כרטיס פתוח
סיפורו של בחור מבולבל שלא יכול להחליט לאן לטוס, כמה כסף להשקיע בטיול והאם להעדיף טיסת לילה או יום
פסקה חדשה
בתהליך צמצום מופלא, עלמה ואני קבענו יעד לטיול. תחילה, בחרנו אזור התעניינות כללי על גבי הגלובוס, שתאם לתקציב ולזמן החופשה. בשלב השני, שלב החשדות, צד אחד העלה הצעה והצד השני, כמקובל, פסל אותה על הסף תוך שימוש בטיעונים גאו-פוליטיים כבדי משקל:
-"מה דעתך על...", שאלה אותי עלמה, "מזרח אירופה?".
-"אין סיכוי", עניתי נחרצות, "הפשיעה מתגברת".
-"מערב אירופה?", ניסיתי את מזלי.
-"הנסיעה מתייקרת".
-"במונקו יש פסטיבל".
-"אין טיסה ישירה- חבל".
-"טיול כפרים באנגליה?"
-"נוהגים שם הפוך".
-"אמור להיות ממש יפה באלפים".
-"בשום פנים", גם שינויי אקלים נלקחו בחשבון, "יש סכנה להפשרת שלגים".
-"תמיד רציתי...", עלמה ביקשה להגשים משאלה נושנה, "לשמוע מיסה בכנסיית נוטרדאם".
-"אפשר להשיג כרטיסים למשחק של אייאקס אמסטרדם".
בסופו של דבר, לאחר שהועלו האשמות הדדיות בדבר תדירות ניקיון הבית וכבר חשבנו לוותר, יד הגורל הכריעה: יש טיסה זולה לרומא.
מחשבים מחירים
באתר תיירות באינטרנט מצאנו טיסת לילה סדירה ב-$350 והתעוררה שמחה צרופה לנוכח היעד האיכותי. "בוא נקנה", לחצה עלמה, "לפני שיגמרו הכרטיסים".
"אין מה למהר", הסברתי בקול סבלני, "זה ידוע שלקנות את הכרטיס הראשון שנתקלים בו זו טעות בסיסית".
פניתי בזריזות לבצע סקר שוק: טיסת מעבר ירדה מהפרק עקב מיסי נמל מוגדלים; טיסה מוזלת נטולת ארוחות ושירותים לא התאימה לתאריכים. לבסוף הצלחתי לאתר טיסת צ'רטר ב-$340. "נסגור וזהו", דרשה עלמה, אלא שאז הסתבר שמדובר בטיסת יום. "חבל לבזבז יום שלם על טיסה", הסתייגתי בידענות, "להגיע בלילה ועוד לשלם על מלון. במחיר הזה עדיפה טיסת לילה". מצוידים בתובנה זו, פנינו לרכוש את הכרטיסים לטיסה הסדירה, כשלמרבה האימה התברר שהמחיר עלה לפתע ב-$43.
מיאנתי להאמין ומיהרתי לברר את הדבר טלפונית עם סוכנת נסיעות. "היה עדכון של מחירי הדלק", היא אישרה. "תעשי הזמנה", ביקשתי בקול רועד, "אבל בלי לכרטס בינתיים". כשסיימתי את השיחה, עלמה הפנתה אליי מבט נוקב: "היית כבר יכול לשלם, ככה לפחות היינו שקטים... בסך הכל מדובר בכסף". "זה עניין של עיקרון. אנחנו לא יכולים לטוס ככה", ביכיתי את מזלנו, "לא כשלפני שעה היינו יכולים לקנות את אותו כרטיס במחיר נמוך יותר".
שוב מתחרטים
"אז מה אתה מציע?".
"במצב הזה כבר עדיף לשלם על לילה מיותר במלון ולקום בבוקר רעננים".
"אז נטוס בצ'רטר", מסקנתה הייתה נחרצת.
"אבל מה לעשות שכרגע זה לא משתלם", אמרתי ביאוש, "הטיסות האלה יכולות להתעכב במשך שעות ורק ישראלים במטוס- זה יכול להיות לא פשוט. אם המחיר ירד, זה כבר משהו אחר...".
למרות הלחץ ההולך וגובר שמרתי על קור רוח, וביומיים הבאים עסקתי בבדיקה אינטנסיבית של אתרי תיירות. למרבה הצער, מחירי הטיסות לרומא היו ללא שינוי. מחירי הטיסות למזרח אירופה, לעומת זאת, הופחתו בצורה משמעותית. גם טיסות של הרגע האחרון לאפריקה צנחו והגיעו עד למחיר של $650. "מי אמר שאנחנו צריכים בכלל לטוס לאיטליה?", שאלתי את עלמה בנימה פילוסופית, "אף פעם לא היינו באפריקה. את מבינה שבעוד כמה שנים כבר לא תהיה הזדמנות לראות שלג על הקילימנג'רו?".
סופי: לרומא
"אבל אתה יודע שתמיד רציתי לבקר בקולוסאום".
"ומה עם מזרח אירופה?", המשכתי, "כמו שהצעת".
"אתה לא רצית. מה השתנה?".
"קראתי קצת... וגיליתי שיש שם רנסאנס תרבותי. רנסאנס".
"אנחנו נוסעים לרומא וזהו", קבעה עלמה, "בדיוק כשנגיע, תהיה תצוגת אופנה מדליקה... וחוץ מזה, כבר מצאתי לנו מלון ממש נחמד".
מלמלתי עוד כמה מילים בשבחו של המטבח הפולני, אך לא נותרה כל ברירה: בתשלום מקוון הבטחנו לעצמנו מקום על טיסת הלילה. "יש כרטיסים!", עלמה ליטפה את שערי, "העיקר שנוסעים, יהיה לנו כיף". "זה בסך הכל כסף", התנחמתי, "ובעצם עם שער הדולר של היום ההפרש הוא לא נורא". לפתע דמותו של יוליוס קיסר נגלתה בעיני רוחי ותחושתי הלכה והשתפרה. יכולתי לחוש בריח של פיצה, בטעמה של גלידה שעלמה ואני חולקים מול הפנתיאון: אחזה בי התרגשות של הרפתקה חדשה.
ובכל זאת, משהו היה חסר. בלילה, לפני שכיביתי את המחשב, הרגשתי צורך לבדוק פעם נוספת את מצב הכרטיסים. תחושת חמימות מרגיעה התפשטה בגופי, כשגיליתי שעלה המחיר.
עדיין מתלבטים?
רחוק - סעו לאיי פוקלנד ארץ הפינגווינים ואריות הים
בחזרה לערוץ התיירות>>