משבר הילד הראשון

ההתרגשות בעיצומה, בני הזוג דרוכים ומצפים ליום הלידה, לרגע הצטרפותו של זה שיהפוך אותם מזוג למשפחה. הקונבנציה מאשרת כי תוספת של תינוק למשפחה היא מנהג שיש בו אושר ושמחה מאין כמותם, אך הסיפור המלא כולל גם את הצד השני של המטבע: קושי, עצבות, דכדוך ולא מעט בלבול בין שני ההורים הטריים שבתמונה. ממה נובע המשבר המלווה את לידת הילד הראשון? האם ניתן להתכונן מבעוד מועד ולהפחית את עוצמתו? כיצד ניתן לצלוח אותו במינימום נפגעים? אודות המשבר של הטריו החדש, עם גלית ביבי, עובדת סוציאלית M.S.W, מומחית בטיפול זוגי ומשפחתי.

קל באימונים –קשה בקרב

יש זוגות שעבורם תקופת ההיריון היא כעין ירח דבש מלא פנטזיות אודות שעומד להתרחש. הלכה למעשה, המציאות מעידה כי הפנטזיה עתידה להתנפץ. "השינוי שמתרחש עם הלידה הוא חד מאד ובלתי הדרגתי", מסבירה ביבי. "למרות כל הניסיונות להתכונן, עוד במהלך ההיריון, אין באמת מוכנות לשינוי ואין דבר שמכין את הזוג לסוג כזה של שינוי. למעשה, האיזון שנוצר במערכת הזוגית, מופר באחת עם המעבר מדיאדה לטריאדה. בעת ובעונה אחת כל אחד מבני הזוג הופך להיות הורה, תפקיד המכיל בחובו המון התייחסויות, חוקים וכללים, הדורשים זמן למידה. המושג 'משבר', שנכנס פעמים רבות לתמונה בשלב הזה, הוא איננו המשבר בקונטקסט הכללי שאנו מכירים כגון במצבים של פטירה, גירושין, פיטורים וכדומה, אלא זהו משבר נורמטיבי שרוב הזוגות חווים אותו ברמות שונות".

קר שם בחוץ

="הציפיות הרבות, שמרביתן אוטופיות, אודות אושר עילאי שיהיה לאחר הלידה מוצאות את עצמן מנופצות לפרקים. הלכה למעשה האישה נמצאת המצב של אושר ו'היי' הרומונלי, לצד מצב שמכיל בתוכו מתח רב, דאגה וחרדה. רגש קטבי שכזה מביא את האדם למצב של חוסר אונים, בלבול וקושי להתחבר ולהכיל את החלקים הפחות טובים, את התחושות הקשות. נוכח הגילוי כי לא הכול ורוד, רב הזוגות נתקלים בהפתעה, שיוצרת מידה רבה של תחושות אשמה: 'אצלנו משהו לא בסדר, איך יכול להיות שזה קרה לנו?'. מדובר בשאלות רבות שלא מגיעות לידי דיבור, ככלל הקשיים האמיתיים שעוברים על שניהם זה לצד זה אינם מדוברים. במצב של תחושת אשמה, בני הזוג בקלות משליכים את האשמה אחד על האחר עד למצב חוזר ונשנה של ריבים וויכוחים".

עייפות מנצחת

אחד הדברים שה'חבר'ה' כן יודעים להכין לקראתו את ההורים הוא חוסר השינה, שלא לומר העייפות המצטברת. "החלקים הפיזיים הם אולי אלה שמניעים את עוצמת הרגשות, במצב של עייפות גדולה מאד עולה חוסר סבלנות אחד כלפי האחר, התשישות מביאה למתח גופני, העייפות הפיזית והמנטלית גורמות אף לתסכול. חשוב לציין כי הסערה הפנימית, בניגוד למה שחושבים, היא מנת חלקו של כל אחד מבני הזוג. לא רק האם, שלעיתים התובענות והאינטנסיביות של התינוק החדש נתבעת ממנה, היא שחווה את הסערה, אלא גם האב, שפעמים רבות שרוי במצב של חוסר אונים, במיוחד נוכח אשתו שנעה ונדה בין מצבי רוח, היי ודכדוך נוראי.

