מסרבות להיות קורבן: אורין ג'ולי בטור אישי
איך בעולם בו החדשות הרעות מקיפות אותנו מכל עבר והפחד הפך לדבר שבשגרה, אנחנו יכולות לבחור לחזק ולשמור על עצמנו? טור אורח מלא בעוצמה
בעולם של היום, כבר נהיה קשה לפספס שתמיד יש עוד סיפור על אישה שנאנסה, עברה התעללות מינית או נרצחה – האם זו יד הגורל ואין לנו שום דרך להתחמק מזה? האם יש דרך שכל אחת אחת תהיה אחראית לגורל שלה או שאי אפשר לדעת מה יקרה ופשוט נחיה בפחד?
כשהייתי בת 8, עברתי התעללות מינית שנמשכה כמה שנים, על ידי מישהו קרוב. אני באמת לא יודעת להגיד אם הייתה לי דרך לחמוק מהגורל הזה כי הדבר הזה נמשך כמה שנים וכל לילה התפללתי לה׳ שישלח לי מישהו חזק שיגן עליי, שיעצור את התופת ואף אחד לא בא – אז נהייתי בעצמי ה-׳מישהו החזק׳ הזה.
בצבא, בפעם הראשונה הרגשתי את תחושת הביטחון שייחלתי לה כילדה, הייתי בשירות קרבי ומאתגר, שסלל לי את הדרך לחוזק האישי שלי, הנשק נתן לי תחושה שאני מסוגלת להגן על עצמי. היום אני יודעת שתחושת ביטחון מתחילה מבפנים ולא מדברים חיצוניים, שהיא מתחילה בלדעת להגיד ׳לא׳, דבר שהוא לא פשוט כמו שהוא נשמע. זה לדעת להגיד לא כשחברה מבקשת טובה ואת לא רוצה לעשות אותה, כמנהל בעבודה מבקש ממך לעבוד ביום חופש שלך למרות שקבעת תכניות, כשבן זוג מנסה להגיד לך מה ללבוש, כשאת בסיטואציה שלא נוחה לך – זה להבין שאת חיה עבור עצמך ולא בשביל לרצות אנשים אחרים ולדעת להציב את הגבול.
להורים שמדברים איתי אני תמיד אומרת שצריך לבנות תחושת ביטחון אמתית אצל ילדים וילדות מגיל צעיר, שצריך לשלוח את הילד לחוג הגנה עצמית, לא בגלל שאנחנו רוצים שהיא תלמד אלימות אלא כי חוגים כאלו מפתחים תחושת עצמאות וביטחון פנימית מגיל צעיר.
אנחנו חיים בעולם כזה בו מאשימים אחד את השני ואומרים שהחינוך לקוי, אבל אף אחד לא לוקח אחריות.
אני החלטתי שאני רוצה להיות אחראית לחיים שלי, לגורל שלי.
להוציא רישיון לאקדח במדינת ישראל זה לא דבר פשוט, הקריטריונים מאוד סגורים, אך לאחר כמה שנים הצלחתי להוציא רישיון לאקדח ומאז אני מסתובבת עם אקדח ביום יום.
לא כדי להיות אלימה, כדי להגן, להיות מסוגלת להגן על עצמי, על המשפחה שלי, על אנשים זרים.
הבנתי שנכון שהחינוך הוא לקוי בכל העולם, יש החפצה, יש שוביניסטיות אבל מעל הכול, הבנתי שיש דברים שהם לא בשליטתנו ואני רוצה להיות האחראית לגורל שלי.
הייתי במקום של הקורבן, לצאת מזה זה תהליך של ריפוי של שנים. אני הולכת לטיפול פסיכותרפי (טיפול רגשי) על מנת לטפל בפצעים האלו ולא, אני לא מתביישת בזה. אני לא אתבייש שאני צריכה לטפל בפצעים שלא אני גרמתי לעצמי, אני לא אתבייש שעברתי התעללות מינית. שהם יתביישו, לא אני.
הבושה עוברת צד.
הכוח עובר אלינו.