פותחים שולחן יווני עמוס דגים, צזיקי ולוקומדס
בטברנות שבאיי יוון הארוחות מתנהלות בעצלתיים והשולחנות קורסים תחת עומס המנות. כתבתנו התענגה על האוכל המקומי
סטריפ
מבין כל איי יוון, קבוצת האיים הקיקלדיים היא המזוהה ביותר עם נופי המדינה: חופים נקיים, בתים מסוידים לבן, אווירת חופש נינוחה, אוכל טוב ואלכוהול בשפע.
איי הקבוצה שמושכים את מרבית התיירים הם סנטוריני (Santorini), מיקונוס (Mykonos), איוס (Ios) ופארוס (Paros).
לכל אחד מהם אופי שונה. איוס הוא אי הצעירים, מיקונוס ידוע כחביב הקהילה הגאה (אבל לא רק), פארוס נועד למי שמחפש שילוב של יוון האותנטית ופעילויות ספורטיביות, ואין מי שלא נפעם מהסמטאות התלולות ומהנוף עוצר הנשימה בסנטוריני.
מאזטים: הכל מתחיל בפתיחה
רוב המסעדות מציעות פחות או יותר אותן מנות: סלט יווני (Horiatiki Salata), ממולאים (Dolmades), ירקות בתנור (Briam) ופסטיציו (Pastitsio) - פשטידת אטריות עם בשר טחון ורוטב בשאמל.
עם זאת, במסעדות האותנטיות יותר אפשר למצוא מנות שמבוססות על קטניות כמו שעועית ענק ברוטב עגבניות (Fasolakia me Domata) ומרק חומוס חורפי (Revithosoupa).
בסנטוריני נפוצה מנה ייחודית לאי, שמבוססת אף היא על קטניות ונקראת פאבה (Fava) - מחית אפונה צהובה שמוגשת בתצורת חומוס ובטמפרטורה חמימה עם בצל סגול קצוץ ושמן זית. צריך להיזהר, כי הפאבה מוגשת כמנה ראשונה, וכשמנגבים אותה עם לחם חם וטרי לא נשאר הרבה מקום לשום דבר אחר.
סגנון האכילה היווני כולל מזטים ולחם לפתיחה, ובהמשך מנות עיקריות. את הלחם מביאים מהמאפייה המקומית כמה פעמים ביום, ולרוב הוא פריך ומתפצח (ואם לא, פשוט קומו ולכו למסעדה אחרת).
הסלט היווני ביוון לא מזכיר במאום את גיבוב הירקות שמוגש בארץ באותו שם, והוא הרבה יותר פשוט - עגבנייה ומלפפון חתוכים גס, בצל סגול פרוס, כמה חתיכות פלפל ירוק וזיתים. מעל הכל נחה פרוסת פטה מקושטת במעט אורגנו. לרוב תקבלו שמן זית וחומץ יין בנפרד כדי לתבל את הסלט לפי הטעם האישי.
ליד הסלט מתבקש להזמין צזיקי (Tzatziki), עוד מנה יוונית קלאסית, שמבוססת בעיקר על יוגורט, מלפפון מגורר והמון שום. אחרי הסלט, הצציקי, הפאבה והלחם שהיה בסלסילה, הגיע הזמן למנות העיקריות.
גירוס הוא הגרסה היוונית לשווארמה, רק בגרסה מוקטנת: את הפיתה לא פותחים, אלא משתמשים בעיגול בצק שמגולגל לצורת קונוס, בתוכו מניחים נתחי בשר, פרוסות עגבנייה ובצל סגול, ומעל יוגורט ותבלינים
לא רק אוכל: משיקים כוסית לחיים
ביוון אוכלים מאוחר, והשעות החמות בטברנות הן בסביבות עשר בערב. היוונים יוצאים לאכול בהרכב מלא, ואף אחד לא עושה עניין מילדים שמתרוצצים בין הכיסאות ומאכילים את חתולי הסביבה.
