ידידיה אפשטיין: ״אחרי שנעצרתי, הבנתי שאני חייב להוכיח שהמערכת רקובה״

ידידיה אפשטיין רק בן שש עשרה, וכבר עוקף עיתונאים מבוגרים ומנוסים ממנו, עם המון מוטיבציה והתלהבות "לחשוף את האמת." בסירטוני הטיקטוק שלו הוא מצלם את עצמו וכן חשודים ועבריינים מתוך אירועים אלימים או דרך פרופילים ברשתות, ועולה על עקבותיהם של עבריינים, עד כדי כך שאפילו המשטרה נעזרת בו - וגם אנשי התקשורת עצמם.

בחדרו בישיבה סמוך למרכז ירושלים, ידידיה גר בחדר עם עוד שותפים – ומשם הוא מנהל קבוצת וואטסאפ של 30,000 עוקבים, יושב על הטיקטוק מדי יום במשך שעות, ולא כדי לצפות בסירטונים וממים וטרנדים אלא כדי לעקוב אחרי התרחשויות בשטח ולראות אם יש זירה מעניינת להגיע אליה.

לצופי האקטואליה והחדשות האדוקים לא צריך להסביר מי זה ידידיה. הנער מוכר בלא מעט גופי תקשורת, ועושה דברים מטורפים לא רק לגילו אלא בשביל כל כתב חדשות בכלל, ולפעמים מותקף באלימות בזירות ההתרחשות.

כיום יש לו עשרות אלפי עוקבים בטיקטוק, והוא מצליח להיכנס לאזורים מסוכנים ולעתים מוביל למעצרם של חשודים. הוא מכנה את עצמו "עיתונאי עצמאי", כזה  שלא מחויב למערכת, ובעלים של קבוצות החדשות "חדשות מהרגע". לידידיה יש שאיפות גדולות מאוד בתחום התקשורת.

ידידיה, למה לדעתך בחרנו בך לרשימת 21 המשפיעים שלנו?

"כי אני חמוד! וחוץ מזה, יש דברים שונים ומשפיעים שעשיתי בעבודה שלי. אם את שואלת מה אני מביא – אז כמובן, דגל ישראל. בלי התלבטות."

 

מה זאת אומרת מביא את דגל ישראל?

"הייתה לי פעילות עם דגל ישראל, בסיקור המהומות בירושלים. באופן קבוע הייתי הולך במבצע "שומר החומות", בשיא הבלגן. כמעט אין פיגוע מהאינתיפאדה האחרונה שלא הייתי שם. סיקרתי מהשניות הראשונות ותמיד במקרה נפלתי לפיגוע. שאלו אותי אם אני עובד עם המודיעין של המחבלים, אבל אני לא."

לאחרונה נהפך הילד הנחוש הזה למקור מודיעיני משטרתי בעצמו. הוא החל לפתוח פרופילים פיקטיביים באופן חשאי, שבהם עוקב אחר עבריינים. הוא משתמש בגוגל טרנסלייט פשוט כדי להבין את שפתם כשזו לא עברית, ו סורק את הרשתות החברתיות כדי למצוא את הפרופילים המפוקפקים לפי ססמאות ותיוגים.

"המטרה שלי היא לא להתפרסם או לפרסם," טוען ידידיה. "אלא לסייע ללכידת העבריינים. כלומר אני מעדיף למסור את המידע, שקודם ייעצרו. ואז שהתקשורת תפרסם."

"המטרה שלי היא לא להתפרסם או לפרסם... אלא לסייע ללכידת העבריינים. כלומר אני מעדיף למסור את המידע, שקודם ייעצרו. ואז שהתקשורת תפרסם."

 

מה גורם לילד לקום ולהגיד: "אני רוצה להיות עיתונאי עצמאי?"

"זה התחיל אחרי שמשטרה עצרה אותי ואמרתי "אני חייב להוכיח מה הולך בתוך המערכת הרקובה". ואז באתי, יצאתי החוצה, החלטתי שאני מתחיל לסקר; ואז גיליתי שלא תמיד המשטרה היא הבעייתית."

באופן כזה, ידידיה – מי שהיה בהתחלה עבור העיתונאים והכתבים "הנחשבים" האחרים בסך הכל ילד שמגיע למקומות שהוא לא צריך – חומרים בלעדיים שהם ועוד רבים לא מצליחים להשיג.  במשך חודשים הוא מחפש ואוסף חומרים על עבריינים  שהוא רוצה להביא למעצרם. לדבריו, התקשורת לא מצליחה לעלות עליהם, לא להקדיש להם זמן ולא להתעסק בזה, כי פוליטיקה יותר מעניינת אותם, ולכן הוא מקדיש את חייו ל"מרדף אחר האמת".

 

היו רגעים בתור ילד שהרגשת שאתה רואה דברים שאחרים לא רואים או לא רואים מספיק טוב?

"תמיד, מגיל קטן, מגיל 12, הייתי מתקשר לעיתונאים, משגע להם את השכל עם סיפורים מהעיר העתיקה, איפה שגדלתי. אז פשוט באתי אני וניסיתי, למרות שלא הקשיבו לי העיתונים. אשמתכם שאתם לא הקשבתם לי, אז עכשיו תראו איפה אני.

