אושפיזין גלובלי: צורות אירוח מסביב לעולם

פתיח

כשתתארחו בחג אצל המשפחה או חברים ברחבי הארץ, זה יהיה פחות או יותר אותו דבר: סוכה במרפסת, אורחים יושבים סביב השולחן ומארחים מתרוצצים. בנוגע למקומות אחרים ברחבי העולם, זה בכלל לא בטוח, ידוע שבכל תרבות יש את מנהגי האירוח המיוחדים שלה, בחרנו כמה תרבויות מסקרנות כדי לגלות איך זה להתארח אצלם.

תה ביפן

ידוע שליפנים יש חוקים בנוגע לכל דבר והם יעקבו אחריהם ברצינות ולא ביעילות רבה, לכן, לא מפתיע שהם המציאו טקס תה שנמשך כ-4 שעות וכל מהלך בו הוא לא ספונטני בעליל. אם תרצו להשתתף בטקס, תוכלו להיכנס לחדר שנמצא בכל בית מסורתי ונקרא בשם המקורי "חדר התה". אתם תלבשו את הקימונו המסורתי, תחלצו נעליים בכניסה, תקודו קידה, תשבו על מחצלות וכרים והטקס יתחיל, מדובר במהלכים אומנותיים, איטיים ושלא נאמר, משעממים מאוד של חימום מים, הוספת אבקה, וכן,  בסוף יצא מזה תה. אבל התה, הוא רק השלב הסופי בדרך להרמוניה ולזיכוך הנפש, הטענה היא שזה מבריא את הנפש ומרגיע מלחצי העולם שבחוץ.

 

אגב, מארחת הטקס חייבת לעבור הכשרה ארוכה של כמה שנים טובות ועל המשתתפים לציית לכל פעולה והוראה שלה. אולי כדאי ללמוד מהיפנים ולהשאיר את אומנות האירוח רק למקצוענים, כי הרי אירוח ישראלי הוא מאוד לא מדידטיבי ואם כבר, הלחץ האמיתי בא מתוך הארוחה עצמה בשאלות פולניות וטורדניות.

 

הנה דוגמא לטקס תה מסורתי

כבש במאהל בדואי

אין כמו להתארח אצל התרבות הנדיבה ביותר, כזאת שרואה את עניין "הכנסת האורחים" כערך מקודש ותשמח לתת לכל מבקר תחושה של בן בית. אם במקרה אתם נודדים קצת במדבר ופתאום אתם רואים אוהל בדואי, תדעו שיש כאן פוטנציאל לאירוח 5 כוכבים לפחות. הבדואים מחוייבים לארח כל אדם, ובמשך 3 ימים ושליש הם לא שואלים לפשר ההתנחלות. אפילו לא תצטרכו לחשוב על תירוצים בזמן הזה כי תמיד אפשר לקצר את הביקור בלי הסבר. תענוג.

 

את היום הראשון במאהל המפנק תבלו בארוחה גדולה. בתפריט - צאן שעבר זבח ועכשיו הוא מוכן במיוחד בשבילכם, הארוחה תוגש על צלחת מרכזית וכל אחד יעמיס על הפיתה. הבדואים לא משתמשים כמעט בכלים בגלל הקושי לסחוב אותם בנדידה במדבר, אולי זה מסביר במקצת את אהבת האירוח שלהם, נראה שקל לארח כשלא צריך לשטוף כלים אחר כך.

 

בימים הבאים תאכלו בדיוק כמו בני הבית וגם תזכו לשתות 2 ספלי קפה שחור שאותם תשתו בלגימות קטנות ומרירות, יציעו לכם ספל שלישי, אבל אל תסכימו, לפי הבדואים, הוא מיותר לגמרי. 

המארח המושלם יספק את כל צרכי האורח כולל דאגה לגמל שלו (או כל רכב מדברי אחר שברשותכם) שיתודלק באוכל וצידה לדרך. אה, ולמרות שבאתם בלי הזמנה ואכלתם על חשבונו, המארח ישמח שתספרו לחבריכם, זה מעלה את ערכו בקרב הנדיבים האחרים.  

