נועה כהן: ״רציתי שאנשים יוכלו להסתכל עליי ולקחת השראה מהסיפור שלי״
נועה כהן בת 19 בלבד וכבר הספיקה להיות דוגמנית, שחקנית, מנחה, לוחמת צדק ובקרוב- גם סטודנטית למשפטים. אז אם אתם עוד תוהים מדוע היא נבחרה בפעם השנייה לרשימת 21 המשפיענים של מעריב לנוער - כדאי לכם מאוד לקרוא את הכתבה
נועה כהן (19) אוחזת ברפרטואר מרשים ומגוון, נבחרה להיות אחת מ-21 המפשיעים ביותר עד גיל 21 של מעריב לנוער. את הראיון האינטימי המלא איתה ועם שאר הנבחרת (הכוללת את נועה קירל, טיילור מלכוב, עדי ביטי ועוד), תוכלו למצוא במגזין פברואר של מעריב לנוער.
למה בחרנו בנועה לרשימת 21 המשפיענים עד גיל 21?
בגיל 12, נועה כהן הבינה שהבדידות החברתית שחוותה יכולה להוות דוגמה לעשרות אלפי ילדים ובני-נוער, ומאז ועד היום היא מנצלת את הפלטפורמה שניתנה לה כדי לעזור לילדים שחווים את אותה מצוקה. היא תמיד שואפת להחכים וללמוד ומסרבת להתחייב לתחום התמקצעות טלוויזיוני אחד, והחריצות וההצלחה שלה צועקים לכל עבר: "אל תוותרו, יש אור בקצה המנהרה".
נועה כהן, איך מרגיש להיות אחת מ-21 המשפיענים הגדולים ביותר מתחת לגיל 21?
"תענוג. זו שנה שנייה ברציפות שאני חלק מהרשימה הזאת, ובגלל שאני מהקטנטנים יש לי גם עוד שנתיים להיכנס אליה שוב".
נועה התחילה את דרכה בתעשייה הבידור בהיותה בת 6 בלבד. היא פילסה את דרכה כדוגמנית, ובמשך שש שנים קטפה כל קמפיין של אופנת ילדים שעמד על הפרק.
"הייתי ילדה די חנונית וההורים שלי בכלל שניהם עורכי-דין - הכי לא קשור שפתאום באה אליהם הילדה הקטנה שלהם ומודיעה שהיא רוצה להיות דוגמנית. הם מאוד פחדו לתת לי להיכנס למקצוע הזה כי לא היה ברור איך אתמודד עם דחייה, מאחר שהייתי מאוד פרפקציוניסטית. אני ככה עד היום, אבל זה התעדן. בתחום הזה שומעים הרבה יותר "לא" מ "כן" ולכן ההורים שלי מאוד חששו, אבל הייתי קרצייה ולא ויתרתי עד שלבסוף הם החליטו לשתף פעולה. האמת שיצא שבכל עשרת האודישנים הראשונים שעשיתי כילדה קיבלתי 'כן' ".
למה היית כל-כך זקוקה לפידבק החיובי הזה כילדה?
"הייתי ילדה מאוד מופנמת ולא כל-כך מצאתי את מקומי חברתית בבית-ספר, והדוגמנות עזרה לי לבנות ביטחון שלא היה ולקבל ערך עצמי אחר מזה שגדלתי איתו. מעבר לזה, זה נתן לי הזדמנות להיות מוקפת באנשים מבוגרים - והרגשתי שייכת. תמיד שואלים אותי אם הכניסה לתעשייה בגיל צעיר לא ביגרה אותי מהר מדי וזה ממש לא ככה - זה רק נתן לי מקום לבטא ולנרמל את הבגרות שכבר הייתה לי. לא הצלחתי למצוא לבגרות שלי ביטוי בחברת אנשים בגילי. פתאום כשהגעתי לעולם הזה הייתי צריכה להתנהג כמו מישהי מבוגרת ומקצועית ולעבוד - והרגשתי בבית. אהבתי מאוד את עולם הדוגמנות, אבל כבר בגיל ממש צעיר הבנתי שיש לי עקרונות שאני רוצה להעביר ואפילו אג'נדה מסוימת וחיפשתי מקומות שאפשר לבטא את זה בהם, ואז הגעתי ל'הבנים והבנות'."
"הבנתי כבר אז שאני לא הילדה היחידה שעשו לה חיים קשים בבית-הספר, וקצת הרגשתי חלק מסיפור סינדרלה קטן"
מה הייתה האג'נדה הזאת?
