אוריאל פחימה: "בית הספר צריך לאפשר לילדים לחלום"

אוריאל פחימה, חייל בן 21 מקריית גת, נכנס לרשימה שלנו עקב יוזמה חברתית מעניינת, לאחר שכבר מגיל צעיר כבר נכנס לעולם העסקים והיצירתיות והספיק להתהדר במספר הישגים משמעותיים בתחום האופנה והצילום. עבודה קשה, רעיונות מקוריים והבחירה לקחת אחריות על המציאות שבה הוא חי, הם דברים שעוד בהיותו נער בתיכון לא היו זרים לו. ולצד הלימודים התובעניים בבית הספר, צמחה בו גם מנהיגות חברתית.

ואז יום אחד, ברגע של מוטיבציה, הוא ישב עם שלושת חבריו - יונתן רז, אופיר אלפסי ויהאב בן גל - והם החליטו להקים את "הכי אחי". תנועת ילדים ונוער לאחים של ילדים עם צרכים מיוחדים, במסגרת תוכנית עמיתי דילר אשר מנוהלת בידי נערים בגילאי 15-18 . היא נועדה לייצר קבוצת שווים עבור האחים, ומתוך הצורך לעצב את האישיות של עצמם גם.

למה לדעתך נבחרת לרשימת 21 המשפיעים?

"לדעתי אנחנו עשינו משהו שהוא יוצא מן הכלל, משהו שלא רואים בנוף שלנו הרבה. והוא, שהפעילות החברתית והיזמות הזאת באו מבני נוער עצמם. מאיתנו. העמותה שהקמתי ביחד עם עוד שלושה חברים שלי, והקרדיט הוא להם באותה מידה, היא משהו שנולד כבר אי שם בכיתה י"א. החלטנו שאנו רוצים לעשות משהו טוב למען הקהילה שלנו, וחיפשנו אוכלוסיות שאנחנו יכולים לעזור להם. הגענו לאוכלוסייה מאוד מיוחדת, שנחשבה די לאוכלוסיית שוליים עד עכשיו, שקוראים לה ''אחים לילדים עם צרכים מיוחדים''. זה בעצם האח של הילד הזה שיש לו צרכים מיוחדים. כי הם, האחים, יש להם צרכים שכדאי להבין אותם. ומה אנו יכולים לעשות בשבילם, כדי שיוכלו להתמודד עם החיים שלהם יותר בקלות. תמיד מדברים על האדם עם הצרכים המיוחדים, והמשפחה מתגייסת בשבילו… אבל מה לגבי אחיו? ואחותו? אז הקמנו מקום שישים את אור הזרקורים עליו, לרגע. הבנו שזה באמת צורך. כמה עמותות לילדים עם צרכים מיוחדים את מכירה? אינסוף. וכמה עמותות באות לתת דגש דווקא על האחים, על מה שהם עוברים, על התהליך שלהם, על הצמיחה שלהם בתוך העולם של הצרכים המיוחדים? לאט לאט הבנו מה אנחנו צריכים לעשות, והתחלנו את העשייה שלנו באמת מהרצון לעשות טוב במקום שהיה חסר בו. "

איך בעצם אתם באים ונותנים לילדים האלה, שרגילים שכל הפוקוס הוא על אחיהם ופתאום הם במרכז, את התחושה שיש גם להם צרכים משלהם?

"כל זה מועבר בערכים של העצמה אישית, מנהיגות, קבלת השונה ותיקון עולם. בקבוצה הם יכולים לבלות וגם לשתף בחוויות ותחושות. במקביל, התנועה מאפשרת מענה רגשי אישי לכל אחד מהאחים, בדמות של נער בוגר שיהווה עבורו מעין אח גדול. "

למה בעצם הקמתם את זה?

