עילי צ׳פמן: ״אני מסתכל על הגולמיות של בן-אדם בצורה נקייה - אם אני אוהב אותך אני אוהב אותך״
הוא מככב בסדרה "מקיף מילאנו", עובד על אלבום חדש מלא בשירים מקוריים ולא מצטער על האודישן ל "כוכב הבא" שגרם לו להטיל ספק בריאליטי. בשנה הקרובה, עילי צ'פמן לא ירד מהמסך שלכם - תזכרו מה אמרנו. ראיון מיוחד.
עילי צ'פמן, בן 23, נולד בקריית-אונו למשפחת אקדמאים. כל חייו הוגדרו לו כיצד אמורות להיראות השאיפות המקצועיות שלו: אביו פרופסור לרפואה, אמו דוקטור לביולוגיה, סבא רבא שלו היה יושב-ראש הכנסת - אבל הוא בסך הכול רוצה ליצור ולגעת בכמה שיותר אנשים, הוא רוצה לעשות אמנות. אם הפרצוף שלו מוכר לכם, זה כי הוא מככב בסדרת הנוער המצליחה של כאן חינוכית "מקיף מילאנו", או כי אתם זוכרים את האודישן שלו לתכנית המוזיקה "הכוכב הבא", בו הוא שר שיר מקורי שלו. בימים אלה הוא מצטלם לסדרות טלוויזיה נוספות ועובד על השירים החדשים שלו שצפויים לצאת בקרוב. יכול להיות שהשם שלו עדיין לא מצלצל לכם, וזה בסדר, כי אנחנו כאן כדי לשנות את זה.
מה הניע אותך להיכנס לעולם האמנות?
"הרצון לעשות מה שבא לי וליהנות מהדרך, לעשות דברים שאני אוהב בצורה הכי טובה שאפשר. כל דבר שאני נוגע בו, אני שואף למקסם ושיגע בכמה שיותר אנשים״.
בסדרת הנוער המצליחה "מקיף מילאנו" בערוץ כאן חינוכית, הוא שיחק את דמותו של גיא, נער צעיר שהגירושים של הורים ממוטטים אותו. מדובר בסדרה הראשונה שבה צ'פמן שיחק, ומסתבר שהיא נגעה לליבו במיוחד "זו סדרה מדהימה. התוכן שלה הוא מאוד חשוב לבני-נוער ולילדים - הפרעות אכילה, נידוי חברתי, יציאה מהארון. אלו נושאים שלא נוגעים בהם מספיק, וכשבני נוער פתאום נתקלים בזה הם נורא מופתעים ואני רואה את התגובות. העלילה של הדמות שלי למשל היה התמודדות עם הגירושים של ההורים שלו. הוא לא הבין איך זה קורה ואמר לעצמו "אהבה זה אינסופי, איך זה יכול פשוט להיגמר?". מה שריגש אותי זה שכשקראתי את התגובות ראיתי ילדים שמספרים שהם ממש מבינים את גיא. פתאום נהיה ביניהם דיון סביב הדבר הזה״.
View this post on Instagram
איך אתה מסכם את החוויה של הצילומים?
"זו פעם ראשונה שאני מצטלם לסדרה, והיא לימדה אותי המון. העולם הזה היה לי נורא חדש, שאלתי את עצמי כל הזמן "מה קורה פה? מה זה, ככה נראה סט צילומים?". זו עבודה מטלטלת להיות שחקן, צריך לשחרר מהלחץ וליהנות ולעשות את העבודה שלך בכיף אפילו שלא תמיד יש לך שליטה."
יש פרויקטים נוספים שאתה עובד עליהם כרגע?
"כן, יש סדרה חדשה בכאן 11. פרויקט מגניב ממש, על להקת הרבנות הצבאית. הוא כל-כך מוזר, מצחיק ומטורף. אני משחק ילד חילוני שמגיע ללהקת הרבנות וכולם שם מאוד דתיים ויש את המפגש הזה בין הדת לחילוניות."
בקריירת המשחק של צ'פמן ה "כן" הגיע יחסית מהר, והוא מיוצג כבר מעל לשנתיים בסוכנות הטאלנטים "יולי" במחלקת השחקנים. לפני שירותו הצבאי, צ'פמן היה במכינת מסב"חה - "מסע בחברה הישראלית". במסגרת המכינה הוא הכיר קהילות שונות ומגוונות במדינת ישראל - "כל חודש היינו בקהילה אחרת בישראל - גרנו חודש אחד עם חרדים בבית חב"ד, חודש אחד בשכונת מצוקה של אתיופים, חודש אחד בכפר ערבי, חודש בהתנחלות, חודש בקיבוץ. טעמנו מכל מקום בחברה הישראלית."
View this post on Instagram
כשאתה מבקר קשת כל-כך רחבה באוכלוסייה, זה בהכרח איפשהו מתנגש עם העמדות האישיות שלך. איפה זה תפס אותך?
