"העדפתי להתעסק בכדורגל. לקח לי זמן להבין שזה מה שאני באמת רוצה לעשות"

יהודה בוחבוט, בן 20, גדל ומתגורר כיום בנתניה. למי שאולי לא זוכר, את בוחבוט ראינו לראשונה בשנת 2013 כמתמודד בתוכנית "הבנים והבנות" בערוץ הילדים. הוא נעלם לנו מהתעשייה לכמה שנים, אבל אל תתבלבלו, בשנים אלה הוא הספיק להתנסות בקריירה בכדורגל ואגרוף.

הוא תמיד אהב משחק, אבל בגיל 16 הבין שהוא רוצה לעסוק בזה באופן מקצועי, והחל לימודי משחק בבית הספר "הסטודיו" של גל אמיתי.

בשנת 2020 הוא חזר אלינו למסך בתור שון מהסדרה האהובה "ספיידרז" בה הוא משחק תפקיד ראשי לצד קים אור אזולאי (שגם כיכבה לצדו באותה עונה ב "הבנים והבנות"). לקח לבוחבוט זמן להבין שהמשחק הוא התשוקה הבלתי מעורערת שלו ושזה ייעודו בחיים.

בוחבוט שמח שכילד וכנער יצא לו להתנסות בתחומים נוספים ולחוות מסלולי קריירה שונים, והוא תמיד פתוח לתחביבים חדשים, אך כעת שום דבר לא יכול להסיח את דעתו מקריירת המשחק המתפתחת. שתי סדרות בכיבובו עומדות לעלות לאוויר בקרוב - "זאת שלי" בניקולודיאון ו-"האחיין שלי בנץ" בחינוכית. יהודה שואף להיות שחקן כמו יהודה לוי ופייר, אנחנו מאמינים בו…

"אני מקבל מלא הודעות של אנשים במצב לא כל כך טוב במשפחה ובבית, שזקוקים לתגובות שלי ולהבנה שלי למצב שלהם"

מתי הבנת שאתה מוביל דעת קהל ושיש לך השפעה על אנשים?

"כשסיימתי לצלם את 'ספיידרז' וקיבלתי המון אהבה, תמיכה ויחס וכל כך הרבה התעניינו בי. שם הבנתי באמת שמה שאני עושה זה להיות סוג של 'מודל לחיקוי' ושאנשים הולכים אחריי - אני איזושהי דוגמה מבחינתם".

מתי הרגשת שבאמת הצלחת לגעת במישהו?

"אני מקבל מלא הודעות של אנשים שהם במצב לא כל כך טוב במשפחה ובבית, שזקוקים לתגובות שלי ולהבנה שלי למצב שלהם. הם רוצים שאני אענה להם, אתן להם יחס. ברגע שאני נותן את זה, אולי זה לא הרבה, אבל התגובות מדהימות. מישהי, למשל, סיפרה לי שעשו עליה חרם ודיברתי איתה על זה, והיא הכי שמחה בעולם. זה היה רגע שהרגשתי מדהים".

מה מוציא אותך מדעתך בתחום הזה? מה אתה הכי פחות אוהב?

"ההפסקות. פעם יש עבודה, פעם אתה בהפסקה. פעם יש עבודה, פעם אתה בהפסקה. זה הורג אותי".

האם אתה רואה את עצמך עושה את זה כל החיים? זהו, מצאת את עצמך?

"חד משמעית כן. אני כל כך נהנה מזה ובתוך זה שאני בחיים לא אוריד הילוך".

מה לדעתך ההבדל בין משפיענים היום למשפיענים לפני 10 שנים?

"היום זה נורא נגיש, פעם זה לא היה ככה… היום יש את הרשת והיא יותר פעילה, וכשהרשת נכנסת לפעילות יותר קל לפנות לקהל שלך".

עד כמה אתה מרגיש עצמאי בקבלת החלטות ועד כמה הסביבה שלך משפיעה עלייך?

"האמת היא שאני לא מושפע מהסביבה בכלל. קבלת החלטות בקריירה שלי היא לרוב לגמרי בעצמי. אני כן מתייעץ עם ההורים שלי והסוכן שלי. אני מתייעץ, אבל את ההחלטה אני בסוף מקבל לבד. אני שומע מה יש לכולם להגיד לי, ואז עושה מה שנכון לי ואני חושב שהכי נכון לי".

יש מישהו שאתה מעריץ ושואף להיות כמוהו?

