המלצה לטיול: אצבע הגליל

סטריפ

יש! הגיע ספטמבר. המבחנים מאחורינו והגיע הזמן לראות קצת נופים ששונים מחדרי הרצאות ומחברות למכביר. חברתי מיטל ואני תכננו להירגע קצת בברצלונה או לצאת לטיול ירקרק בסלובניה כדי לצבור כוחות לקראת שנה עמוסה נוספת באוניברסיטה. מסיבות בריאותיות הטיסה לא התאפשרה, ובחרנו לערבב נופש וכושר בטיול בן ארבעה ימים בצפון.

 

יום ראשון - מצפינים

 

אחרי כמה התלבטויות והתחבטויות, בחרנו למקד את טיולנו הקטון באזור אצבע הגליל. מרמת גן הסואנת הצפנו לכיוון קרית שמונה השלווה, מרחק של כ-175 ק"מ (כ-2:45 שעות נסיעה). בין המקומות המומלצים ללינה באיזור: מלון פסטורל בקיבוץ כפר בלום, מלון כפר גלעדי, חלומות נפתלי בשדה אליעזר, גראנד ויסטה בכפר יובל, המלון של גליה במטולה וכמובן - שלל אתרי קמפינג וצימרים.

 

אנחנו בחרנו דווקא במלון הגושרים שבקיבוץ הגושרים. המלון ממוקם כ-7 דקות נסיעה מזרחית לקרית שמונה וכפי שתראו, הוא מספק גישה נוחה לרבים מהאתרים והאטרקציות בגליל ובגולן. במלון למעלה מ-160 חדרים, כולל כמה סוויטות מפוארות. חדר הדלאקס בו לנו עלה 300 שקלים לאדם ללילה (וסך הכל 900 ש"ח לשלושה לילות), מחיר סביר בשביל חופשה המוגדרת כנופש. המחיר כולל ארוחת בוקר, שלא התעלתה לשיאים חסרי תקדים.

 

למעשה, המלון היה שמורת הטבע הראשונה בה ביקרנו. הוא ממוקם בלב פלגי מים מפכים השייכים לשמורת הדן. במלון מרחבי דשא רומנטיים, פסלים מיוחדים ומפלי מים אימתניים ופוטוגניים. את שארית היום הראשון לטיול ניצלנו בבריכת השחייה המושקעת ובסיבוב היכרות במלון רחב הידיים. אמנם היינו הזוג הצעיר היחיד במלון, אך חוויית השהייה בו הייתה בלתי נשכחת. מומלץ!

יום שני - מדן ועד הגוש

לאחר ארוחת בוקר מזינה, ארזנו תיקים עם הרבה מאוד מים ונסענו מזרחה כ-10 דקות עד לשמורת הטבע תל דן. ברשות הטבע והגנים מכנים שמורה זו "ארץ פלאות", ואכן פלגי מים מרהיבים זורמים שם מכל העברים ומצטרפים יחדיו לנהר מרכזי וגועש. נהר זה (הדן) הוא הגדול מבין מקורות הירדן וניזון מגשמי החרמון. באפשרותכם לבחור בין שלושה מסלולי טיול שונים בשמורה, שאורכם נע בין 45 דקות לשעתיים. המסלולים חופפים בכלליות אחד לשני, פרט לעובדה שהמסלול הקצר לא עובר דרך חורבות העיר הכנענית ליש.

 

אנחנו בחרנו במסלול בן 45 דקות שעובר דרך פלגים, חורש טבעי ועצים מרשימים. רמת הקושי - קלה. לאורך המסלול נקודות חן רבות והמצלמה עובדת דקות נוספות. התרשמנו מאוד מהטיול במקום (ולא רק אנחנו - נתקלנו בתיירים רבים, רובם מאירופה והמזרח הרחוק, ובזוגות צעירים מחויכים). ניתן לבקר בשמורה לכל אורך השנה, ישנה גישה לכסאות גלגלים והמחיר נע בין 13 ש"ח לילד ל-25 ש"ח למבוגר. שעות הפתיחה: אפריל - ספטמבר 8:00-17:00, אוקטובר - מרץ 8:00 -16:00, בימי שישי 8:00 - 15:00. שימו לב, הכניסה לשמורה נסגרת שעה לפני שעות הסגירה.

 

משם המשכנו כ-10 ק"מ מזרחה, שמחים ומאושרים, אל המסלול השני שלנו - שמורת טבע נחל חרמון, הידועה בכינויה - הבניאס. מעיין הבניאס בוקע למרגלות הר החרמון ומשם זורמים מימיו לעבר הכנרת. מדובר בשמורה גדולה יחסית ובה כמה אפשרויות טיול בדרגות קושי שונות. ניתן לבחור במסלול המעיינות המעגלי שרמת ההליכה בו קלה, במסלול השביל התלוי והמפל ברמת קושי בינונית (בו אנו בחרנו) והמסלול המשולב שרמתו גם כן בינונית.  