"רצינו לעשות טוב למשהו, למישהו, בלי שום אינטרנס. בלי כוונה לתמורה כספית, או רצון בכבוד, שיגידו שהוא עשה ככה וככה וכל הכבוד לו. אלא נטו כדי לעזור למישהו אחר. כי לדבר הזה בדיוק שהקמנו כל כך הרבה אנשים ומשפחות היו זקוקים. ההקמה הייתה לא פשוטה. ארוכה ומלאה בעליות ומורדות, אבל המטרה הייתה לנו מול העיניים, וידענו שאנחנו לא מוותרים על זה. עבדנו קשה בשעות לא שעות, ובסוף זה קרה - "הכי אחי" הוקמה ונכנסה לחיים של אנשים ומשפחות, בדיוק במקום שהם הכי היו צריכים אותה. ובדיוק לתוך הלב. וגם לי... מאז המקום הזה הוא בית לי ולהמון משפחות." לא הייתה איזו חוויה משמעותית שגרמה להחלטה לייסד עמותה, מספר אוריאל. לא היה אירוע מסוים או אדם עם צרכים מיוחדים שהם פגשו והעיר בהם השראה. הם פשוט דיברו על זה ארבעתם והחלו לגלגל זאת מרעיון שבלב לביצוע ומציאות. "

זה הרגע שבו אתה צריך לקחת את כל מה שיישמת בחיים בתובנות, ואם אתה קורא לעצמך איזשהו מנהיג חברתי או מישהו שרוצה לשנות משהו בעולם אז לחשוב במקרה כזה, מה צריך לעשות?

״החלטנו שאנחנו רוצים לעשות טוב איפה שצריך אותנו, אם צריך גלגל אנחנו נהיה הגלגל. ואז, כשאתה מצליח… ומביא את היצירתיות שלך לכדי הגשמת הפרויקט… זו הרגשה מדהימה. קודם כל, של גאווה. אתה גאה בעצמך פתאום כאילו אשכרה יצרת משהו מכלום ושום דבר, והמשהו הזה טוב, עובד. ומשם אתה לאט לאט מוצא עוד דברים, עוד מקומות לפתח את זה בהם. אתה רואה איפה זה משפיע על האנשים שבשבילם עשינו את כל זה, ופה הנקודה באמת נופלת - שוואלה, עשית משהו טוב עם הכלים שקיבלת. עם המוח שלך ועם הרצון פשוט לעשות.,

אילו כלים למשל? נגיד שבן נוער רוצה להתחיל משהו, לעשות שיפור, שינוי. איזה דברים אתה חושב שהוא צריך לעשות?

״לדעתי השלב הראשון הוא לקום ולעשות מעשה. זה הכי קלישאתי בעולם וזה סיסמא נוראית אבל זה לקום ולעשות מעשה בהכי קטן. להתחיל לפעול ולאט לאט זה יעוף איתך קדימה וזה יבוא אליך״.

מה אם הם פוחדים שזה לא יצליח?

"אז לא יצליח. אז אנחנו נופלים וקמים ובפעם הבאה שנרצה לעשות משהו אנחנו נלמד מהטעויות שלנו מלפני ונגיע מוכנים יותר וטובים יותר לדבר הבא״.

אילו תגובות אתה מקבל?

"תגובות מטורפות. אם זה הורים של ילדים שפתאום הילד הרבה יותר מדבר וחברתי, הוא פתאום לא מתבייש להזמין חברים אליו הביתה ולהגיד ''וואלה, זה אח שלי, זה הגאווה שלי''. ובכלל, ילדים שהתחילו את הפרויקט מאוד סגורים ולא מדברים פתאום הם מוצאים איזשהו מקום שעוטף אותם, שמקבל אותם ושאומר להם – בוא תהיה אתה. אני רוצה שתהיה אתה ב 100 אחוז שלך ואני אקבל את זה כמו שאתה. ובסוף השנה הם מדברים ומשתתפים. אפילו קיבלנו טלפונים ממורות של ילדים אצלנו שפתאום הילד מרים את היד בשיעור, שיש ערב כיתה אצלו בבית, שזה משהו שלא היה קורה לפני. וזה רק מוכיח לך ונותן לך איזושהי נקודה שאתה מצליח ואתה עושה את זה״.

את הראיון המלא של שי ושל כל 21 המשפיענים של מעריב לנוער ניתן למצוא במגזין חודש פברואר שלנו!