"מבחינה מקצועית אני שואף להיות כמו יהודה לוי. אני מעריך אותו הכי הרבה בעולם, אני חושב שהוא שחקן נפלא ואדיר. בתחום האישי, אני מזגזג בין תחומים - כדורגל, אגרוף, עושה הכל מהכל. יש לי חבר, שכל מה שהוא עשה הוא באמת עשה עד הסוף, השקיע בזה ברמות. אני לוקח את זה ממנו. עכשיו אני משתדל להיות כל כולי במשחק".

"כרגע אני מרגיש שאני במקום הנכון, אני מרגיש ממש שלם. עברתי המון דברים, ובסוף, בתור ילד, אתה רוצה לחוות ולעבור המון דברים - אתה מחפש תעסוקה וריגוש… הייתה לי חוויה מדהימה ב'הבנים והבנות' אבל בתור ילד אתה לא רגיל לזה - אתה יוצא משם וכולם עלייך במאה אחוז. נפתחו לי המון דלתות בעקבות התוכנית אבל לא רציתי כל כך, לא הייתי מוכן לזה. העדפתי להתעסק בכדורגל ולקח לי זמן להבין שמשחק זה מה שאני באמת רוצה לעשות. יום אחד בגיל 16 ראיתי סרט, הסתכלתי על השחקן הראשי, ושאלתי את עצמי, 'מה הוא עושה שאני לא יכול לעשות? למה שלא אעשה את זה?'. אני לא שולל תחביבים נוספים, אבל איפה שאני נמצא היום זה איפה שאני רוצה להיות מבחינה מקצועית".

מה עשית כל תקופת הקורונה? איך היא השפיעה עלייך?

"זו מכה, לכולם… אפשר לקחת את זה למקום של לשבת ולהיכנס לבאסה ולדיכאון וזה משהו שהרבה אנשים חווים, אבל אפשר גם לקחת את זה למקום שזה זמן עם המשפחה ועם עצמך - ללמוד ולהתפתח, לעבוד קשה. אני לקחתי את זה למקום כזה. ישבתי בבית והתרכזתי בללמוד ולהשתפר ולהיות עם המשפחה שלי, לקחתי את זה למקום שהייתי בשלי והתקדמתי. גם התחלתי לנגן בגיטרה בתקופה הזאת, אז בכלל…"

מדי פעם, כשיש לך יום חופש - איך הוא נראה?

"אני שם שעון לשמונה בבוקר כדי לנצל את יום החופש. אני חייב להספיק עד שיש חופש. מתקשר לחבר, יוצא לטייל עם חברים, אוכל משהו טעים, מוציא את הגיטרה ומנגן קצת, משחק כדורגל, מתאמן. עד שיש לי יום חופש אני ממלא אותו בכל כך הרבה דברים כדי להספיק הכל, שהוא לא ממש חופשי…"

התחלת לנגן בגיטרה - האם תחום המוזיקה מושך אותך גם ברמה המקצועית? זה משהו שאתה מכוון אליו?

"האמת שזה מעניין אותי לעשות מוזיקה, אבל זה כרגע יותר כתחביב ואני פשוט נהנה מזה. אני יושב עם חברים ומנגן, וזה כיף. זה כן מעניין ומושך אותי אבל כרגע זה תחביב".

מה החלום הכי גדול שלך?

"להגיע להוליווד ופשוט להצליח ולהתקדם. כל הזמן להתקדם, אני לא רוצה אף פעם להיתקע במקום, גם לא לרגע. כל הזמן לעלות ולעלות, עד אינסוף בעצם...".

מעריב לנוער התחיל לצאת לאור בשנת 1957. ישראל בת 9, אנשים מסתובבים עם סנדלים וכובעי טמבל בצו האופנה. אין אייפונים, אינסטגרם, טיקטוק. יש קומזיצים, טבע, וחברים. היית חוזרת לתקופה הזאת?

"זו שאלה קשה, אבל לדעתי כן. זה יותר משחרר, די להתעסק כל היום באינסטגרם ובטיק טוק ובכל אלה. יותר כיף שיש את השקט, החברים, האמפתיה, הדיבורים. אני מגיע למצב שאני יושב עם חברים שלי ואני רואה אנשים בטלפון, הם לא מפסיקים להיות בטלפון… זה גם מוזר, זה כבר פשוט… צריך לשחרר, לדבר, להנות".