קים בן שמעון: ״מלא ילדים כתבו לי וזו הרגשה שאי אפשר להסביר במילים״

את מתגוררת בכפר סבא, במרכז, וזו בעצם הפעם הראשונה שאתם באמת חלק מאזור האזעקות, איך זה הרגיש?

״חוויתי כאן בסביבות ה5-6 אזעקות, תודה לאל לא קרה כאן חס וחלילה משהו, אבל האזעקות היו מפחידות ומלחיצות. אני בן אדם חרדתי שנלחץ ממצבים כאלה, אבל אני יודעת להתנהל ולא קופאת במקום. אי אפשר לתאר במילים את המחשבות והאי וודאות שרצו לי בראש, יש אזעקה עכשיו ומכאן אתה לא יודע כלום״.

ומה דעתך על ההתפרעויות שהיו בערים המעורבות? זה משהו שהוא חדש לכולנו ולא היה מוכר מלפני כן – האם עדיין יש סיכוי לדו קיום?

״לדעתי זו התנהגות לא מכבדת, לא משנה מה היה ומי היה, אבל לצערי אין לי שום אחריות על אנשים אחרים. יש סיכוי לדו קיום, אבל רק אם תהיה הסכמה משני הצדדים״.

האם השתמשת בכוח שלך ברשת להסברה ישראלית?

״את האמת, לא ממש הבאתי לידי ביטוי את דעתי ברשת, אלא יותר התמקדתי בנושאים שחשובים לי ואני יכולה לעזור ולסייע בהם. הראיתי לקהל שלי שתמיד יש להם אפשרות לפנות אליי, לדבר, לפרוק, לספר חוויות, רגשות וכל מה שירצו ואני אנסה לעזור ולהיות שם כמה שאני יכולה. מלא ילדים כתבו לי ולחלקם גם ממש עזרתי והם אמרו לי שזה חימם להם את הלב, וזו הרגשה שאי אפשר להסביר במילים״.

איזה שינוי צריך לקרות לדעתך, כדי שהמצב יהיה אחר?

״אנחנו חווים את המצב הזה לא מעט, יש תקופות שזה מפסיק ויש תקופות שזה חוזר. הלוואי והייתי יודעת איזה שינוי היה אפשר לעשות על מנת שזה ייפסק, כי זו מציאות שלא קלה בכלל לכולנו״.

מעריב לנוער יצא לאור לראשונה ב-1957, תקופה בה ׳שלום׳ היה מושג הניתן למימוש. האם לדעתך במצב של היום, יש סיכוי לשלום?

״תמיד יש סיכוי להכול, הלוואי שנגיע מתישהו לאיזו הסכמה – לא משנה מה היא״.