"היא נוגעת בתחומים רבים של החיים. באותה תקופה בעיקר רציתי שאנשים יוכלו להסתכל עליי ולקחת השראה מהסיפור שלי. הבנתי כבר אז שאני לא הילדה היחידה שעשו לה חיים קשים בבית-הספר, וקצת הרגשתי חלק מסיפור סינדרלה קטן. פתאום הגיעה הצלחה והכרה גדולה, במיוחד אחרי "הבנים והבנות" - אז השתמשתי בפלטפורמה שניתנה כדי לספר את הסיפור שלי וכדי להגיד לילדים: 'תסתכלו עליי, גם אני חוויתי קשיים חברתיים וגם אם לא הכול ורוד ויש נפילות - אני לא מוותרת, אני ממשיכה כל הזמן לחפש את המקום שלי'. הייתי בהתחלה של דור הרשתות החברתיות, לכל ילד היום יש סמארטפון, כשאת הולכת הביתה, את לא באמת מוגנת מהסביבה של בית-הספר. זאת מציאות מאוד מורכבת למי שלא מוצא את עצמו חברתית, וכמובן שזה אפילו מורכב יותר למי שעובר חרמות והתעללויות וכדומה. אני החלטתי לנסות ולקחת את המקום הכואב והמורכב של הרשת למקום של תיקון - לתת דוגמה ולעזור באופן אישי כמה שיכולתי. אחרי שחשפתי את הסיפור שלי ב'בנים והבנות' התחילו לפנות אליי ברשתות מאות ילדים שנמצאים במצוקה מהסוג הזה ואמרו שהם מזדהים איתי. הבנתי בשלב הזה שיש לי איך לעזור לילדים האלה. גם אם אין לי נוסחת קסם, ידעתי שאני יכולה לתת להם תקווה ואת התחושה שבסוף הכול עובר. ילדים לא משתפים את ההורים שלהם, הם עוברים את ההתמודדות החברתית הזאת לבד ושמענו גם על מקרים מזעזעים של ילדים שסיימו את החיים שלהם בגלל הדברים האלה. היה לי חשוב להראות את "האור בקצה המנהרה" לכמה שיותר ילדים במסגרת מה שאני בעצמי יכולתי".
View this post on Instagram
היום כשאת מסתכלת על החוויה של להיות לבד - מה את מרגישה שנשאר בך מהתקופה הזאת?
"זה משהו שתמיד יישאר. כמה שאני עובדת על זה ואני היום באמת במקום אחר, כי פיתחתי ביטחון עצמי שלא תלוי באף אחד - זה לא באמת יעבור לגמרי. למדתי לקבל את זה שכנראה כל החיים אני קצת אתכווץ לפני מפגש עם אנשים חדשים, קצת אפחד ממה שחושבים עליי. היום יש לי את קבוצת החברים שלי, היא קטנה אמנם - אני יכולה לספור את החברים הקרובים שלי על כף יד אחת, אבל אני לא צריכה יותר מזה. אני יודעת שהאנשים שם הם חברי נפש שלי. הרבה שנים הרגשתי שבגלל החסך בחברים כל פעם שזיהיתי מישהו שקצת רוצה להיות איתי, גם אם לא ממניעים טהורים, היה לי נורא חשוב לשמור אותו בקרבתי. התמדתי והתאמצתי, גם אם זו הייתה מערכת יחסים שלא הייתה בריאה ונכונה עבורי - רק מהפחד שזה בכלל לא יהיה ואני אישאר לבד. זה לא נכון לעשות את זה, צריך לבחור את האנשים שראויים לנו ואנחנו נהיה ראויים להם. לא לפחד מהלבד, כי כשאתה מחזיק כל-כך חזק משהו שהוא לא נכון, הידיים שלך לא פתוחות לתפוס משהו טוב יותר גם אם הוא יעבור לידך".
לפני חמש שנים שאלנו את כהן בראיון ל'מעריב לנוער' היכן היא רואה את עצמה עוד עשר שנים. היא השיבה בצניעות שהיא מקווה לפרוץ בחו"ל, אבל שמאוד חשוב לה במקביל להוציא תואר במשפטים. היום, נועה עומדת מאחורי התשובה שלה ואפילו מאמינה בזה יותר מתמיד.