 

בוידאו הזה אפשר לראות איך התיירים מנסים לאכול עם הידיים, ממש כמו הבדואים: 

אפונה בריטית

הנימוס הבריטי המפורסם אמור להפוך כל מפגש לידוע מראש כשכל אחד מנסה לשמור על הכבוד של השני. בפועל, יוצאת להם חגיגה די יבשה, התה יהיה בדיוק בזמן, לצידו הביסקוויט או לחם עם חמאה, כולם ישבו זקופים ומוכנים לאכילה מנומסת ושקטה. יש להם חוקים לגבי הכל, מהנוהל המדויק לאיך בדיוק אוכלים גרגרי אפונה (הרי הם עלולים להתפזר לכל הכיוונים כשמעמיסים אותם על הצלחת) ואיך מעבירים מלח לשכן כשהוא מבקש? הידעתם שלעולם לא פוגעים בזוגיות של המלח והפלפל, הם תמיד יועברו ביחד ברחבי השולחן. אפילו השאלה הכל כך ישראלית "נו, אז מה אתם עושים?" נחשבת לא במקום בכלל. בקיצור, כל הנהלים יהיו כל כך מובנים, אבל רק לבריטים, שברור שאתם בתור ישראלים תפשלו מתישהו, אולי הכל בכלל מזימה גדולה של ההומור הבריטי הציני והמרושע.      

 

האדון הנחמד הזה מעביר שיעור שלם ביוטיוב על איך לבשל אפונה, איך לא לאכול אותה ואיך כן. דלגו על ההתחלה והתחילו לצפות מ-1:18 דק':

חגיגה יוונית

היוונים מתים על חברה, הם באים בדרך כלל במשפחות גדולות ובכל זאת תמיד שמחים לצרף אליהם עוד אורחים לשולחן. כל שנדרש מכם הוא להקשיב ברצון לפטפוטים על הילדים הגאונים של המארחים וגם להביא להם מתנות שוות ערך. בתחילת הארוחה, זקן השבט ישא ברכה עם כפית מלאה בקינוח, ביד אחת וכוס מים ביד השנייה, כולם יצטרפו בסוף בשאגת "יאסו", שאומרת משהו בסגנון, "תהיו לי בריאים". לפני הארוחה תשתו אוזו ותאכלו מזטים, כדי לפתוח את התאבון, באמצע יהיה המון המון אוכל ואוזו כדי לשטוף את הגרון, האוזו יצטרף גם בסוף הארוחה כדי לעזור לעיכול ולהתמודדות עם החמולה היוונית, אולי זאת בכלל אשמתו שזורקים שם צלחות על הרצפה כאות שמחה.

 

הסרט האמריקאי "החתונה היוונית שלי" מראה מה קורה כשבריטים ויוונים נפגשים:

קרח בהוואי

את המסע העולמי נסיים במקום ששמו השני הוא "גן עדן", אפילו ברק אובמה החליט להיוולד דווקא שם. הוואי היא מדינת מהגרים מכל כך הרבה תרבויות, כך שלא ברור בדיוק לפי איזה נוהג יארחו אתכם שם, אבל בטוח שיהיה מבחר דגים וצלחת של תמנון חובק עלי בננה מצופה בחלב קוקוס. לקינוח תאכלו גלידה האופיינית להוואי, קרח גרוס וברדי ספוג בתרכיזים לבחירתכם, ויש אפילו בטעם בירה.

 

ומי היא המארחת הכי טובה בעולם, אם לא הבובה בארבי? הנה סרטון פרסומת ישן שמפרסם מתקן ליצירת ברד בסגנון הוואי שאפילו הבובות יהנו ממנו: 

 

בקיצור, הגינונים התרבותיים המחייבים והארוחות הגדולות מאוד מעייפים, אולי פשוט כדאי לוותר על הסיור ברחבי העולם ולהתחיל ישר בבטן-גב על החוף בהוואי בצל עצי הקוקוס.

לינקים

נשארים בארץ? הכירו את הטיפוסים השונים בארוחת החג

 

לא חשוב אם בארץ או בחו"ל, יש נימוסי שולחן שחייבים להכיר 

 

בחזרה לאופנה ולייף סטייל>>