"אני אשכרה עשיתי היסטוריה"

רומי אברג'יל (19) נולדה בשם, יניר אברג'יל, אך מאז שהיא זוכרת את עצמה ידעה שהוא לא מתאים לה. בגיל 11 וחצי בלבד יצאה רומי מהארון כטרנסג'נדר, ובגיל 13 כבר החלה ליטול הורמונים כחלק מהתהליך לשינוי מין.

רומי נחשבת לטרנסג'נדרית הצעירה ביותר בישראל, והיא גם הטרנסג'נדרית הראשונה להתגייס לצה"ל כאישה. בגיל 16 היא השתתפה בתוכנית "הבנים והבנות" בערוץ הילדים ושם בערך התחיל המסע שלה כמשפיענית רשת. כיום היא דוגמנית (הצטלמה לקמפיין של רשת בגדי הספורט המובילה REEBOK שהשיק קולקציית גאווה שחלק מהכנסותיו נתרמו לאיגי - ארגון הנוער הגאה), עובדת במרץ על קריירת משחק, מתחזקת פרופילי טיק טוק ואינסטגרם בעלי עשרות אלפי עוקבים, שם היא מדברת בפתיחות רבה על התהליך שעברה במובן הפיזי וגם במובן הנפשי. אברג'יל משתמשת בפלטפורמה של הרשתות החברתיות כדי לחזק את הקהילה הגאה ולחשוף בני נוער לעולם הזה ולתהליך שעברה בעצמה.

מתי הבנת שאת מובילת דעת קהל ושיש לך השפעה על אנשים?

"בפעם הראשונה שאמא של מישהי סיפרה לי, שיש לה ילדה בת 6 (שנולדה כבן), שראתה אותי ב'בנים והבנות' לפני כמה שנים והבינה שהיא רוצה להיות בת ושהיא רוצה לעבור תהליך כמוני. באמת הבנתי שיש לי השפעה מטורפת על המדינה הזאת, אני עשיתי היסטוריה ואנשים אשכרה לוקחים ממני דוגמה ומושפעים מהדברים שאני אומרת בטלוויזיה וברשתות".

מה הדבר שאת הכי אוהבת בתחום שלך?

"שיש לי הזדמנות ופלטפורמה לממש את עצמי ואת היכולות שלי. להראות את רומי האמיתית בלי מסיכות. יש לי הזדמנות אמיתית לדבר, לעשות, ליצור ולהשפיע, בלי שמישהו יעצור אותי. אני יכולה פשוט להיות אני".

ומה מוציא אותך מדעתך בתחום הזה? מה את הכי פחות אוהבת?

"אנשים שחושבים שהם יכולים לרשום כל מה שהם רוצים בלי פילטרים. כאילו, אנשים, קצת טקט. בן אדם בא, חושף את עצמו, למה להיות אנשים רעים? לרשום ולאחל איחולים כאלה? זה אנשים בלי לב, אנשים שבמציאות לא היו מעזים להסתכל עליי אפילו. נורא בעיניי".

האם את רואה את עצמך עושה את מה שאת עושה היום כל החיים? זהו, מצאת את עצמך?

"אני מאמינה מאוד בדרך שלי. אני חושבת שאם זה מה שנועדתי לעשות וזה שלי אז זה יהיה שלי. אני לגמרי מתכוונת לקחת את זה למקום יותר מקצועי, למשל את המשחק. עכשיו יוצאת סדרה, ששיחקתי בה בפעם הראשונה, ואני מאוד רוצה להיכנס לתחום הזה, להראות את עצמי, להוציא דמויות, לעשות הרצאות וגם להגיע לחו"ל. אני רוצה גם להמשיך עם הדוגמנות זה משהו שאני מאוד אוהבת. ואני רוצה שיתנו יותר מקום לטראנסיות בתעשייה הזאת לממש את עצמן. אני לגמרי רואה את עצמי ממשיכה בזה.

איך נראה הלו״ז שלך כשיש לך יום חופש?

האמת, כל החודשים האחרונים הם יום חופש. אני כבר חודשיים בהחלמה מהניתוח בבית ולא עושה ממש משהו. לא יצאתי מהבית בכלל. קמה, עושה סטורי, טיקטוק, כמובן. אני לא יכולה בלי זה.

אם היית יכולה לטוס לחלל עם אדם אחד ולהביא איתכם חפץ אחד - איזה אדם וחפץ היית לוקחת?

"הייתי לוקחת את קיילי ג'נר. אני חושבת שיש לנו המון על מה לדבר, אני שרופה עליה! היא השראה, היא עושה מה שהיא רוצה, הולכת בדרך שלה. או שהייתי לוקחת את סבתוש… ואת הטלפון שלי כמובן, אין דבר כזה להיות בלי הטלפון שלי, זה החיים".

את מרגישה שהקריירה שלך מסייעת לך באג'נדה שלך?