אז בעצם כבר מהילדות הבנתי שאני רוצה להביא את האמת שאפילו המבוגרים לא רואים אותה, אבל לא באמת חשבתי שאני זה שאעשה את זה בסוף בתכלס."

ובאמת, כבר שנים ידידיה מסתובב עם מצלמה. הוא כבר היה מעורב במספר התרחשויות ואפילו בהסתבכות עם המשטרה, אבל דווקא זה גרם לו להבין שהוא רוצה להגיע בעצמו לכל המקומות שמהם יכול להביא מידע וחדשות. הוא מצלם את האירועים ממש מרגע תפיסת החשוד ועד עצירתו, בזמן אמת.

 

באלו עוד תחומים אתה מגלה יצירתיות בחשיבה שלך?

"אני דתי, נער חרדי, ואני משקיע בלימודים בגמרא, בעיקר בישיבה. וגם עכשיו אני בישיבה.

בהתחלה הייתי בישיבה ממש סגורה, בלי סמארטפון, בקושי טלפון כשר, ועכשיו הלכתי לישיבה שמקבלת אותי בצורה הכי טובה שיש, הכי פתוחה שיש."

עיתונאי חרדי, במיוחד צעיר כל כך, זה משהו שלא רואים הרבה בנוף. על התקשורת יש נטיה לומר שהיא מאוד חילונית וליברלית. אבל לתחושתו של ידידיה, אין בעיה שבה רואים אותו אחרת ממה שצריך. ושאנשים בתקשורת אוהבים אותו.

"אני חושב שהחרדים, היום, מתפתחים למקום מאוד אחר ממה שהיה לפני חמש שנים. מוקדם מזה אני לא זוכר. כמה שאומרים לי: "מה? מה חרדי?!" - אז וואלה, התקשורת כן אוהבת אותי. יש חבר'ה שאוהבים לרכב על זה, להגיד, "התקשורת שונאת חרדים". לפעמים יש גם אפליות. אבל יחסית, התקשורת משמעותית לטובת החרדים."

 

עשית כל מיני דברים קיצוניים. יש משהו שאתה מתחרט עליו?

"כן. יש דברים שבדיעבד הבנתי שלא היו נכונים או מדויקים. למשל, עשיתי סירטון טיפה מביך עם השר לביטחון פנים לשעבר, והתחרטתי עליו, ועד שהתחרטתי - כבר היה מאוחר מדי. אני זוכר שפגעתי בו, והתנצלתי, ואני מתנצל שוב פעם. הבן אדם הזה תרם המון המון למדינה, ומי אני שיכול לעשות את זה."

 

בינינו: לא מפחיד אותך ללכת לכל המקומות שאתה הולך אליהם?

"תראי, אני לא מפחד להסתובב... אני יותר מפחד להסתובב בתל אביב, אני אגיד את זה ככה. כן! כשבאתי לפה לראיון בתל אביב, הייתי עם מצלמה דלוקה איתי בצד. לא ידעתי לאן אני מגיע. ראיתי בניין נטוש טיפה, אני לא יודע לאן לוקחים אותי. הפעלתי מצלמה. והנה מצד שני, אני הולך במזרח ירושלים, שם בין הרגליים שלהם. אז אני מפחד? גדלתי ככה, לא מפחד, מה לעשות."

"יש המון ערבים שמדברים איתי ועוזרים לי כי הם רוצים גם שינוי"

 

אתה מרגיש שאתה נותן השראה לנוער בגיל שלך?

"כן, המון ילדים שהולכים שם, עוברים שם, שולחים לי הודעות, מתקשרים, ו-וואלה, ברוך השם. אני חושב שאני מעודד אותם, בעצם, לא לפחד. אני חושב שבכיכר ציון יותר בעייתי להסתובב מבשער שכם. זה איזור של אנשים ששותים אלכוהול, משתוללים, זורקי בקבוקי זכוכית אחד על השני. שער שכם -אתה עובר שם, רוב הסיכויים שלא יקרה לך כלום. אולי איזו קללה קטנה. אבל אם הרבה יעברו שם וזה יהפוך להרגל, אז אף אחד לא יעשה כלום, להפך, זה דו קיום בסופו של דבר.

כך שבסופו של דבר, טוען ידידיה, זה לא רק אומץ - אלא גם לחשוב אחרת.  "לא לבוא בקטע גזעני. שואלים אותי לפעמים בעקבות מה שאני עושה: "מה, אתה שונא ערבים?" ולא, אני לא שונא אף אחד. יש המון ערבים שמדברים איתי ועוזרים לי כי הם רוצים גם שינוי."

את מי היית לוקח לחלל?

זה קצת סודי… ידידה טובה.

מה היית לוקח איתך?

בקבוק מים.

את הראיון המלא של ידידיה ושל כלל 21 המשפיענים של מעריב לנוער ניתן למצוא במגזין חודש פברואר שלנו!