אורי פינק, מאחורייך: דניאל עמית פותח את הלב

כשיושבים לשיחה עם דניאל, הדבר האחרון שקופץ לראש הוא האוטיזם שלו, היא לא בולטת בשום צורה. הוא משוחח בצורה רגילה, מספר סיפורים בקצב הנכון ויודע להסביר את עצמו, אך לפעמים, המבט שלו מופנה לאימא שלו שיושבת לצדו- כדי שתחדד ותרחיב את המסר שהוא מנסה להעביר. דניאל עמית בן ה-24 מתגורר ברמת גן יחד עם אמו, ולאחר שכבש פסגות כמו הפריים טיים בערוץ רשת13 ופסטיגל בשנת 2019, ואפילו ראיון אצלנו לפני 3 שנים – הוא מוציא ספר שלישי בסדרת ספרי הקומיקס ׳אוטיסטה׳ ומגייס כספים למימון המונים של אלבום בכורה.

״אובחנתי בגיל שנתיים וחצי, אימא שלי הרגישה שמשהו איתי שונה. אוטיזם זה גנטי, היא ראתה את זה אצל דוד שלי וסבתא שלי, הסימנים היו דומים, אז היא עשתה 1 ועוד 1 ורצתה לבדוק את זה. העניין עם אוטיסטים בתפקוד גבוה הוא שהם ׳לא נראים אוטיסטים׳. אני גיליתי שאני אוטיסט רק בגיל 4״ מספר לנו דניאל בפתיחות רבה ״חזרתי הביתה מצוברח ושאלתי את אימא אם אני בן אדם רע, כי הגננת אמרה לי. היא הסבירה לי שאני לא רע, פשוט קשה לי להבין אחרים ולתקשר. בגיל 4 סוף סוף הרגשתי שאני מבין מה קורה איתי״.

איך החלטת להתחיל לעשות קומיקס?

״הייתי קורא מלא קומיקס בספרייה העירונית, הייתי נעלם לאימא והולך לקרוא. בגיל 9 ידעתי שזה מה שאני רוצה וזו תהיה הדרך שלי כשאגדל, אבל לא חלמתי שזה ייגע בכל כך הרבה אנשים. גם מוזיקה תמיד אהבתי, אני לא יודע איפה הייתי אם הייתי עושה משהו אחר״.

סדרת הספרים ׳אוטיסטה׳ הכוללת שלושה ספרים עד כה, מספרת את חוויותיו של דניאל כאוטיסט. הוא התחיל לכתוב למגירה, ולאחר שיצר המון קומיקסים והתחיל לפרסם- הביקוש עלה ״היה לחץ להפוך את זה לספר או לחוברת, אז יצא הספר הראשון. 2 הספרים הראשונים פחות ציניים מהשלישי, הם מסמלים את תהליך ההתבגרות וההשלמה שלי. יש בספר השלישי למשל סיפור על פוליטיקלי קורקט, ועל כמה זה הורס לנו את החיים כי אנחנו נזהרים במה שאנחנו אומרים״.

פוליטיקלי קורקט יכול גם להגיע ממקום טוב, למשל למנוע מאנשים להגיד ׳אוטיסט׳ כקללה, אתה לא מסכים?

״צריך פשוט להסביר לאנשים האלו. אני נתקל בהרבה אוטיסטים שכועסים על זה, כי הם מרגישים שפוגעים בהם, אבל לדעתי זה מגיע מחוסר הבנה. יש בקומיקס השלישי סיפור על מישהו מהפסטיגל, שאני מעדיף לא לספר את שמו, שחושב שאפשר לרפא אוטיסט אם מכניסים את היד לאש. זה נובע מבורות, לא מרוע. יש קטע כזה שאנשים לא מבינים שאוטיזם ממשיך לכל החיים, זה לא רק ילדים״.

 

*הראיון המלא בגליון אוגוסט של ׳מעריב לנוער׳*