״ברגע שהרגשתי בנוח להיות חשופה עם עצמי, הרגשתי מוכנה להיחשף לעולם״
בגיל 20, עדי ביטי מציגה רפרטואר מרשים שכולל עשרות הופעות טלוויזיוניות וקולנועיות, המון שירים מקוריים, הופעה אמיצה בהישרדות ומבחינתה זו רק ההתחלה.
עדי ביטי (20) מתרוצצת מחזרה לאולפן הקלטות לחוג גלגיליות כבר מאז שהיא בת ארבע.
אין סיכוי שאתם לא מכירים את השם הזה, ואין סיכוי שאחד הלהיטים המדבקים שלה לא מתנגנים לכם עכשיו בראש. מעבר לקריירה המוזיקלית שלה ביטי שיחקה בסדרות וסרטים, וכיום עובדת על פרויקטים נוספים שבקרוב יצאו לאור.
הבחירה בעדי ביטי לרשימת ה-21 עד 21 שלנו הייתה בלתי נמנעת - היא הדוגמה ליוצרת צעירה שהתבגרה לעיניי הציבור ונשארה עם רגליים על הקרקע. החיוך שלה אמנם עדיין כובש, אך היא כבר מזמן לא הילדה המתוקה עם הקוקיות. אחרי מעל ל-15 שנים בתחום, עדי ביטי יודעת שהגרסה החשופה והאותנטית היא נקודת החיבור שלה עם הקהל - ולשם היא חותרת להגיע.
את הראיון האינטימי המלא איתה ועם שאר הנבחרת (הכוללת את נועה קירל, טיילור מלכוב, קים אור אזולאי ועוד), תוכלו למצוא במגזין פברואר של מעריב לנוער.
איך זה מרגיש להיות אחת מ-21 המשפיענים הגדולים ביותר מתחת לגיל 21?
"נורא מרגש להיות חלק מהפרויקט הזה ולעבוד עם כל האנשים המדהימים שלוקחים בו חלק.
2021 הייתה עבורי שנה של ניקיונות. נסגרו בה הרבה דלתות בחיים שלי אבל לטובת פתיחה של הרבה דלתות אחרות ואני מרגישה שאני בנקודה הרבה יותר טובה מלפני כמה חודשים. יש הרבה דברים חדשים שקורים, הכל "פרש" וזה לטובה."
בימים אלו ביטי עובדת על EP (מיני אלבום) חדש, מדבבת במרץ ובדיוק סיימה לצלם את סרט קולנוע חדש בשם "בחורים טובים". נשמע עמוס? אנחנו מסכימים, אבל אותה- העומס ממש לא מפחיד.
"אני עובדת עכשיו על עוד המון מוזיקה, הצטלמתי לאחרונה לסדרה "האחיין שלי בנץ" ולעוד סרט קולנוע שאמור לצאת בקרוב. זו ממש תקופה של עשייה - היא עמוסה בדברים שעושים לי טוב ואין דבר יותר מדהים מזה".
עדי ביטי התחילה להופיע בקלטות ילדים כבר בגיל ארבע, משם המשיכה ל'בית-ספר למוזיקה' ומאז קשה לא לראות אותה בכל מקום.
מה מוביל ילדה כל-כך קטנה לרצות לעמוד באור הזרקורים?
"הרצון מעולם לא היה להיות באור הזרקורים, הוא היה לעשות מוזיקה ולשיר. אף אחד במשפחה שלי לא בא מעולם המוזיקה, התשוקה לבמה הייתה בתוכי מאז שאני זוכרת את עצמי והיא באה לגמרי ממני. הזיכרונות היחידים שיש לי ביותר ילדה קטנה הם זיכרונות של עצמי שרה מול המראה עם המסרק. בסופו של דבר, אי אפשר להכריח ילד לעשות משהו כזה בניגוד לרצונו במשך כל-כך הרבה שנים, ובטח שלא לפתח מזה קריירה. נגיד אם היו מכריחים אותי, זה היה אולי מחזיק לתקופה, אבל לא מגיל שלוש עד גיל 20. זה בא ממני וזה היה חלום שלי."