קיפוח להמונים

שני נפגעים עיקריים במשוואה - האישה הקרייריסטית שמציאות חייה משתנה לאין שיעור, והאב, שממשיך בפועלו אך נותר לעיתים בלתי מוערך. "חלוקת התפקידים שהייתה נהוגה בין בני הזוג, נכנסת אף היא לחוסר איזון" מרחיבה ביבי. "האישה שהייתה רגילה לטפח שאיפות עצמיות, נדרשת לפתע לטפל בילד ובבית, בעוד שהגבר ממשיך לצאת לעבודה לפרנס את המשפחה החדשה. חלוקת התפקידים החדשה מעצימה את הפער שבין בני הזוג, מעצימה את הויתור לו נדרשת האישה (עוד משלב ההיריון) לשם הקמת המשפחה, לעומת בן הזוג. נוכח הפער ובאופן לא מודע, לעיתים מתעורר תסכול אצל האישה המביא למאבקי כוחות ותחושה כי היא איננה מובנת, איננה מוערכת, מקופחת, מופסדת. כאמור כל הרגשות הללו מתערבבים עם השמחה הגדולה על השינוי המבורך. רב הנשים אינן מודעות לקונפליקט הפנימי הזה ולא ברור להן מקור הכעס על בן הזוג, מהו שגורר אותן לויכוחים הנסובים סביב עול היומיום, ענייני חולין".

גם הגבר, האב הטרי מרגיש בתורו איננו מוערך. גם הוא איננו זוכה לשנת לילה מלאה וטובה, קם בבוקר לפרנס, כשעול הפרנסה מוטל על כתפיו באופן בלעדי. "פעמים רבות התחושה היא שעם חזרתו הביתה הוא חוזר ל'משמרת שניה', לעיתים אף מופנית כלפיו ביקורת וחוסר שביעות רצון מתפקודו. נוכח מקרים אלה האב מרגיש בלתי מוערך, חש שאין הכרה למאמץ האדיר שהוא עושה. נוסף על כך, פעמים רבות בעקבות הסימביוזה ההתחלתית הנורמטיבית בין האם לתינוק, האב נשאר 'בחוץ', מוזנח, אין לו מקום. האישה במצב הזה לעיתים מוצאת את כל סיפוקה בתינוק ומגיעה לרוויה ללא צורך במגע או הפגנת חיבה מבן הזוג".

יחסי מי?

"פגיעה ישירה בזוגיות שלאחר הלידה הראשונה תופסת מקום בתחום יחסי המין. משכב הלידה שבו יש להימנע מחדירה, יחד עם הירידה החדה בחשק המיני של האישה מביאים שוב לפער בין הצרכים של הגבר לאלו של האישה. לעיתים האישה חשה לא בנוח עם גופה, דבר שגורם לה להתרחק מכל מגע מיני. ישנם גם גברים שמרגישים כי השדיים הם כעת של התינוק ואל להם לטמא את האזור, שכבר אינו שייך להם".

זוגיות במסגרת

אם כן, המשבר עתיד להגיע, מגוון ומשתנה בעוצמתו. היערכות מודעת לקראתו ומספר פעולות פשוטות יחסית יסייעו לצלוח אותו במינימום 'פגיעה'. "כאמור, הדבר הראשון שיש להכיר בו הוא שהמשבר הוא נורמטיבי וטבעי כחלק מההתפתחות של בני הזוג. על מנת להתמודד איתו מומלץ לכונן סדר יום קבוע, בדומה לסדר היום שבונים לתינוק כדי לטעת בו בטחון. המשמעות היא שחשוב מאד ליצור את הוודאות והקביעות גם בתחום הזוגי, ליצור מפגשים קבועים שישמרו על התא הזוגי, כמופרד משלל התפקידים ההוריים. למצוא זמן קבוע בו עושים מיני פעילויות שהזוג היה רגיל לעשות לפני שהפכו להורים".

