"הרמתי את הראש - ופתאום ראיתי מחבל בחלון": דנדן מספר על האירוע שלא ישכח לעולם

"הרמתי את הראש ופתאום ראיתי מולי מחבל. זה היה ממש כמו בסרטים - הראשון ששולף. הוא הרים את הנשק וגם אני - אבל הייתי יותר זריז ממנו. דפקתי בו 3-2 כדורים, והורדתי אותו - לא לפני שהוא הספיק לירות לכיוון שלי ופגע בחלון לידי": כך, שלב אחר שלב מתאר דנדן בולוטין את הלילה המתוח שעבר כלוחם בסיירת מטכ"ל, אשר אירע לפני 42 שנים.

*****

זה קרה ב-7 באפריל 1980. חמישה מחבלים מארגון "חזית השחרור הערבית" חצו את גדר המערכת בגבול הצפון, חדרו לקיבוץ משגב עם והשתלטו על בית הילדים. כוחות צה"ל שהוזעקו לקיבוץ החלו לנהל משא ומתן עם המחבלים, ובמקביל - צוות של סיירת גולני ניסה לפרוץ לבית ולחלץ את בני הערובה.

בשלב מסוים, הורה הרמטכ"ל דאז רפאל איתן לחדול מניסיון ההשתלטות עוד לפני שאנשי הסיירת הצליחו לעשות כן. אז, הוחלט לגייס למשימה גם את לוחמי סיירת מטכ"ל. אחד מהם, כך גילינו בפרק ששודר אמש (רביעי) בהישרדות, הוא דנדן - השורד האולטימטיבי שצד סרטנים בידיים חשופות ודג דגים גם בלי חכה ופיתיון.

"באותו היום הייתי בבית בחופש", שחזר דנדן בשיחה עם רשת 13. בזמנו, הוא כבר היה לוחם ותיק בסיירת. "חשבתי שזה תרגיל, אבל אמרו לי 'לא, זה אמיתי. תבוא דחוף - קרה משהו'. ההורים שלי לא היו בבית אז לקחתי את הרכב של השכן שלי מבלי שאמרתי לו". כשתהינו איך זה אפשרי, הסביר שהרכב היה כל כך ישן, "וכל מפתח הניע אותו".

הוא הגיע ליחידה והחל להתארגן לקראת הנסיעה לקיבוץ. הוא ושאר חבריו הלוחמים, שכאמור הוזעקו כבר שעות אחרי תחילת האירוע, לא ידעו לקראת מה הם הולכים. כלי התקשורת אז, הסביר, שונים מאוד מכפי שהם כיום. "לא ידעו כלום, לא דיווחו על זה בכלל ברדיו או בטלוויזיה. אפילו כשהכול נגמר וצלצלתי לעדכן את ההורים שלי שאני בסדר, הם אמרו לי 'בכלל לא שמענו על הפיגוע'".

"חיכינו שעות עד שפרצנו"

כשסיירת מטכ"ל הגיעה למשגב עם, הערכת המצב הייתה כי בתוך בית הילדים מתבצרים שלושה מחבלים. הכוחות בשטח ידעו כי מלבד הילדים החטופים, ישנו גם בגיר אחד מבני הקיבוץ שנחטף. "תיארו לנו את המראה שלו כדי שנדע שהוא לא אחד מהמחבלים ולא נירה בו", מוסיף דנדן. "התלבשנו, הצטיידנו, התחלקנו לחוליות - וחיכינו. חיכינו שעות עד שפרצנו".

למה בעצם מחכים כל כך הרבה?

"המחבלים הרי חמושים, אז החשש היה שאם נפרוץ הם יפוצצו משהו או ירו לכל כיוון ויהרגו את הילדים ואותנו. צריכים למצוא את הרגע שבו הסיכוי לחסל אותם מבלי שנפגע בבני הערובה יהיה גבוה. המתנו בשטח עם כל הציוד הכבד, ובכל פעם שאמרו לנו להתכונן לפריצה האדרנלין שלנו עלה - אבל הכניסה נדחתה ונדחתה.

