הורמון האהבה

מאז ומעולם האהבה נודעת במורכבותה. ישנם סוגים שונים של אהבה ומושאים רבים לה: בני זוג, חברים, מכרים, הורים, בני משפחה ופרי הבטן. רגש האהבה חווה תהפוכות ותמורות במעגל החיים, בין השאר במהלך הריון והלידה שבסופו. מה באמת קורה לרגש האהבה אחרי הלידה? האם האהבה בין האם לתינוקה מאפילה על האהבה של האם לבן זוגה? כיצד משתנה האהבה הזוגית לאחר הלידה? על אהבה הורמונאלית, אימהית וזוגית בשלבים שלאחר הלידה עם גלית ביבי, עובדת סוציאלית M.S.W, מומחית בטיפול זוגי ומשפחתי.

לומדת לאהבה

תקופת ההיריון מטילה שינויים על האהבה והמערכת הזוגית. "מספר תהליכים הקשורים לרגש האהבה מתרחשים בקרב בני הזוג בתקופת ההיריון" מסבירה ביבי. "ראשית, כשהאם מתחילה להרגיש את תנועות העובר נוצרת ההתחברות לתינוק. האם נוטה להתכנס פנימה, לחוות את החיבור הראשוני לתינוק, להבשיל עם העובדה שהיא נושאת תינוק שגדל לאיטו ועתידה להפוך לו לאם. פעמים רבות תהליך התפתחות האהבה החדשה נעשה במקביל לאהבה הזוגית שקיימת ולא פוגע בה. עם זאת לעיתים הגבר חש כי הסימביוזה של האם עם התינוק, עוד בהריונה, מותירה אותו בצד, הוא חווה נטישה רגשית עד כדי מציאת פתרון בדמות בגידה. מושג האהבה מתרחב בשלבי ההיריון גם בקרב הגבר, כשלתוכו נכנסת דאגה, כשהוא דואג לשלומה של האישה ההריונית. הוא נחשף לרגש של דאגה מתוך האהבה, שרק מתעצם וגובר לקראת הלידה. נוסף על התהליך האמור, בשלהי ההיריון מתרחש תהליך של קינון. לרוב מדובר בקינון של שני בני הזוג, שמתבצע יחדיו. ניתן לראות אותם הולכים יחד לסיורים וחוגי הכנה ללידה, מתכננים יחד את חדרו של התינוק וכדומה. לרוב נראית התמזגות, התקרבות, יצירה ותחושה של בריאה משותפת. לפיכך, הזמן של שלהי ההיריון הוא לרוב זה שבני הזוג מנסים להספיקו לצרכים הזוגיים שלהם רגע לפני שהם הופכים להורים".

שבר ההרמוניה

עת מתרחשת הלידה הופכים בני הזוג מדיאדה לטריאדה, האהבה חווה אף היא טלטלה בדרך. "בני זוג, העומדים להפוך להורים, תרגלו והתאמנו בריקוד זוגי שהביא אותם להרמוניה זוגית. מיד לאחר הלידה נכנס למערכת רקדן שלישי ונוצר צורך ממשי ללמידה מחודשת של הריקוד, הפעם בשלישיה, בשש רגליים. אף אחד מהפרטים לא מכיר את הצעדים ואת הריקוד החדש, אין מה שבאמת מכין את הזוג לקראת השינוי הזה. מעבר שכזה הוא קשה מאד ומטלטל לזוגות שטרם ההורות חיו יחד זמן רב בהרמוניה, כל שכן לזוגות שעוברים לשלב ההורות עוד בשלב בו הם עצמם עדיין מאוהבים. זוגות שכאלה, שעוברים משלב ההתאהבות לאהבה, חווים שני מעברים מורכבים בעת ובעונה אחת. לצד הצורך ללמוד מחדש את הדינמיקה המשפחתית בטריאדה, הם מתמודדים עם ההתפקחות המורכבת שבמעבר מהתאהבות לאהבה. האהבה אחד לשני ואף לשלישי משתנה ומיטלטלת".

