האם המשקל שלך שווה מחמאה?
לרוב, כשאדם מרזה - הוא יודע. אז למה הסביבה לא מפסיקה לציין את זה? והאם ה "מחמאות" האלה עושות יותר נזק מתועלת? טור דעה
דעה לא פופולארית: זה לא מנומס "להחמיא" לאנשים על כך שירדו במשקל.
לפני כמה חודשים גיליתי רגישות לגלוטן ובהכנעה מצערת, אך הכרחית, נגמלתי מכל מוצרי החיטה למיניהם. חדשות מרעישות - לא לאכול גלוטן זה מרזה!
אז כן, רזיתי. אני רואה את עצמי כל יום במראה, אני לובשת את אותם בגדים ומרגישה את ההבדל באיך שהם יושבים עליי, אני אפילו נשקלת מדי פעם - אני יודעת שרזיתי.
אני מסתדרת עם הרגישות בסדר גמור ואני באמת אוהבת את הגוף שלי באותה מידה שאהבתי לפני.
אז למה זה כל כך מפריע לי שאנשים מציינים את המשקל החדש שלי בפניי?
שנה שעברה עליתי מאוד במשקל ולאורך כל התקופה הזאת מעולם לא שמעתי ״יואו בר, עלית במשקל״ או ״השמנת, נכון? מהמם לך״.
לעומת זאת, עכשיו כשרזיתי אני לא מפסיקה לשמוע הערות על הגוף שלי, על המשקל שלי, על כמה אני מתאמנת וכדומה. לפעמים ההערה היא מחמאה באופן מובהק (״את נראית מעולה. רזית, נכון?״) ולפעמים היא סתם ציון עובדה (״וואי, ממש ירדת במשקל״). כך או כך, שימו לב שכשאדם מעלה במשקל לא "מציינים בפניו את העובדה" וכשהוא מרזה הוא לא מפסיק לשמוע את זה.
עצרתם פעם לחשוב איזה מסר זה משדר? בשורה התחתונה: "אוהבים אותך יותר ככה, תשימי לב לשמור על המשקל הזה".
בואו נעשה רגע סדר בדברים - ירידה במשקל יכול להיות דבר חיובי, וכך גם עלייה במשקל. כל אחד ואחת מאתנו מתמודד עם אינספור אתגרים פיזיים ונפשיים וחלקם קשורים לנראות החיצונית שלנו. זה בסדר להחליט שרוצים לרזות או להשמין ולכן זה הגיוני לשמוח כשאנחנו מגיעים למטרה שייעדנו לעצמנו.
המשמעות של אהבה עצמית, כפי שכתבתי בעבר, היא לא לחשוב בכל עת שאנחנו מושלמים - אלא לקבל את עצמנו בעדינות ובשמחה ללא תלות באופן שבו אנחנו נראים כרגע. בעיניי, האתגר הגדול הוא להבין שהנראות שלנו היא בסך-הכל חלק מתוך המכלול שלנו כבני-אדם. כשאנחנו מבינים את זה, הרבה יותר קל "לסלוח" לגוף שהוא לא תמיד מתנהג איך שהיינו רוצים, להודות לו על כך שהוא נשאר נאמן אלינו למרות כל השינויים שהוא עובר, לראות את הדברים שאנחנו פחות אוהבים בעצמנו ולהמשיך הלאה, לא לתת להם להכאיב לנו כל-כך.
אז מה בכל זאת ההבדל בין תהליך של השמנה להרזיה? פשוט מאוד: הסביבה שלנו!
בתהליך של השמנה לרב אנחנו צריכים להעניק לעצמנו את כל האהבה, האהדה, התמיכה והחיזוקים. בתהליך של הרזיה, לעומת זאת, הסביבה לא מפסיקה להרעיף עלינו חיזוקים ומחמאות. נכון, לרוב זה נובע מכוונה טובה, אבל זה מספיק בשביל לשדר למוח שלנו את המסר המעוות שהרזיה מזכה אותנו באהבה והערצה, והשמנה מזכה אותנו בשתיקה.
אל תתבלבלו, אני הכי בעד מחמאות. אני אוהבת לקבל אותן ואני אוהבת להרעיף אותן בלי סוף על האנשים שקרובים אליי. אבל למה אנחנו צריכים להתייחס למבנה הגוף אחד של השנייה? בפעם הבאה שתרצו להחמיא לאימא, לדודה, לחבר, לחברה או לעצמכם, התנערו מדימויי גוף מיותרים וממוסכמות חברתיות שמקומן במאה הקודמת. במקום, נסו לומר: "הבגד הזה ממש יפה", "אני מעריכה אותך ולכן דעתך ממש חשובה לי", "השיער שלך נראה מעולה היום", או פשוט "אני אוהב שאת מחייכת ככה".
משקל הוא לא טאבו. מותר לדבר עליו. הוא פשוט לא צריך להיות חלק מהאופן שבו אנחנו מביעים חיבה אחד כלפי השנייה.