אין ספור ניגודים: טיול לעמק ואקו קונגו באנגולה

פסקה חדשה

פסקה חדשה

השבוע נסעתי לסיור בן יומיים למקום מדהים בעומק אנגולה שנקרא עמק ואקו קונגו, סוף-סוף הייתה לי הזדמנות לצאת מהעיר הגדולה ולהכיר את אנגולה מנקודת מבט קצת שונה, פחות עירונית, יותר פראית, ירוקה ומרשימה ביופייה.

 

המסע מתחיל

 

הנסיעה לשם לקחה בסביבות 5 שעות, שלמרבה ההפתעה היו קלילות יחסית. ולחשוב שבארץ נסיעה כזאת הייתה מביאה אותך כמעט מקצה אחד של המדינה לקצה השני, כאן זה בקושי לעבור אזור חיוג. כאן נסיעה של פחות משעה זה כמו לצאת לסופר לקנות חלב.

 

תחילת הדרך הייתה גדושה בעצים שמאפיינים את הנוף של אנגולה, רחבי ממדים, חלקם בקוטר של כמה מטרים, ונראה היה כאילו הם לקוחים מאיזה סצנה של "פארק היורה", או לפחות התחילו את ראשית צמיחתם באותה התקופה. עם הזמן, התחלף נוף הג'ונגל, למרחבים פתוחים של רכסי הרים אינסופיים מכוסים בירוק, וביניהם סלעי גרניט מרהיבים שמצד אחד נראו ממש לא קשורים לנוף, כאילו אלוהים עצמו ייבא אותם ממקום אחר ושתל אותם שם על מנת לשבור קצת את הנוף. מיותר לציין שמעולם לא ראיתי סלעים כה גדולים.

אין מים זורמים, אבל יש אליפות כדורגל

בדרך עברנו על פני כמה ישובים קטנים, אם אפשר לקרוא להם כך, כמובן שמים וחשמל אין שם, והבתים בנויים מלבנים מאולתרות עשויות בוץ וענפים שמפרידים בין כל מפלס של לבנים, ממש אפריקה האמיתית. אין פלא שהמוצר הכי מבוקש פה זה גנרטור. כאשר עברנו לפרובינציה השנייה נתקלנו במחסום משטרתי, שביצע בדיקות שגרתיות. בדרך כלל ברי המזל שבינינו יוצאים מהבדיקה הזו בבקבוק מים אחד פחות, או טרמפ לשוטר, וחסרי המזל בקנס של כ-20 דולר, אך הפעם חברי הנהג השכיל לפתוח עם השוטר בשיחה על אליפות אפריקה בכדורגל, שמתקיימת בתקופה זו באנגולה, והסכסוך הערבי ישראלי. בסוף השיחה שחרר אותנו השוטר הנחמד, לא לפני שגבה מאיתנו קנס של חבילת עוגיות.

פסקה חדשה

הרים שצוירו במכחול ותוצרת חקלאית מרשימה

בשלב מסוים נרדמתי, וכשהתעוררתי, נגלה לפני עמק וואקו קונגו בשיא הדרו. העמק עצמו דמה לכל עמק רגיל כפי שאני מכיר, כגון עמק יזרעאל, רק עם הרים ירוקים עצומים מסביב, ועננים נמוכים שיורדים מהשמיים כמנשקים את העמק, כאילו צוירו עם מכחול.

 

המקום הראשון שביקרנו היה מחסן חקלאי שבדיוק באותו זמן היה עסוק במיון תוצרת חקלאית ואריזה, היו שם כרובים, מלפפונים וחצילים, שדרך אגב נראו ממש טוב. היישובים עצמם מתעסקים בעיקר בחקלאות וגידול בקר, ולמרבה ההפתעה, הבתים היו מסודרים בצורה סימטרית, שהראתה על תכנון ארכיטקטוני וסביבתי, ויאמר לזכותם זה דבר שלא רואים הרבה באנגולה מאז עזיבת הפורטוגזים. המקומיים היו גם מסבירי פנים בצורה משמעותית יותר מאשר בעיר הגדולה.