משולש האהבה

האהבה הזוגית מורכבת משלושה מרכיבים המתערערים בתקופה שלאחר הלידה. "שלושת המרכיבים שמגדירים אהבה רומנטית הם: תשוקה, אינטימיות (לא במובן המיני אלא במובן של הקרבה, השיתוף והחשיפה הרגשית בפני בן הזוג) ומחויבות. פעמים רבות, עם לידת הילד הראשון שלושת הפרמטרים נפגעים. מבחינה כרונולוגית הפרמטר ראשון שנפגע הוא התשוקה, שהן מבחינה הורמונאלית והן מבחינת צרכים ודימויי הגוף כמעט שאיננה קיימת בקרב האישה. אחריה נפגעת האינטימיות הזוגית, היכולת לבטא את הקשיים בפני בן הזוג, להביא את הפחדים האישיים, ליצור זמן לשיח עמוק ושיתופי. לעיתים השלישית שנפגעת היא המחויבות אחד כלפי השני כשתופסת מקום חוויה של נטישה רגשית: הגבר והאישה מרגישים מוזנחים, הגבר שכן האישה מושקעת כולה בילד והאישה שמרגישה בלתי מוערכת, בלתי מובנת או מוכלת. במקרים קיצוניים, כשהמחויבות נפגעת מתרחשת גם בגידה. הלכה למעשה האהבה הרומנטית של בני הזוג מתרוקנת מתוכן, שכן שלושת המרכיבים שמגדירים אותה חסרים".

בלבול מושגים

יחד עם התחושות הקשות וחווית הנטישה הרגשית, לאחר הלידה מתקיים בלבול במושגי האהבה. "הזוג, שמכיר אהבה זוגית, ארוטית, רומנטית, פתאום חווה אהבה הורית, שהיא אהבה שונה לחלוטין. פעמים רבות, בחדרי חדרים מעזים בני הזוג ומעלים את השאלה העוסקת בהבדל שבין האהבה לילד לזו של בן הזוג: 'אני מרגיש/ה כאלה רגשות חזקים לתינוק שלי, האם אני בכלל אוהב/ת את בעלי/אשתי, הרי אלו לא אותן תחושות שמעורר בי התינוק'. בשל העובדה שהאהבה לתינוק היא שונה באיכותה עולה בלבול ועמו השאלה אודות האהבה אל בן הזוג".

הורמונים בתפקיד

הביולוגיה והאבולוציה משתתפות אף הן בריקוד האהבה, החל מהפרשת הורמונים במהלך הפעילות המינית, דרך שחרורם בעת הלידה וכלה בתפקידם בקשר הראשוני בין התינוק לאמו. "הורמון האוקסיטוצין, המופרש בגוף האישה במהלך הלידה ולאחריה, גורם להתכווצות הרחם", מסבירה ביבי. "מיד בתום הלידה תפקידו להתחיל בתהליך כווץ הרחם להשבתו לגודלו המקורי, ולסייע בשרשרת ההורמונלית לייצור החלב. הורמון זה, הקרוי גם 'הורמון האהבה', מופרש בקרב כל אישה יולדת, כך כל אם זוכה למנות גדולות של ההורמון, שמסייעות לה להתחבר וליצור את הקשר הראשוני עם הרך הנולד. לצד האוקסיטוצין, הורמון הפרולקטין, שמעודד את ייצור החלב, משתחרר בקרב כל אישה לאחר הלידה אך ממשיך ומשתחרר רק בתנאים של הנקה. אחד הביטויים של הורמון הפרולקטין הוא בירידה בחשק המיני בקרב האישה, כשמבחינה אבולוציונית המשמעות והמטרה הן שהאישה, האם, תתרכז רק בתינוקה שזקוק לה ולמעשה תהפוך פחות נגישה לבן זוגה. אנדורפינים, מעורבים אף הם בתהליך הלידה ואחריה, כשהם משתחררים וגורמים לתחושת אופוריה בדקות שלאחר הלידה ומשרים חוויה של תענוג אצל האם. האנדורפינים תופסים מקום גם בהנקה של למעלה מעשרים דקות, משתחררים בעת ובעונה אחת לאם ולתינוק, גורמים הנאה ומחזקים את האהבה המתהווה ביניהם".