"הקריירה שלי היא האג'נדה שלי. כמעט כל מה שאני עושה ברשתות זה להנגיש את תהליך ההתאמה המגדרית שלי לדור הצעיר. אני הדמות היחידה במדינת ישראל שמספקת את התוכן הזה בגיל מוקדם. אני הטרנסית היחידה בישראל שפונה לבני נוער, אז אני באמת המקום הראשון שהכי נחשפים אליו... יש לי עוד ערכים, יש לי עוד אג'נדות, יש לי עוד יכולות וידע בכל כך הרבה תחומים. הייתי רוצה שיתנו לי הזדמנות במדינה יותר לפתוח את הלב שלי מעבר לטרנסיות אלא בתור בנאדם. בגלל זה אני רוצה משחק, כדי לשחק דמות אחרת, מישהי שהיא לא אני".

עד כמה את מרגישה עצמאית בקבלת החלטות וכמה את מושפעת מהסביבה?

"קודם כל, כל דבר שאני עושה אני מבקשת את אישורן של אמא וסבתא שלי. הן אלוהים, הן אומרות הכל. 'אמא מה לעשות בשיער, ללכת ככה?', אם היא תגיד לי לא, אני אוריד. אם היא תגיד לא לצאת, לא אצא".

החברים שסביבך זה אותם אנשים שהיו סביבך כשהתחלת את התהליך?

"כשהתחלתי את התהליך הבנתי כמה אנשים יכולים להיות צבועים, קנאים וצרי עין. אותם אנשים שניתקו ממני קשר בתחילת התהליך היום באים לבקש לייקים באינסטגרם. אז הגלגל מסתובב ו-CARMA IS A BITCH, ומי שהיה שם בשבילי מההתחלה זה אולי שתי חברות. אין לי הרבה חברות מבחירה, קשה לי לסמוך על אנשים ולהיפתח".

"הייתה לי חברה שבתחילת התהליך סיפרתי לה את מה שאני עוברת ומה אני רוצה לעשות והיא פשוט הלכה וסיפרה את זה לכולם, אחרי שביקשתי ממנה לשמור בסוד. או שהיה לי מקרה עם עוד כמה חברות שהיו איתי בבית ספר לפני כמה שנים - מתישהו כשיצאנו בכיתה ח', באה חבורת ילדים ופשוט גנבו לי את התיק והתחילו לקלל אותי. היה לי גז פלפל והם לקחו גם אותו וזרקו אותו. החברות שהיו לי לא הגנו עליי, לא הנידו עפעף. הסתכלו מהצד. אז למה שאתן לאנשים את הלב שלי, אם ראיתי איזה אנשים יש? אז בגלל זה קשה לי היום להיות יותר פתוחה לחברות, וחבל שזה ככה. יכולים לבוא מזה גם דברים טובים. בגלל זה אני מאוד דעתנית וסקפטית בנוגע לחברים שלי, אבל מי שאני כן נפתחת בפניו ורואה שהוא בנאדם טוב ויתרום לי אני חברה במאה אחוז. או שאני חברה או שאני לא".

עברת תהליך שלם שהמהות שלו היא להיות שלמה עם עצמך. בהקשר הזה - מה את חושבת על ריטוש תמונות ברשתות החברתיות?

"אין מישהי שלא עושה פוטושופ. גם בקמפיינים הכי גדולים אנשים מרטשים תמונות, כי אנחנו רוצים להיראות יותר טוב".

את לא חושבת שריטוש לא טבעי אצל דמויות שיש להן השפעה על בני נוער יכול להוביל למרדף של בני נוער אחר "שלמות" שהיא לא בת-השגה?

"ברור שלא יותר מדי, אני בעד לסדר תאורה וכאלה, אבל לא בעד לשנות את עצמינו. בסוף שאיפה לשלמות היא לא אמיתית, כי אין דבר כזה מושלם. כולנו בני אדם, בכולנו יש 'פאקים'. גם אני אחרי הניתוח, יש עדיין דברים שהם לא מושלמים וזה נורמלי לגמרי. אני בעד שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אם מישהי רוצה לעשות פוטושופ על תמונה שלה, זה מה שעושה לה טוב - שתעשה את זה".

מעריב לנוער התחיל לצאת לאור בשנת 1957. ישראל בת 9, אנשים מסתובבים עם סנדלים וכובעי טמבל בצו האופנה. אין אייפונים, אינסטגרם, טיקטוק. יש קומזיצים, טבע, וחברים. היית חוזרת לתקופה הזאת?

"אני יודעת שבדרך כלל המון אנשים אומרים שהם היו רוצים להיות בדור הקודם, אבל אני דווקא הייתי בוחרת להישאר בדור הזה. יש כל כך הרבה פתיחות. אם הייתי בשנת 1957 מנסה לעבור תהליך כזה הייתי עוברת לינץ'. עד היום יש מדינות שהורגים אנשים על דברים כאלה ופה בישראל בשנת 2021 יש לי אשכרה לגיטימציה להביא את עצמי לקדמת הבמה בתור מי שאני, בלי להתבייש. אני שמחה שאני בדור הזה, דור האינסטגרם. מצדי היה להיוולד גם עכשיו, אני מתה על הדור הזה ואני שמחה להיות חלק מהשינוי הזה של סדרי העולם".