אפשר להגיד שתהליך ההתבגרות של עדי ביטי היה מאוד פומבי. מהילדה הקטנה עם הקוקיות בקלטות של "גיגיגיגונת" והילדה החייכנית בבית-ספר למוזיקה, דרך "ביט הביטי" והרשתות החברתיות שתפסו תאוצה באותה תקופה, עד לבחורה הצעירה שהיא היום והופעתה האמיצה בהישרדות בגיל 18 בלבד. במהלך הדרך הוציאה ביטי שירים רבים שעוררו מחלוקות רבות, כגון "חמסה חמסה", אבל זה ממש לא הרתיע אותה.
איך זה מרגיש להיות במקום כל-כך חשוף בתהליך ההתבגרות שלך?
"היום אני חושבת שזה מדהים, אבל זה תהליך שעברתי. הייתי תמיד בגישה שלא משנה מה קורה לי ולא משנה מה עובר על עדי - אני משדרת עסקים כרגיל. אני יודעת שהייתה תקופה שאנשים ראו צדדים רגישים שלי אבל בגדול תמיד שידרתי משהו אסוף. כשהתבגרתי ועברתי תהליכים עם עצמי כאדם, הבנתי שדווקא אם אסכים להיות חשופה ואביא לידי ביטוי את המקום הרגיש אז אני גם אקבל יותר אהבה, הבנה ואמפתיה. הבנתי שאנשים יותר יתחברו לשירים שלי ולצורת החשיבה שלי. יש משהו מאוד אנושי בלהיות כל-כך חשופה - וזה הדבר שהכי חשוב לי, להישאר תמיד בגובה העיניים עם הקהל. זה תהליך, אין ספק שזה קשה להיות חשוף, אבל ברגע שהרגשתי בנוח להיות חשופה עם עצמי הרגשתי מוכנה להיפתח ולהיחשף לעולם. זה אחד התהליכים החשובים שעברתי בחיי, והוא היה מאוד משמעותי בעיקר בשנה האחרונה."
View this post on Instagram
את מרגישה לפעמים שיש את הדמות "עדי ביטי" ובנפרד ממנה קיימת עדי כאדם "רגיל"?
"זו שאלה טריקית. יש את עדי בבית - היא בטרנינג ופיג'מה ויש לה אחים קטנים שהיא יכולה להתעצבן עליהם, כלבים וחברים. בנוסף, יש את עדי שהיא מול מצלמה - היא עם איפור, בגדים ו- GLOW. הרבה פעמים אנשים לא מבינים שחלק מהעבודה הזאת זה להיות שחקנית. כשאני מול מצלמה ואני נותנת איזה מבט, זה הרי לא המבט שאני מסתובבת אתו ברחוב - אני בן-אדם רגיל… אז ברור שיש דמות מסוימת כשאני עולה על הבמה עם חולצת נצנצים ומכנסי לטקס אדומים צמודים, אבל חשוב לי שיראו את המעבר ואת עדי האותנטית בכל מקום שאני נמצאת בו. למשל בהופעות חשוב לי גם לדבר עם הקהל, להביא משהו מעבר, להראות מי אני באמת. אני מאוד משתדלת שירגישו את עדי ה "רגילה" ממני, את האדם שאני מתחת לאיפור, לקליפים ולצבעוניות. יש כאן בחורה בת עשרים שיש לה חיים אישיים שלא קשורים לבמה ואני חושבת שזה יפה שיש גם וגם. זה נחמד לי לפעמים להיות הדמות שאני מול המצלמה ולפעמים לשבת ולבלוס ביסלי פלאפל מול הטלוויזיה ולא לרצות שאף אחד ידבר איתי."
הרצון להראות את עצמך בלי מסכות הוא מה שהוביל אותך לצאת להישרדות?
"האמת שיצאתי להישרדות כי אני פריקית של הפורמט ותמיד ממש אהבתי את התוכנית. ברגע שעלתה ההצעה אמרתי 'וואו, אני לא יכולה לוותר על זה'. שאלתי את עצמי מתי בחיים תהיה לי עוד הזדמנות - הייתי אחרי תיכון, לפני צבא, צעירה ובריאה, אין לי עדיין משפחה וילדים להשאיר מאחור. ידעתי שזה הזמן הנכון בשבילי, וזו הייתה חוויה מטלטלת. בכנות, היום אין לי מושג איך היה לי אומץ לנסוע לשם. אם היו אומרים לי עכשיו לטוס שוב אין סיכוי שהייתי מסוגלת, אבל אני מאוד שלמה עם ההחלטה לצאת. אני לא מאמינה בלהתחרט. אני שמחה שעשיתי את זה, למדתי הרבה על עצמי ועל החוזקות שלי. אני חושבת שהקושי האמיתי מעבר לרעב והתנאים הקשים היה ההתמודדות עם להיות לבד, יש לך רק את עצמך בתוך סביבה עוינת במשך חודשיים, זה מאוד מחשל. מהמקום הזה למדתי לסמוך על עצמי ועל הכוחות שלי, הבנתי שלא משנה מה יקרה לי בדרך אני יכולה להרים את עצמי גם אם אישאר לבד בעולם הזה. זה שיעור מדהים לעבור בשלב כל-כך מוקדם של החיים."
