"הגעתי ל-0 ביטחון עצמי והייתי צריכה לבנות אותו מחדש"

אלה לי להב (17) נולדה וגדלה בשוהם, ילדה שקטה, צנועה, חסרת ביטחון, ששרה כל היום. לחיים שלנו, היא פרצה לפני פחות משנתיים, בעונה השביעית של התוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" ומאז אנחנו לא מפסיקים לשמוע ממנה.

להב סיימה בכוכב הבא במקום השני, ובעקבות הצלחתה הרבה בתוכנית הוחתמה ב "טדי הפקות". מאז קטפה אלה לי פרסומת לחברת "בזק" יחד עם גידי גוב והזמר אור עמרמי ברוקמן.

בנוסף, הופיעה להב בטקס הדלקת המשואות שנערך בהר הרצל, נבחרה לתואר "פריצת השנה" של ארגון איגי ושל מצעד הפזמונים העברי של גלגל"צ והוציאה שני להיטי ענק ("זוט אני", "מה אתה רוצה?") ,שאחד מהם אף הגיע למקום ה-5 במצעד השנתי של גלגל"צ.

לאחרונה החליטה להב לעזוב את התיכון ולעבור ללימודים אקסטרניים על מנת להתמקד בקריירת המוזיקה שלה. כיום היא מתחזקת עמוד אינסטגרם עם מעל ל- 100 אלף עוקבים, עובדת על מוזיקה חדשה וממשיכה לקטוף קמפיינים נחשקים (בין היתר, הצטרפה לנבחרת של SAMSNUG ישראל).

''זה סוג של חלום ילדות להיות פה", מספרת לנו להב על הסט. "כשהייתי קטנה היו לי פוסטרים של מעריב לנוער שהייתי קורעת מהעיתון ומדביקה על הקיר ולחשוב שיש פוסטר עכשיו שלי בעיתון - זה הישג". הפריצה הפתאומית והמטאורית של אלה לי להב עלולה להיתפש כ-10 דקות התהילה האופייניות ליוצאי תוכניות ריאליטי - אבל אנחנו מבטיחים לכם שהיא פה להישאר.

מה את הכי אוהבת בתחום שלך?

"לשיר. אני שרה 22 שעות ביממה בממוצע ושעתיים ישנה. אני שרה גם בחלומות שלי, ובכל מקום אפשרי. אני פשוט אוהבת לשיר, זה הדרייב שלי לכל העבודה הקשה - אני בעיקרון אדם שהוא נורא עצלן ולפעמים אין לי כוח לעשות דברים מסוימים. מה שמניע אותי הרבה פעמים היא העובדה שאני פשוט אוהבת לשיר, אני אוהבת לעשות את זה".

ומה מוציא אותך מדעתך בתחום הזה? מה את הכי פחות אוהבת?

לקום מוקדם בבוקר - ממש קשה לי עם זה. קשה לי גם שמאפרים אותי, אני נורא לא אוהבת שנוגעים בי… כשמאפרים ועושים שיער, זה נורא כיף כי אז אני מרגישה יפה, אבל לא יודעת... אני פשוט לא רגילה לזה כנראה, כי אני לא מתאפרת ביומיום…".

האם את רואה את עצמך עושה את זה כל החיים? זהו, מצאת את עצמך?

"אני מאחלת לעצמי לעשות את זה לנצח. חד משמעית מצאתי את המקום שלי".

מדי פעם, כשיש לך יום חופש - איך הוא נראה?

"כשיש לי יום חופש אני מנצלת אותו עד תומו, שמבחינתי זה לישון הרבה, לקום מאוחר, לאכול, לבלות עם המשפחה כמה שיותר. בעיקר, אוכלת וישנה ורואה סדרות, זו המנוחה שלי וזה הזמן היחיד שלי להיות עם עצמי… כשאפשר אני גם אוהבת בזמן הזה לבלות עם חברים".

עד כמה את מרגישה עצמאית בקבלת החלטות ועד כמה את מושפעת מהסביבה?

"אני עצמאית לגמרי. אני לא יכולה להיות מושפעת מהסביבה, זה משהו שטבוע בי מהרגע שנולדתי - אני פשוט לא יכולה לעשות משהו שהוא לא לגמרי מרצוני. אם זה לא עושה לי תחושה טובה בבטן אני פשוט לא עושה את זה, כי אני לא שלמה עם זה. אבל כן יש אנשים חכמים מאוד ומקסימים בחיים שלי שאני מתייעצת איתם וסומכת על דעתם".

מה החלום הכי גדול שלך?