תנו לעצמכם חמש דקות

"אחת הדרכים היעילות לשתף, מבלי להצטרך להיכנס לשיחה ארוכה ועמוקה היא לשתף בזמן קצוב ומוגדר. אחד התרגילים שאני מציעה לזוגות שמגיעים אליי הוא תרגיל 5 הדקות הכולל ארבעה חלקים ויש לקיימו בכל ערב: בחלק הראשון כל אחד מבני הזוג משתף את האחר באמירת הערכה שיש לו כלפיו, לדוגמא: 'אני מאד הערכתי היום שהתקשרת לשאול לשלומי', 'אני מאד מעריך את העובדה שנתת לי חמש דקות עם כניסתי הביתה, לפני שביקשת שאדיח את הכלים'. המשפט צריך להביע הערכה כלפי מאמץ כלשהו שעשה האחר. חלק שני, כל אחד מבני הזוג אומר דבר עידוד לאחר, לדוגמא: 'ראיתי שהיה לך קשה היום, אני בטוח שיהיה לך יותר קל בקרוב'. חלק שלישי, כל אחד משתף בקושי שהיה לו במהלך היום מבלי שהקושי יוצק אשמה על האחר. לדוגמא: 'היה לי קשה שהבוס צעק עליי היום בעבודה', 'היה לי קשה מאד לבשל היום וגם לטפל בכביסה'. וחלק אחרון, בקשה לשינוי בלשון חיוב, לדוגמא: 'יעזור לי מאד שתוריד את הזבל כשאתה יוצא בבוקר', 'אני צריכה שכשאתה מגיע הביתה תחבק אותי שתי דקות'. הלשון צריכה להיות לשון בקשה/שינוי ללא מילים שליליות ('לא', 'אין' וכדומה). חשוב שהשיחה הזו תקבע לזמן שמתאים לשני בני הזוג, ויש להקדיש לה מקום בכל יום. בהתחלה זה מעט מלאכותי אך בהמשך יהפוך לדרך".

תמיכה ואינטימיות

"דבר נוסף שמסייע להתמודד עם המשבר הוא סיוע מהסביבה. עזרה קונקרטית של אימא שבאה לקפל כביסה, או סבתא שבאה לבשל בזמן תחום ומוגדר מראש. נוסף על כך, בקשה להשגחה על התינוק, בזמן שהזוג יוצא להתאוורר, לזמן של זוגיות, שנקבע מראש ומתקיים לפחות פעם בשבוע. דבר נוסף, חשוב שכל אחד מבני הזוג יקבל לפחות פעם בשבוע זמן לעצמו, אם מחוץ לבית ואם בתוכו, אפילו להשלמת שעות שינה. על האחר לפרגן לו את הזמן, לתמוך בצורך שלו לאוורור. בתחום המיני, חשוב לא לתפוס את נושא האינטימיות כיחסי מין או במובן הקלאסי של המילה. אם יהיה מקום לחיבוק, לטיפה, נשיקה, מסאג' מהבעל לאשתו, הרצון לקרבה ילך ויתחזק".

חלוקה הוגנת

"נכון יהיה גם לכונן חלוקת תפקידים עם מקום לגמישות. מי אחראי על המקלחת של התינוק ומי אחראי על הכביסה. ליצור חלוקת מודעת, מחודשת ומתאימה למצב החדש. ככלל, בני זוג שיגלו יותר גמישות לסדר היום, לחיים החדשים, לחוקים החדשים, יסתגלו מהר יותר לשינויים שנכפים עם כניסת התינוק לחייהם. נוסף על כך, בני זוג שיצליחו ליצוק מערך תקשורת פתוח, הקשבה לקשיים של האחר והבנה כי לשניהם קשה באותה המידה, יוכלו להתגבר ביתר קלות על התקופה הזו. הציפייה האינפנטילית, שבן הזוג 'יבין אותי' גם מבלי שאני מספרת לו מה עובר עליי, איננה מציאותית, לכן יש לקחת אחריות ולשתף ולעבד את הרגשות יחדיו. זוג שלא יביא לידי ביטוי את הקשיים הפיזיים, החברתיים, המקצועיים, ההוריים יחווה את המשבר בעוצמה רבה יותר".

יש תקווה, המשבר הוא דבר זמני וחולף. לכן, היפרדו מן הייאוש, זהו לא מבוי סתום. פעולה ממקום של תקווה ואמונה כי למשבר יש סוף (טוב) תעביר את שניכם ביחד לגדה השנייה, בה הזוגיות חוזרת ליציבות וההורות מעלה בעיקר חיוך על הפנים.

גלית ביבי - 052-2921903