"בשלב מסוים, המחבלים ביקשו חלב ודרשו שמי שיביא להם אותו יבוא ללא בגדים משום שהם פחדו שיעשה להם תרגיל. הוא בא עם ארגז חלב כשהוא בתחתונים, ואנחנו קיבלנו הוראה שאם יורים בו - פורצים פנימה. שוב התכוננו לפריצה, אבל המחבלים לא פתחו בירי אז לא נכנסנו. אגב, הלוחם שהכניס את החלב קיבל צל"ש על הפעילות הזו".

בצה"ל החליטו שלא להמתין יותר. בהתאם לבקשת המחבלים לשוחח עם שגריר מצרים, הנחיתו הכוחות מסוק בשטח שליד בית הילדים בהנחה שהמפגעים יוציאו את ראשיהם מהחלונות כדי לראות אם השגריר אכן הגיע - וכך יוכלו הצלפים לחסל אותם. "הייתה פה טעות כי הצלפים דיווחו שהם רואים שני מחבלים אבל התברר שזה היה אותו אחד".

"היה בלאגן מטורף, יריות ופיצוצים"

"הצלפים ירו והתכוננו לפריצה. חשבנו שנותר בבית הילדים רק מחבל אחד - הרי מראש ההשערה הייתה שיש שם שניים או שלושה, והצלפים הורידו שניים מהם. החולייה שלי הייתה צריכה לפרוץ דרך הדלת פנימה. רצנו מתחת לחלון, הרמתי את הראש - ופתאום ראיתי מולי מחבל. זה היה ממש כמו בסרטים, הראשון ששולף. הוא הרים את הנשק וגם אני - אבל הייתי יותר זריז. דפקתי בו 3-2 כדורים, והורדתי אותו - לא לפני שהוא הספיק לירות לכיוון שלי ופגע בחלון לידי.

"נפצעתי מהרסיסים של החלון, אבל זה היה שום דבר. ממש לא רציני. רצתי לדלת ואמרתי לכולם 'גמרתי את המבצע!, הצלפים הורידו שניים ואני את השלישי - דנדן מלך ישראל'", הוא צוחק, "אבל היו שם עדיין יריות ופיצוצים, הבלאגן היה מטורף והסתבר שאחרי כל החיסולים עדיין נותרו שלושה מחבלים. התפתח קרב יריות נוסף. היה נדמה לי שזה נמשך כחצי שעה, אלא שבסוף התברר שבתוך שתי דקות לא נשארו מחבלים".

אחרי שסיימו לסרוק את הבית - שהפך לזירה מדממת ומלאה ברסיסים - הם החלו לפנות את הילדים. "לא ידענו אם המחבלים מלכדו את המקום אז הוצאנו את כולם במהירות. אני זוכר שלקחתי תינוקות והעברתי אותם החוצה. הם היו בסדר אבל מלאים בדם שניתז עליהם בקרב היריות". בפיגוע, עוד לפני פעולת החילוץ של סיירת מטכ"ל, נרצחו מבוגר וילד בני הקיבוץ ונהרג חייל צה"ל של סיירת גולני.

"זה היה המבצע הכי מוצדק שיכול להיות", מסכם דנדן. "עשינו המון מבצעים ביחידה, כאלה שאסור לדבר עליהם אף פעם, אבל כאן אלה היו מחבלים מניאקים שהשתלטו על בית תנוקות בקיבוץ, כך שלהציל את הילדים נתן לנו הרגשה נהדרת. זו חוויה מרגשת וחזקה. המבצע הזה לא היה הכי קשה, הכי ארוך או הכי מסובך - אבל הוא בהחלט היה המבצע הכי מרגש".

*****

כמה חודשים לאחר אירוע החטיפה, שר הביטחון דאז עזר ויצמן פרש מתפקידו. בריאיון הפרישה, נזכר דנדן, הוא נשאל מה הרגע הכי מרגש שהיה לו במהלך כהונתו. "הוא ענה 'המבצע במשגב עם'. הוא תיאר את השתלשלות האירועים, ובסוף סיפר: 'היה שם חייל אחד, בגובה שלוש מטר - וברור על מי הוא דיבר - שלקח את התינוקות על היידים, והיה נראה שהוא יודע להחזיק נשק אבל לא יודע איך להחזיק תינוק. זה היה מעליב כי עשיתי המון בייביסיטר לפני והיה לי המון ניסיון!".