דילן דרור: ״אני נותן לעצמי על הראש אם אני מרגיש שאני לא מחובר למציאות״

דילן דרור רק בן 15, ובנוסף להיותו אחד הטיקטורים הכי מצליחים בארץ הוא הספיק בגילו הצעיר לקטוף תפקיד ראשי בסדרה של גיורא חמיצר, לשחרר ארבעה סינגלים קליטים ברמות ולהישאר עם הראש על הכתפיים. על הבחירה בו, בשנה השנייה ברציפות, להיות חלק מנבחרת ה־21 עד 21 של מעריב לנוער, דילן אומר: "זה מראה לי שאני ממשיך בכל הכוח, זה מטורף. מה לא עברתי בשנה הזאת? חתיכת שנה. התבגרתי מלא והתחלתי להבין המון דברים גם על העבודה וגם על עצמי. אני יודעת שהשתפשפתי והשתפרתי, אבל חשוב לי להישאר עם רגליים על הקרקע ולא להרים לעצמי יותר מדי."

מה הדברים שלדעתך משאירים אותך עם "רגליים על הקרקע״?

"קודם כל המשפחה שלי. הם כל הזמן משאירים אותי עם הרגליים על הקרקע. יש גם את הסוכנות שלי שגם שומרת עליי,  ואני גם מסתכל טוב מאוד על עצמי ונותן לעצמי על הראש אם אני מרגיש שאני לא מחובר למציאות, כי אם זאת בעיה גדולה בעיניי."

איך אתה מצליח לחלק את עצמך בין המציאות היומיומית שלך לעשייה שלך כנער מפורסם?

"דילן של הבית ספר ודילן של התעשייה זה אותו דילן, זה מאה אחוז אני בכל מה שאני עושה. אבל כן, ברור שאני מנסה להקדיש גם את הזמן שלי לחברים, לימודים, עבודות של בית ספר ומשפחה. זה לא שאני אתחיל לצלם פתאום: 'היי, תראו אותי! אני משחק רמיקוב עם המשפחה!'... לא, זה משהו שנשאר במשפחה שלי, משהו שהוא רק שלי."

 

איך זה הרגיש פתאום להגיע לצילומים כל יום בשעה מסוימת, עם כמויות טקסטים שלא אתה יצרת או בחרת להם את התוכן?

"הסדרה צולמה בתל אביב ואני לא גר קרוב לתל אביב בכלל. אמילי ואני משחקים את שתי הדמויות הראשיות, אנחנו מופיעים ב 99% מהסצנות - וזה אומר כל יום להיות בתל אביב וכל היום להיות ביחד. זה לא היה קל בכלל. בהתחלה חשבתי אולי למצוא דירה בתל אביב לתקופה הזאת, לישון אצל מישהו באזור שאני מכיר לחודש וחצי - אבל לא מצאנו כלום. זה היה כל בוקר לנסוע את המרחק הזה וזה היה קשוח. בסופי שבוע אמנם לא מצלמים, יש זמן מנוחה, אבל בתכל'ס זה זמן שאתה מקדיש כדי ללמוד טקסטים. זה היה קשוח, אני מודה, אבל יש לי זיכרון צילומי אז כן היה לי יותר קל. אבל זה עדיין היה ממש אתגר, כי כל שבוע מביאים לך כמות ענקית של טקסטים וזה לא נגמר. גם כשהייתי מסיים יום צילום הייתי חוזר הביתה, וישר חייב ללמוד טקסטים למחר.

בנסיעות לצילומים ומהם, למדים טקסטים למשל. אני לא ישן באוטו, אין דבר כזה. זה טקסטים, טקסטים ועוד פעם טקסטים, זה קשה ברמות אבל איכשהו שרדתי את זה."

 

איך אתה מצליח לשלב לו"ז כזה עם הלימודים?

"אני אגיד את זה ככה - סדר העדיפויות שלי וגם של המשפחה שלי זה קודם בית ספר, אחרי זה חברים ואחרי זה כל השאר. בית ספר מבחינתי זה במקום הכי גבוה וזה בעדיפות עליונה. סדר יום שלי פחות או יותר זה: בית ספר, לסיים בית ספר, מנסה לסיים שיעורים ואז אחרי זה מתפנה לכל הבלאגן של העבודה. אז ככה זה עובד וככה אני מצליח."

את הראיון המלא של דילן ושל כל 21 המשפיענים של מעריב לנוער ניתן למצוא במגזין חודש פברואר שלנו!