"להופיע מול מאה אלף אנשים, לפחות. להיות על במות גדולות כאלה, פארק הירקון, בניו יורק...".

אם היית יכול לקחת איתך מישהו אחד לחלל וחפץ אחד מה היית לוקחת?

"הייתי טסה עם אמא שלי, אני חושבת שזו יכולה להיות חוויה מדהימה… ומה הייתי לוקחת איתי? אוכל".

מה לא כיף לך בלהיות סלב?

"זה מאוד גבולי, כי אני עושה את העבודה שלי ולקבל מחמאות זה מאוד כיף - אבל יש בזה גם את הצד הלא טוב…יש גם אנשים שלא אוהבים להחמיא, יש אנשים שאוהבים לרדת עלייך ולחפש אותך בדברים הלא טובים שלך, יש תגובות שלא נעים לקרוא - אבל זה המקצוע וזו העבודה. לא תמיד אוהבים הכל בה, אבל המהות של זה היא כן לעשות את מה שאני אוהבת".

עזבת לא מזמן את התיכון ועברת ללימודים אקסטרניים, איך את מרגישה עם המעבר הזה?

"לא הייתה לי אף פעם חוויה של תיכון כמו שהוא… היו לי את החברים שלי, אבל לא הייתי אף פעם מהמקובלים. הייתי נורא נחבאת אל הכלים ולא באמת חוויתי את החוויה של התיכון כמו שזה נשמע, אז לא היה לי כל כך חבל לוותר על זה, כי זה פשוט לא היה מבחינתי".

איך את מרגישה שזה בא לידי ביטוי היום בחיים שלך, זה שפעם לא היית בפרונט?

"בגלל החוויה שעברתי הצלחתי לבנות לעצמי ביטחון מאפס. הגעתי באמת מאפס, אולי אפילו ממינוס ביטחון עצמי. לאט לאט בניתי על זה דברים שאני מעריכה ואוהבת בעצמי, וכשהיה בסיס כל כך חזק של דברים שאני אוהבת בעצמי הצלחתי לפרוץ".

דיברת לאחרונה מאוד בפתיחות על הנטיות המיניות שלך, והגדרת שאת מתאהבת בנפש - ולא בגוף. זו מסקנה מאוד בוגרת להגיע אליה. איזה תהליך עברת בשביל להגיע למקום שבחורה בגילך מצליחה להבין ולשדר מסר כזה?

"האמת, לא חשבתי על זה אף פעם לעומק. פשוט הייתי ככה, לא הייתי צריכה לעבוד על זה אף פעם… אני בן אדם מאוד פתוח עם עצמי ועם הסביבה שלי – אני זורקת הכל לעולם. גם את המסר הזה פשוט זרקתי החוצה, כמו כל דבר אחר. לא הרגשתי עם זה משהו כבד, הרגשתי עם זה משהו טוב כי סופסוף הבנתי מה אני רוצה - לא עניין אותי בכלל מה אנשים אחרים יגידו ויחשבו על זה".

מה לדעתך ההבדל בין משפיענים היום למשפיענים לפני 10 שנים?

"אני חושבת שקודם כל יש הבדל בין העשורים ובין הדברים שרוצים להעביר בהם - כל דור הוא שונה וגם כל בן אדם הוא שונה ואי אפשר להכליל את כולם… יש אנשים בדור שלי שרוצים להעביר מסר שלפני 10 שנים העבירו, ויש אנשים לפני 10 שנים שהעבירו את המסר שהיום מעבירים… אי אפשר באמת לקבוע מה ההבדל, כל בן אדם הוא שונה וכל מסר הוא שונה, והכל מתקבל באהבה…"

מעריב לנוער התחיל לצאת לאור ב-1957. ישראל בת 9, אנשים הולכים עם כובע טמבל וסנדלים בצו האופנה, אין טלוויזיה, אין אייפון, אין טיקטוק - אבל יש קומזיצים וטבע. היית חוזרת לתקופה ההיא?

"חד משמעית הייתי רוצה לחוות אותה. נולדתי לתקופה נוראית של מסכים ואנשים שכל היום הראש שלהם בטלפון ואני מאוד מאוד רוצה לחוות את זה. חלום שלי לחזור לשנים האלה. זה נורא כיף הקטע הטכנולוגי, אבל יש בזה משהו שמאוד חסר תקשורת. כשאנחנו מדברים בהודעות עוברים בקושי 7% ממה שעובר בתקשורת אנושית, ובטלפון אולי 12%. זה לא אותו דבר…".