"במכינה הזאת הבנתי שאני פתאום מצליח להסתכל על בני-אדם לא לפי ההגדרה שלהם, לא בתור "אתה עכשיו חרדי או ערבי או חילוני", אני מסתכל על הגולמיות של בן-אדם בצורה נקייה - אם אני אוהב אותך אני אוהב אותך, ואם אני לא אוהב אותך כנראה שיש סיבה שהיא לא קשורה ל "title" שלך. זה מה שלמדתי במכינה בעיקר״. זה אולי יפתיע אתכם, אבל לפני כן, צ'פמן לא התעסק בעולם המשחק בכלל. הוא אמנם שר, מנגן ויוצר שירים מאז שהיה בן 9 - אבל רק לאחרונה התחיל להגדיר את עצמו כשחקן. אם זו לא הפתעה מספיק גדולה - בתיכון הוא בכלל הרחיב מקצועות ריאליים!
"בתיכון ההורים שלי רצו שאלמד פיזיקה, ביוטכנולוגיה ומחשבים, אז עשיתי 38 יח"ל במקצועות ריאליים. רציתי להיות במגמת תיאטרון אבל לא הרשו לי והייתי צריך להוכיח להורים שלי שאני מסוגל לעמוד במה שהם מצפים. אמא שלי תמיד אמרה לי: "אתה יכול להיות או פרופסור, או דוקטור, אין לך ימינה ושמאלה". אחרי התיכון ניגשתי לסדנת משחק שנקראת "סדנת החיילים". מתישהו הצגתי סצנה שאני יצרתי ופתאום שמתי לב שכשאני עולה עם הדברים שלי אנשים מתרגשים. ככה הבנתי שיש שם משהו, בתחום של המשחק.
אחרי הסדנה הזאת למדתי חודשיים נוספים אצל אודי פרסי, הוא לימד אותי כל מה שאני יודע, ואחרי זה הבנתי שאני צריך סוכנות. כרגע אני עובד על המוזיקה שלי״.
View this post on Instagram
מהי "המוזיקה שלך"? איזו מוזיקה אתה יוצר?
"זה פשוט האופי שלי בחוץ, כאילו חפרתי פנימה עמוק לתוך הלב, מצאתי את המילים ושפכתי אותם על הדף. אני בן-אדם ורסטילי בקטע הזה, אני יכול להיות מאוד עמוק וזה יכול להיות מאוד קליל. אם אני חייב לקטלג את זה אני פשוט אקרא לזה "ישראלי". אני רוצה פשוט לשחרר לקהל שלי את המוזיקה שלי - אם זה יעבוד זה יעבוד, ואם לא אז לא. יש שיר אחד שכתבתי וביצעתי שהוא כבר בחוץ, שיר הפתיחה של "מקיף מילאנו" ויכול להיות שגם אכתוב את שיר הפתיחה של "שישו ושמחו", הסדרה החדשה שאני משחק בה."
המוזיקה אמנם בוערת בצ'פמן כבר מגיל צעיר, אך המשפחה שלו לא תמיד קיבלה את זה בהבנה, ולמעשה הוריו עד היום מפצירים בו לעיתים תכופות לשקול שינוי קריירה.
"אם את מגיעה עכשיו לארוחה משפחתית עם ההורים שלי ושני האחים שלי, יש לך בשולחן שישה-עשר תארים. בגלל הדרך ה "צ'פמנית" המקובלת אין כזה דבר לא להיות אקדמאי - מוזיקה ומשחק הם לא מקצועות כי מתישהו אתה תיעלם וצריך משהו להיאחז בו. היה לי קשה בתיכון, ברגע שסיימתי את הבגרות האחרונה בפיזיקה ידעתי - אני בדבר הזה לא נוגע יותר. החלטתי באותו יום שאני עושה רק מה שאני אוהב, ואמרתי את זה להורים שלי״.
ואיך הם קיבלו את זה?
"הם לא קיבלו את זה. במשך שנתיים הם לא האמינו בי, הם צחקו עליי שזה לא מקצוע וניסו להניע אותי לעשות משהו אחר, אבל נשארתי נאמן למטרה האמיתית שלי. במשך שנים היה לי איתם קשר לא תומך, לא מקבל, לא דואג. רק לפני שנה בערך זה השתנה. אבא שלי פתאום ראה אותי עובד - יוצא בבוקר ליום צילום לפני שהוא מתעורר וחוזר הביתה אחריו, ככה יום-יום במשך קיץ שלם. פתאום נפל לו האסימון שאני לא בטלן, שזה שאני רוצה לעשות אמנות זה לא אומר שבא לי לשבת על התחת ולהיות כוכב. ברגע שהוא ראה את העבודה הקשה זה שינה את התפיסה שלו. זה דרש כמה ריבים נוראיים אבל בסופו של דבר זה הסתדר ועכשיו אנחנו בקשר טוב״.
הראיון המלא בגליון דצמבר של ׳מעריב לנוער׳