מזמינים כמה מנות ראשונות וטועמים מכולן, ואם שבעתם אין חובה להמשיך הלאה. הכל מתנהל באיטיות, ועד שמסיימים שעת חצות חלפה לה מזמן. מקובל לסגור ארוחה בכוסית משקה חריף, אוזו (Ouzo) או ציפורו (Tsipouro), הגראפה המקומית. עם האוכל מקובל לשתות כמה קנקני רצינה (Retsina), יין לבן עם ארומה של עצי אורן.
אם ארוחה מלאה גדולה עליכם בשעה מאוחרת זו של הלילה, אפשר לבקש חשבון אחרי המזטים ולצאת לטיול קטן לאורך הרחוב הראשי עד לדוכן הגירוס (Gyros) המקומי.
גירוס הוא הגרסה היוונית לשווארמה, רק בגרסה מוקטנת. את הפיתה לא פותחים, אלא משתמשים בעיגול בצק שמגולגל לצורת קונוס. הווריאציות רבות, אך הבסיס הוא נתחי בשר (חזיר, עוף, בקר ועוד), פרוסות עגבנייה ובצל סגול, ומעל יוגורט ותבלינים.
גירוס אחד נגמר ממש מהר, אז אל תתביישו להזמין עוד אחד או לעבור לסופלקי (Souvlaki), הגרסה המקומית לשישליק. גירוס וסופלקי לא נחשבים ארוחה אלא חטיף, ומקובל לאכול אותם לאורך כל היום, מהצהריים עד השעות הקטנות של הלילה.
שחיתות מרוכזת לסיום מתוק
רשימת הקינוחים בתפריטי המסעדות ביוון מצומצמת להפתיע, וכוללת לכל היותר אבטיח או מלון, עוגת סולת בסירופ סוכר (Ravani) ויוגורט סמיך שנקרא גיאאורטי (giaourti), המיוצר לרוב מחלב כבשים ומוגש עם דבש ואגוזים.
כדי לצוד לעצמכם משהו מתוק, תצטרכו לגשת לאחד מבתי הקפה או הגלידריות. הגלידה ביוון סבירה אך מספקת. אם תיתקלו בלוקומדס (Loukoumades) אל תהססו אפילו שנייה. מדובר במיני-סופגניות פריכות מבחוץ ורכות מבפנים, שמוגשות חמות וטבולות בסירופ סוכר (לעתים גם עם דבש וקינמון, שומשום או אבקת סוכר) או שוקולד מומס. שחיתות אמיתית.
לקחת הביתה: גבינה, יוגורט וזיתים
עם סוף החופשה מגיעה השאלה מה לוקחים הביתה. ביום העזיבה חפשו את הסופר הקרוב למלון ובקשו שיארזו לכם את הקניות בהתאם. בהחלט כדאי להתמקד בגבינות, במיוחד קפלוטירי (Kefalotiri), גבינה קשה צהבהבה ומלוחה מחלב עזים או כבשים, שמתאימה לאכילה כמות שהיא או לזרייה על תבשילים. קפלוגרוויירה (Kefalograviera) דומה לקפלוטירי, אך מיוצרת מחלב בקר.
אם יש לכם קצת זמן באתונה, לכו לאחת מחנויות הגבינות באזור השוק, ברחוב אווריפידו (Evripidou) ובקשו לטעום. על זיתי קלמאטה, הסמל המסחרי של יוון, לא כדאי לוותר, ופח זיתים יחזיק מעמד מצוין במזוודה.
היוגורט היווני שווה את הסיכון שבסחיבה, ואינו דומה לשום יוגורט שטעמתם בארץ. אני קונה קופסה משפחתית במשקל קילו של יוגורט Total מתוצרת חברת Fage, עוטפת היטב בשקיות ובבגדים ומתפללת שיגיע בשלום לארץ. עד כה לא היו תאונות, תודה לאל.
סטריפ תחתון
לינקים
בחזרה ל"פרשת האי היווני וו - ספיישל יוון">>
בחזרה לערוץ התיירות>>