"אם הייתי מגיעה לתוכנית ללא המחלה - הייתם רואים ורד אחרת לגמרי"

התמוטטות פיזית ונפשית במהלך משימת החסינות גרמו לוורד בוסקילה להבין: את הסוד הזה היא לא יכולה להסתיר יותר. תוך כדי מועצת שבט סוערת היא חשפה את המחלה האוטואימונית שממנה היא סובלת וגרמה לריאות שלה לרדת לתפקוד של 50%. "פחדתי שהשורדים יראו אותי כחלשה וידיחו אותי, אבל כבר לא יכולתי לשמור את זה בסוד יותר".

אז מתי הכול התחיל?

"את המחלה גילו לי בשנת 2016, די מזמן, אבל זה לא היה כל כך משמעותי בשבילי באותה התקופה. הדבר היחידי שזה השפיע עליו היה ההיריון שלי, שהפך באותה התקופה להיריון בסיכון גבוה. אחרי הלידה היו לי תסמינים, אבל עדיין לא הרגשתי את המחלה במלוא עוצמתה. כן הרגשתי קושי משמעותי לנשום בשנים האחרונות, אבל לא חשבתי שזה ברמה כזאת של 50% תפקודי ריאות. לא עשיתי את החיבור למחלה והייתי בטוחה שאני פשוט לא מספיק בכושר. עד הנסיעה להישרדות כנראה שהדחקתי את זה".

אחרי גילוי כזה לא שקלת לוותר על הנסיעה?

"הייתי בשוק מהדבר הזה. פתאום נפלו לי מלא אסימונים: הקושי בהליכה, הקושי בעלייה במדרגות. הכל התחבר לי. עשינו הרבה בדיקות לפני הישרדות ובסופו של דבר הייתה לי שיחה עם הרופא של התוכנית שהסביר לי את המצב הרפואי שלי ונתן לי את הבחירה אם לצאת או לא. כנראה שלא הבנתי מספיק את חומרת המצב ובנוסף הייתי בגישה של 'אין שום סיכוי שאני לא אצא לחוויה כזאת בגלל בעיה רפואית'. אמרתי לו שאני בוודאות רוצה לצאת, בלי לשקול בכלל האם זה יזיק לי או לא".

לא פחדת שזה ישפיע על הביצועים שלך במשחק?

"אני לא חושבת שבשלב הזה הבנתי באמת כמה המצב הפיזי שלי היה לא טוב. האסימון ירד לי כשבימים הראשונים רצתי על החול באי, ופשוט לא הפסקתי להתנשף. זאת הסיטואציה שגרמה לי להבין כמה המצב הפיזי שלי גרוע. זה בלי שום קשר לציפיות שאני יודעת שיש ממני בגלל שאני ספורטאית אולימפית. הבנתי שהגעתי להישרדות מהמקום הפיזי הכי גרוע שהייתי בו הרבה שנים, וזה הוריד לי את הביטחון מאוד. למרות כל זאת, החלטתי להתמודד עם זה וללכת על גישה אחרת: כולם חושבים שאני ספורטאית אולימפית ותותחית? שיחשבו. שיגלו לבד שזה כבר לא נכון".

למה החלטת לחשוף את הסוד הזה ולספר לכולם?

"משימת החסינות האישית. כשהגעתי למצב של התמוטטות ולא יכולתי יותר, החלטתי שדי. מעבר להתמוטטות הפיזית, הייתי מרוסקת מבחינה נפשית. הרגשתי שאני מאכזבת את עצמי, את כולם. הרגשתי כישלון. זה בא בעיקר מההרגשה שהגוף שלי בוגד בי, הכלי שהשתמשתי בו שנים ושהיה הסמל שלי - פשוט לא לצידי יותר. פחדתי מאוד שזה יגרום לשורדים לראות אותי כחלשה ואז לאחר מכן הם ישתמשו בזה נגדי וירצו להדיח אותי, שיתייחסו אליי כמישהי עם מוגבלות. אבל עדיין לא יכולתי לשמור את זה בסוד יותר".

בדיעבד אחרי שראית את ההשפעות של המחלה בביצועים שלך, היית מוותרת על ההשתתפות בעונה?

"הייתי בהחלט עושה הכנה יותר טובה. אני גרושה ויש לי ילדה אחת, אז כל ההכנה שלי התרכזה 100% בלהכין את הבת שלי לכך שאני לא אהיה. לא עשיתי שום הכנה אחרת לתוכנית, לא ידעתי מה זה אסטרטגיות. צפיתי בשתי העונות האחרונות ובאתי בגישה של 'בואי נחבק את הלא נודע, נהנה מהחוויה ויהיה בסדר'. דבר שבדיעבד התגלה כלא נכון. הרבה מהזמן על האי ביליתי שאני כועסת על המצב הזה, שלא יכולתי לתת יותר מעצמי".

אז יכול להיות שבלי המחלה היינו רואים ורד אחרת בהישרדות?

"חד משמעית כן. תשומת הלב והאנרגיה שלי היו במקום אחר באותו הזמן. התעסקתי יותר בלהסתיר, לחשוב איך לא יראו עליי, לעכל בכלל את זה שאני חולה ולא להיות בבריתות ולתכנן אסטרטגיות. כל קבלת ההחלטות שלי במשחק התבססה על זה. אם הייתי באה כוורד הקלאסית הייתם רואים ורד אחרת לגמרי".