אהבת אם

אהבת האם לתינוק, עצומה ככל שתהיה, איננה אוטומטית ונבנית על ציר ההיכרות. "נשים רבות מחזיקות ציפייה שעם צאתו של התינוק מן הרחם הן תתפוצצנה מרגשות והאהבה תהיה חזקה וברורה. אולם, אהבת אם לתינוק מתפתחת בהדרגה. מלבד התרומה של ההורמונים לכך, ראשית האהבה נובעת מתחושת האחריות שהאם חשה כלפי התינוק, מהדאגה והחרדה שמתגבשות והופכות לכדי מה שנקרא 'אהבה'. תהליך האמהות הוא איננו ליניארי ומלווה כל העת בתחושה דו ערכית – רגשות שליליים שהתינוק מעורר תוך העייפות הרבה, התובענות וההשתלטות על החיים, לצד האהבה והשמחה שהוא מכניס לחיים עם מבעיו, חיוכו וקרבתו. הדואליות ברגשות מתקיימת כל הזמן והאהבה, כתהליך ארוך, מתפתחת וגדלה, מתעצמת ומתעבה, עם ההיכרות את התינוק. בחלק מהמקרים האמהות חוות התאהבות, לאחריה רגיעה ואז מעבר לאהבה. בחלקים אחרים יהיו אמהות שיחוו התפתחות של אהבה, ללא ההתאהבות".

מספיק לי

"האינטנסיביות בה נמצאת האם בקשר עם התינוק, הקרבה והמגע עימו, מביאים אותה לכדי סיפוק. לא מדובר בסיפוק מיני, למרות שכן קיימות עדויות של נשים החוות עוררות מההנקה עצמה, במובן החושני שלה. לעומת מגע עורו של התינוק, עורו של הגבר הוא מחוספס יותר, בעל ריח שונה, לעיתים פחות 'נעים'. צרכיה של האם לקרבה פיזית מתמלאים על ידי התינוק, כמו גם החלק של האינטימיות שבא לידי ביטוי בחילופי המבטים בעיניים בין האם לתינוק. הקרבה הפיזית של האם לתינוק מחזקת את הסימביוזה, ההתמזגות הגופנית, התחושה כי הם כגוף אחד. במקרים כגון אלה במובן הסימבולי לא נותר מרחב עבור האב להיכנס, לשהות ולתפוס מקום. האם מתמלאת די צורכה בקשר עם תינוקה וכביכול איננה זקוקה לבן הזוג".

תהפוכות של ממש נכפים על חלקת האהבה בתקופה שלאחר הלידה, האם מיטלטלת בעל כורחה בזרם ההורמונים השוטף אותה, האבולוציה והצורך לאמהות טוטאלית מותירים את אהבתה לבן זוגה בבלבול מה. האב, שחש כי מקומו אבד, מתבלבל באהבתו ונותר בלתי מסופק. המעבר מן החיים שבזוג לחיי ההורות הוא מצב ביניים - תהליכי ובעל מועד סיום. אהבת האם לתינוקה איננה מהווה תחליף אמיתי לאהבה הרומנטית שבין בני זוג, המציאות משתנה ועתידה להתאזן בחלוף הזמן. שלא כמקובל לחשוב, מידת האהבה, שבין בני הזוג טרם הלידה, איננה מדד או כלי ניבוי לסערה שעתידה לתפוס מקום לאחר הלידה, הזוגות שצולחים את המשבר הם אלו שלא רק האהבה שוררת ביניהם, אלא גם תקשורת טובה, מנגנונים לפתרון בעיות סבלנות והרבה תקווה.