בית ספר שדה אנגולה

לאחר ארוחה זריזה במלון, יצאתי עם אחד העובדים לסיבוב בשטח, על מנת לחוות על בשרי את עבודת השדה הקשה, למרות שבמבט לאחור, גם לי יש קצת נסיון בעבודת כפיים לאחר 6 שנים של לימודים בבית ספר חלקאי. הבחור היה עסוק בחלוקת שטחי חלקאות למקומיים, כמה עשרות דונמים לכל משפחה. על פי מיטב הבנתי, הרעיון הכללי הוא שהממשלה מקצה שטחים לחקלאות לטובת שיקום החיילים האנגולים לשעבר והמורדים האנגולים יחדיו, והסבתם לחקלאים, תוך עבודה וחיים משותפים, וכל זאת תחת קורת הגג של הרעיון הקיבוצי הישראלי. נראה שהפרויקט נושא פרי, תרתי משמע, מפני שישנם שטחים עצומים של גידולי תירס וירקות למיניהם ואין ספור רפתות. השטח עצמו שנכנסנו אליו היה בתוך שדה תירס, אשר כולו בבוץ, ותעלות הניקוז שנבנו עוד בתקופת הקולוניאליזם הפורטוגזי. לשאלתי האם זה לא מסוכן, השיבו לי שמדי פעם יש כאן אנקונדות, אבל רוב הזמן די בטוח להסתובב כאן. לאחר שסיימנו לסמן את השטח וחזרנו לרכב, הבנתי כמה עדיפה עבודה משרדית, אבל בכל זאת הייתה חוויה לטעום קצת מעבודת השדה.

בית הרוסים

את הלילה העברתי באחד הבתים, אשר למרבה האירוניה נקרא "בית הרוסים", ואיך שנכנסתי לחדר נגלה לפני מדף עם תריסר בקבוקי אלכוהול ריקים של ויסקי וודקה, מן הסתם הסטנדרט המקובל בכל חדר רוסי המכבד את עצמו. מיותר לציין שהרגשתי כמו בבית.

 

 

נוף עוצר נשימה וכביסה בתעלה

 

למחרת המשכנו להסתובב בעמק, ולקראת סיום יצאנו לדובדבן שבקצפת - לעלות לכנסייה הישנה אשר בפסגת הר המשקיף על כל העמק. העלייה לשם, אפילו עם הלנד קרוזר האימתני שלנו, הצריכה שימוש בהילוך כח, שכן היו שם כמה מכשולים מכובדים מאוד. כשהגענו לפסגה נגלה לעינינו מחזה מרהיב ומחסיר פעימה - העמק, יחד עם סלעי הגרניט וההרים האין סופיים ולמרגלותיהם, העיר וואקו קונגו. מצפה של 360 מעלות, פשוט מושלם.

 

לאחר קפה קצר, חזרנו על עקבותינו וירדנו מן ההר. בדרך למטה הייתה אבן לצד הדרך, אשר מתוכה נובע זרם מים, ובחור מקומי מכבס את בגדיו תחת הזרם, ממש "ומשה היכה בסלע". היומיים בואקו קונגו היו נפלאים, וחשפו אותי לנופים שונים בהחלט מכל מה שהכרתי עד כה באנגולה ובכלל. ללא ספק שינוי מרענן מלואנדה , העיר הגדולה והצפופה.

לינקים

בפרקים הקודמים:

 

בפרק ה-1: ודים מתלבט אם לעבור לגור באנגולה ומתאקלם מהר מאוד במדינה הזרה

 

בפרק ה-2: ודים וחבריו יוצאים לטיול נמיביה השכנה, פוגשים אריות ונתקעים באמצע השמורה עם ג'יפ מקולקל

 

בפרק ה-3: ודים יוצא למסע מפרך כדי לחלץ את חבריו שנתקעו עם הג'יפ  

 

בפרק ה-4: ודים וחבריו מנסים לעבור את הגבול מנמיביה לאנגולה ונתקעים בשטח ההפקר

 

 

בחזרה לערוץ התיירות>>