 

מים? יש, כובע? יש, מתחילים. לאחר הליכה מתישה בת כחצי שעה לאורך קניון מפותל, הגענו סוף סוף אל הכחול לו ציפינו, ועוד איזה כחול! הנחל, מסתבר, חצב ערוץ עמוק עם נופי זרימה מרהיבים. לאחרונה הוקם במקום שביל תלוי המאפשר נגישות והצצה לזרימת המים במלוא הדרה. השביל מרוצף בלוחות עץ ואורכו כ-100 מטרים. לאחר מקבץ הליכה נוסף הגענו אל מפל הבניאס המדהים, שקול נקישתו במים העומדים היה כה עוצמתי, עד שעינינו נשארו פעורות כמה דקות מתוך הבנה שפלא כזה נמצא אצלנו בארץ הקודש. משך המסלול בשביל התלוי ובמפל הוא כשעה ורבע וניתן לעשות אותו בכל עונות השנה. דמי הכניסה ושעות הפתיחה זהים לשמורת תל דן. הכניסה לכלבים אסורה, אז את פופיש הקטן תיאלצו להציב בכלוב בכניסה לאתר.

 

את היום ההרפתקני והארוך סיימנו עם ארוחת מלכים במסעדת "הגוש" שבקיבוץ הגושרים. זו מסעדת בשרים כשרה בחיק הטבע, על גדותיו של מעיין רגוע תחת עצי תאנה מלבלבים. המקום הציע לנו הרבה מעבר לאוכל משובח - ישבנו בחוץ תחת עצים ירוקים ונהננו משירת ציפורי הלילה. תפריט הדגים והבשרים מגוון למדי, כמו גם מבחר היינות. הארוחה הזוגית שלנו עלתה כ-150 שקלים וכללה לחם הבית, סלטי הבית, שתי מנות עיקריות (המבורגר ושניצלים), תוספות, קנקן לימונדה וסופלה עם גלידת פרווה לקינוח. מומלץ!

יום שלישי - התקף שוקולד ונהר נעלם

"אל תפספסו את מפעל השוקולד בעין זיוון", אמרה לנו חברתה של חברתי. אז שמענו בעצתה ואת היום השלישי לטיולנו החביב הקדשנו למפעל השוקולד "דה-קרינה", מרחק של כשעה נסיעה דרומית-מזרחית מהגושרים. לאחר קצת הסתבכויות בדרך המפותלת, הגענו לקיבוץ עין זיוון, כשבראשנו מחשבה אחת בלבד: מתי אוכלים שוקולד?!. ואכן, מהר מאוד גילינו - בלגיה אאוט, ישראל אין. כמו שניצחנו את יוון בסלט היווני ואת צרפת בקרפ הצרפתי, הגיע תורו של השוקולד לשגשג בארץ הקודש.

 

המפעל המטופח הוקם לפני כמה שנים בידי קרינה צ'פלינסקי, דור שלישי למשפחת יצרני שוקולד מארגנטינה. המקום מציע חווית שוקולד מתוקה ביותר, וקצת שונה משאר החוויות במדינה. מיד בכניסה למתחם ניתן להבחין ביצירות מדהימות כמו בתים ואגרטלים עם פרחים, כולן משוקולד. הריר ממשיך לנטוף כשמגיעים לחנות הבוטיק שמציעה שלל סוגי שוקולד למכירה, ביניהם שוקולד ייחודי בצורת הר החרמון. אך גולת הכותרת כמובן היא הסיור במקום. ביקור מודרך בין 20 דקות מאפשר צפייה בהכנת השוקולדים ולמידה על עולם השוקולד ועל ההיסטוריה של המפעל. בתום הסיור נהננו מטעימות של מגוון שוקולדים ואף קיבלנו שי מתקתק (נחשו מהו...). מחיר הסיור כ-20 שקלים, כדאי להזמין מראש. ניתן גם לעשות סדנאות שוקולד במקום. שעות הפעילות: א'- ה'  17:00- 9:00, ו' וערבי חג  15:00- 9:00.