זו פעם ראשונה בחיים שהרגשת לבד?
"בתכלס, כן. גם בבית יש תקופות שאת מרגישה לבד אבל זה לא באמת נכון - יש מסביבך את האנשים שהם באמת בשבילך והם המעטפת שלך - משפחה, חברים. על הנייר, אף פעם לא באמת הייתי לבד. אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי תמיד היו ויהיו לצדי. ברור שיש תקופות שאת מרגישה בודדה, אבל הלבד האמיתי, שגם אין לך איך לתקשר, זה משהו ייחודי שיש אותו רק בחוויה של הישרדות."
מה עם עדי הקטנה שהתרוצצה מחזרה לצילומים לחוג להקלטות? מה את מרגישה כלפיה?
"היא הייתה במקום בריא ומהמם. יש פעמים עד היום שפתאום אין לי כוח לקום בבוקר, יש לי טקסטים ללמוד ואני מתעצלת, ואז אני אומרת לעצמי - 'עדי, זה היה החלום שלך!'. מגיל שלוש התרוצצתי באודישנים בשעות הזויות, עלית לבמה עם חום והכל כדי להגיע לגיל 21 ולשבת ללמוד טקסטים ולהיות באולפן. היה לי דרייב מטורף כשהייתי קטנה, ולפעמים אני אפילו מתגעגעת אליו. גם היום יש לי תשוקה, אבל ממקום שונה. אני עפה על המוטיבציה שהייתה לי כשהייתי קטנה, והרבה פעמים אני מזכירה לעצמי דברים מהתקופה הזאת."
מהי התכונה הכי חשובה בעיניך בדרך להצלחה?
"אין תכונה אחת, זה מכלול. עבודה קשה, סבלנות ולהבין שלפעמים אנחנו מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה. חשוב לא לוותר. מעבר לזה, מאוד חשוב בעיניי להישאר צנועים ועם רגליים על הקרקע, להיות מודעים לסביבה שלנו. זה משהו שהחזיק אותי שפויה במשך שנים, זה שהמשכתי ללכת לבית-ספר כרגיל ועשיתי בגרויות ושמרתי על החברים מהבית ללא קשר לחברים מהתעשייה".
איזו פסגה את מרגישה שעדיין לא כבשת?
"יש המון דברים שהייתי רוצה לעשות! מחזות-זמר מטורפים שמשלבים שירה ומשחק, אני מתה על תיאטרון, סרט קולנוע הוליוודי מטורף. אין לזה סוף, תמיד יש פרויקטים חדשים וחלומות חדשים - העולם הזה הוא כל-כך דינאמי. כשהוצאתי את "ביט הביטי" האינסטגרם רק היה בחיתולים, השתנו מאז המון דברים ואין סוף ליצירתיות ולדברים שאפשר לעשות. זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם הזה, שתמיד יש לאן לשאוף ואיפה להשתפר."
שנת 1957 הייתה גדושה באירועים היסטוריים משמעותיים: הלווין המלאכותי הראשון נשלח לחלל, ישראל יצאה מסיני אחרי מבצע קדש, עופרה חזה נולדת - ומעריב לנוער יוצא לאור לראשונה. אם יכולת לחזור אחורה בזמן ולככב על שער של מעריב לנוער בכל תקופה שתבחרי, לאיזו שנה היית חוזרת?
"הייתי חוזרת ל-80'. הכי מגניב בשנות השמונים, עם כדור דיסקו מעל הראש כזה. גם הייתי בחוג גלגיליות, אני מאוד אוהבת רולר-בליידס, אז נראה לי שיכולתי ממש להסתדר. אפשר לעשות עם זה משהו בשער הבא!".