונה מבית המרקחת.

הכי קשוח זה להצטרך להגיע לחדר מיון, ושם לעבור, לגמרי לבד, את כל תהליך הבירוקרטיה אצל פקידת קבלה תשושה, לתרגם את מיחושייך לאנגלית סבירה וגם להחזיק לעצמך את היד ולהרגיע, כי הרי את מטיילת לבד.

הפתרון: לעשות פוליסת ביטוח מורחבת שכוללת את כל הסיכונים וללכת למרכז רפואי פרטי, לא לפני שווידאת שיש בו רופאים דוברי אנגלית, המתמחים בבעייה הרפואית שלך.

שימי לב לשאת איתך דרכון כשאת ניגשת למרכז רפואי, כי בו יכתבו מרשמים, כך שתוכלי להציג אותו בכל בית מרקחת ולפדות אותם, גם אם אין לך ביד מרשם מודפס.

 

בונוס: איפה לפגוש אנשים

בסוף, גם אם בחרנו לטייל לבד, אנו רוצות מעת לעת לפגוש אנשים חדשים, כי זה כל הכייף בלטייל לבד, ההזדמנות להכיר מקומיים, להתחבר עם נשים אחרות שמטיילות לבד ועוד.

טיולי יום וסיורי חינם: בטיולי יום לדוברי אנגלית, אפשר להכיר בעיקר תיירים וזה נחמד. סיורי חינם בעיר, הם בדרך כלל המוניים, אבל זו גם דרך לעשות מינגלינג.

פתיחות של תערוכות: להסתכל באתר העירוני ולמצוא מועדי פתיחות. זה נחמד להשיק כוסית ולפטפט, ומאוד קל פה למצוא נושא לשיחה. לנבור ולמצוא  פסטיבלים מקומיים, זה מבחינתי ההיי לייט. גם כאלו שאין סיכוי למצוא בהם תיירים.

לפגוש ישראליות: אני ממליצה להיכנס לקבוצות פייסבוק בנוסח "מטיילות לבד", שיש להן גם צ'אט פעיל.

קשר אישי: אם את נמצאת תקופה בעיר, מצאי לך מקום שירגיש לך קן אוהד. תתיידדי עם מלצרית או בעל המקום, ספרי על עצמך, תראי אם את יכולה לדבר על ההולי לנד ותתענייני בדובר מולך.

 

לסיכום:

זכרי, אין גיל "נכון" לטייל לבד ואין "מאוחר מדי". יש נשים שמתנת הפנסיה שלהן, זה טיול גדול אחרי הצבא של החיים, למשך חצי שנה, או עד שהבניין שלהם יסיים את התמ"א שלו.

* גילי מצא, היא עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי", עם נישה מעצימה "נהנית לבד". האינסטגרם של גילי