 

לא הרחק משם, טיפה מערבית, נמצא מסלול נחל גילבון, בו החלטנו לשבור את החום הקופח של צהרי היום ברמת הגולן. במקום, אליו הכניסה חופשית דרך שביל חצץ פתלתל, שני מפלי מים גדולים: מפל דבורה ומפל גילבון. "ההליכה בנחל קלה עד בינונית", זעק בשמחה אחד מספרי הטיולים בהם השתמשנו. מהר מאוד הבנו שלא כך הדבר. ההליכה בין הסלעים המפרידים בין שני קצוות השמורה היא קשה, למרות ששנינו לא בדיוק עונים להגדרה של מיטיבי לכת. ועם זה לא מספיק, נתקלנו בקן צרעות מטורף על אחד מעצי הקקטוס לאורך השביל. "שיט, אני חושב שנעקצתי", צעקתי לחברתי שרצה מבעד לנחיל האימתני. בסוף התברר שזו כנראה רק נפילת סוכר מהשוקולדים שלפני.

 

עם קצת כעס על ספרון הטיולים, חזרנו אל המכונית שלנו דרך בסיס נטוש ששימש בעבר את צבא סוריה. כדי לראות בכל זאת קצת ירוק, חזרנו לקיבוץ הגושרים ומשם המשכנו למסלול "עמק הנהר הנעלם", שנמצא בסמוך לו. התחלנו לצעוד, כשלצדנו בית קברות מצד אחד ושדה קוצים מצד שני. בהמשך עוד חלפנו על מגרש כדורגל וחורבות בטון של אתר בנייה. "העמק, כנראה, באמת נעלם", סברנו בעצבות. אך חיש מהר נכנסנו לפיר של חורש טבעי ודרכו למסלול יפהפה ורומנטי להפליא שעובר בתוך סבך של קני סוף ולאורך נחל מהפנט (עלות כניסה - 10 ש"ח). בסוף המסלול ראינו מראה מוכר - "הגוש". היי, היינו פה, היה טעים. את היום סגרנו בארוחת ערב במסעדת בשרים מצוינת, ביתית וזולה בשם "מאמא חלסה", בקרית שמונה. מקומות נוספים שהומלצו - "אש בש" ו"דג על הדן".

יום רביעי - שמורת החולה וטרמפ משמים

שמורת החולה הייתה בין הסיבות העיקריות שמשכו אותנו לטייל באזור זה של המדינה. עשרות אלפי עופות, ביניהם חסידות, עגורים ושקנאים עוברים או שוהים בשמורה זו ונהנים מהאגם ושפע המזון שמספקות הביצות במקום. החלטנו לפרוש את הכנפיים שאין לנו ולבקר בשמורה, בדרכנו דרומה, מקרית שמונה לרמת גן האהובה. בשמורה מגוון שבילי הליכה, כשהמסלול המעגלי המלא לוקח כ-3-4 שעות הליכה ודרגת הקושי בו קלה.

 

הופתענו לשמוע שהכניסה למתחם עולה שלושה שקלים בלבד, וגם זה כתרומה לפרויקט שימור העגורים. אך מהר מאוד הבנו שהנאה מירבית כרוכה, מה לעשות, בתשלום. תעשו טובה לעצמכם, ואל תעשו את הטעות שלנו - תשכרו אופניים זוגיים בעלות של כ-100 שקלים ותימנעו מהליכה מיוזעת ברגל. למזלנו, תפסנו בדרך חזור טרמפ עם זוג מבוגר ששכר רכב גולף ממונע. אבל בלעדיהם, ספק אם היינו מגיעים הביתה לפני עלות הירח. ללא ספק נזכור להם חסדי נעורים.

 

המסלול כשלעצמו היה מיוחד במינו. המעבר בין הביצות, האגמונים וגשרי העץ כלל נופים מרהיבים, שלובים במעופם של עופות ענקיים. לשניה חשבנו שזה פארק היורה. גם הצמחייה במקום היא ייחודית. כשהגענו לנקודת התצפית סייע לנו מדריך מקומי לצפות דרך משקפת חד עינית באנפה שמשחרת לטרף מימי - בהחלט מחזה מיוחד. אך מהר מאוד חזרנו לקרקע, כשבסמוך למשקפת ניצב לו שלט שהזכיר לנו רגעים פחות מרגשים מהטיול - "זהירות, קן צרעות". שעות פתיחה: 08:00-16:00. יציאה ב-17:00, ימי שישי וערבי חג: 8:00-15:00, ימי שבת 08:00-16:00. לסיכום, למדנו שוב, שגם בארצנו הקטנטונת ניתן להרכיב ולייצר טיול מגוון והרפתקני, לא פחות מברצלונה וסלובניה. ועוד לא עשינו את הקיאקים!

לינקים

המלצה לטיול: לאכול בזכרון יעקב ולקבל מסאז' בצפת 

 

 יוצאת לקמפינג לראשונה בחייך? קבלי רשימת ציוד 

 

המלצה לטיול: טבילה בנחל עמוד ונסיעה ברכבי שטח

 

בחזרה לערוץ אופנה ולייף סטייל>>