אם אין אני לי, מי לי: איך תצליחי לאהוב את עצמך? טור אישי
לא מבינה מה הכוונה ׳אהבה עצמית׳ ואיך את יכולה ליישם את זה באמת ביום יום? הטור הזה הוא בשבילך
עם יד על הלב - כמה פעמים בחודש האחרון יצא לך לראות שורטס הורס באינסטגרם ולהגיד בלב: "יואו, איזה ג'ינס מושלם, אם רק היו לי רגליים לזה הייתי קונה"? או לראות בחורה עם מלא טבעות על הידיים ולהגיד בלב: "איזה סטייל. כיף לה, טבעות לא מחמיאות לי"?
כמה פעמים בחיים שלפת מהארון בגד שאת פשוט מתה עליו וחיכית ללבוש, התלהבת לרגע מהדמות שנשקפת מהמראה, ואחרי בהייה ממושכת מצאת בהופעה שלך עשרה פגמים שונים. אז פשטת את הבגדים, זרקת אותם על הרצפה והוצאת מהארון את הג'ינס האחד, האהוב והמוכר שלא מאכזב אף פעם?
לי, באופן אישי, זה קורה לעיתים די תכופות. למען האמת, זה קרה לי ביום ראשון האחרון. קבעתי להיפגש עם חברה בבית-קפה, ולהמשיך משם לים. לבשתי בגד-ים שאני אוהבת ומעליו שמתי בלי לחשוב פעמיים שמלת פסים בצבעים שחור ולבן, שהייתה במשך כל התיכון שמלת הים הקבועה שלי. יש לה גומי מתחת לחזה, כך שהיא נצמדת באזור הזה ומתרחבת מהבטן ומטה- שמלה "זרוקה", אבל נוחה ברמות ומתאימה בול למזג אוויר.
כשסיימתי לארוז את התיק לים יצא לי להציץ בעצמי במראה ומבט חטוף הספיק כדי לקבוע - הבטן שלי נראית ענקית בשמלה הזאת. התמהמהתי רגע ובחנתי את עצמי- מקדימה, מהפרופיל, באלכסון, מאחורה, בישיבה. בחנתי את עצמי מכל הזוויות, וכל אחת מהן הובילה אותי לאותה מסקנה (בבהירות משתנה): הבטן שלי נראית ענקית בשמלה הזאת.
כבר תכננתי להתעצבן ולמרוד ולהטיח את השמלה ברצפה וללבוש טרנינג נוח - אבל אז לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי בקול: "זה הדבר הכי פחות חשוב בחיי כרגע".
אמרתי את זה בקול רם, שמתי את התיק על הגב ויצאתי מהבית. פשוט ככה, עם שמלה שצמודה "במקומות הלא נכונים", עם בטן שמציצה לי בזווית העין, פשוט לקחתי את עצמי ויצאתי לבילוי שקבעתי מראש.
View this post on Instagram
מה הנקודה שלי?
דימוי גוף זה נושא מורכב והוא חלק בלתי-נפרד מהחיים של כולנו, בין אם אנו מודעות לכך או לא. אהבה עצמית - מזה בכלל? מה זה אומר?
בעבר חשבתי שלאהוב את עצמי אומר לחשוב שאני הכי יפה וטובה בעולם, לחייך תמיד לעצמי במראה, להתלהב מהדמות שאני רואה בתמונות שלי שצולמו, להרגיש ביטחון ללבוש מכנסיים קצרים או אפילו, רחמנא ליצלן, בגד ים במקום הומה אדם.
היום אני מרגישה אחרת, אני מבינה שלאהוב את המראה החיצוני שלי וכל חלק קטן בי זה פשוט לא מציאותי. הגוף שלי משתנה משנה לשנה, מעונה לעונה, מיום ליום ואפילו משעה לשעה! אז איך אפשר לאהוב אותו תמיד באותה המידה? נשמע בלתי אפשרי, נכון? זה לא משנה, כי זו בכלל לא הכוונה.
View this post on Instagram
כשאני מדברת על אהבה עצמית ועל דימוי גוף חיובי, אני מדברת על מסקנה מאוד פשוטה: מותר לך לא לאהוב את כל החלקים בך בכל רגע נתון, זה לא מוריד ממך ומהערך העצמי שלך. הבעיה מתחילה שאת נותנת לספק שיש לך בנוגע לעצמך להגביל אותך ואת החירויות שלך, הבעיה קיימת שאת מבטלת יציאה עם חברות כי השיער שלך לא מסתדר היום, הבעיה קיימת כשאת נמנעת ללכת לים במשך קיץ שלם, כי עלית או ירדת קצת במשקל, הבעיה קיימת כשאת חושבת אפילו לשנייה שהדבר הכי מעניין בך הוא איך שאת נראית.
את כמובן יפה, אבל את קודם כל רגישה, חכמה, סבלנית, קשובה, כריזמטית וכו'.
כל אחת מאיתנו מורכבת מתכונות והרגלים שמובילים אנשים להתקרב אלינו, והמקרים בהם מדובר בהיקף הירכיים שלנו או מספר השערות בבית-השחי הם אפסיים.
לכן שימי את השמלה שחיכית כל החורף ללבוש, קשטי את עצמך במיליון טבעות וצאי החוצה לחגוג עם האנשים שאוהבים אותך בזכות כל מה שמעניין בך. את יותר אישיות מגוף :)