"הייתי כל-כך קרובה להירשם ללימודי משפטים בשנת הלימודים הקרובה, פשוט נזכרתי קצת מאוחר מדי וזה יצטרך לקרות בהמשך. אני עומדת מאחורי כל מה שנועה של לפני חמש שנים אמרה - היא ממש ידעה על מי היא מדברת. תחום עריכת הדין תמיד עניין אותי, העניין של לקחת טענה מסוימת ולדעת להצדיק אותה בצורה הטובה ביותר תמיד עניין אותי והרגשתי שיש לי את זה באופן טבעי. כשההורים שלי היו מתווכחים איתי בתור ילדה, אמא שלי הייתה תולשת שיערות מרב עצבים - אבל אבא שלי היה צוחק וכל-כך נהנה מהוויכוח איתי. זה הכלי הכי חשוב שיש, ואם אני יכולה להשתמש בו כדי לעזור וכדי להיות שם בשביל אנשים בשעת צרה, אז זה קורא לי ואני רוצה את זה".
View this post on Instagram
"מערכות יחסים זה לא עניין של גיל, הגיל לא מגדיר את המקום שבו אתה נמצא בחיים אלא אתה"
בחצי שנה האחרונה נועה כהן מנהלת זוגיות יציבה ומאושרת עם השחקן והשורד יונתן בשן, אשר מבוגר ממנה ב-12 שנים. היא מספרת שהשידוך ביניהם היה ספונטני והפתיע את שניהם בכמה שהרגיש טבעי, ושהפרש הגילאים ביניהם חסר משמעות לחלוטין.
"גלית רוזנשטיין הכירה בינינו. היא מגדולות המלהקות בארץ וגם מורה למשחק, גם יונתן וגם אני לומדים אצלה משחק כבר הרבה שנים. יום אחד הגעתי איתה לאירוע. יצא שגם יונתן היה שם, והפדחנית הזאת אמרה לו: 'אשתך פה'. הכי בחוסר טקט. בדיעבד יונתן סיפר לי שכבר תקופה ארוכה מנסים לשדך לו והוא לא משתף פעולה, ודווקא כשגלית הציעה להכיר לו אותי, הוא החליט לזרום. המפגש הזה קרה - ומשם זה פשוט עבד בצורה הכי טבעית שיש".
איך הפרש הגילאים בא לידי ביטוי במערכת יחסים שלכם?
"אני אצטרך לשקר כדי להגיד שזה מורגש. אני הכי זקנה בעולם באופי שלי, אני יותר זקנה ממנו בהרבה. אני חושבת שאני במקום בחיים שאמנם יש לי דרך ארוכה לעבור עד שאקים משפחה, אבל יש לי בסיס של קריירה ואני יודעת מה אני רוצה בחיים - זה לא שהרגע סיימתי תיכון ואני תוהה מה לעשות בחיים שלי, יש לי מטרה מאוד ברורה וגם יונתן באותו מקום. מערכות יחסים זה לא עניין של גיל, הגיל לא מגדיר את המקום שבו אתה נמצא בחיים אלא אתה. עשינו תיאום ציפיות וראינו שזו דרך שאנחנו יכולים ורוצים לעבור ביחד. אנחנו נמצאים במקומות מאוד דומים בחיים על אף הפער והסביבה הקרובה שלנו מקבלת ואוהבת - הם רואים שזה מתאים. לפני כן הייתי בכל מיני מערכות יחסים שראו בהן בבירור שזה לא מתאים, בפערים נמוכים יותר בגיל אבל גדולים יותר במה שבאמת משנה. אי אפשר לדעת אילו אתגרים החיים יביאו עלינו אבל כרגע טוב לנו".
יש לך חרטות מסוימות? היית משנה משהו במסלול שעשית בתחום?
"תשמעי, תמיד אני אהיה ב over-thinking ואחשוב שיכולתי לעשות דברים אחרת - כי זה פשוט האופי שלי. אבל חרטות? לא באמת. אני מאוד שלמה עם הדרך שלי".
שנת 1957 הייתה גדושה באירועים היסטוריים משמעותיים: הלווין המלאכותי הראשון נשלח לחלל, ישראל יצאה מסיני אחרי מבצע קדש, עופרה חזה נולדת - ומעריב לנוער יוצא לאור לראשונה. אם יכולת לחזור אחורה בזמן ולככב על שער של מעריב לנוער בכל תקופה שתבחרי, לאיזו שנה היית חוזרת?
"תמיד הרגשתי לא מאוד שייכת לדור שאני נמצאת בו, אפילו ברשתות החברתיות שאני פעילה בהן, אני לפעמים מרגישה לא שייכת ושואלת את עצמי איך אחרים עושים את זה. אז הייתי כנראה חוזרת לשנות ה-80, בתקופה שההורים שלי התהלכו ובילו. זה נשמע לי מתאים".