הישרדות אחרי הלידה

לא פעם קורה שיולדות טריות נופלות למשכב, בשל תהליכים נפשיים וגופניים המתלווים ללידה. חולשה, עייפות, חיוורון, דימום וכאבים, מופיעים אצל חלק גדול מהן, ואינם מעידים בהכרח על מחלה משמעותית. אך מנגד, במקרים מסויימים, הם עלולים לאפיין מצבים חמורים, הכרוכים בתחלואה קשה ואף בתמותה. לד"ר גיא גוטמן, מומחה בפריון מיילדות וגינקולוגיה, המרכז הרפואי ת"א, בי"ח ליס ליולדות, כמה הסברים שיעזרו לנו להבין מהם המצבים הדורשים התייחסות רפואית בתקופה מיוחדת ורגישה זו.

חום (מעל °38):

ביממה הראשונה שלאחר הלידה, מסביר ד"ר גוטמן, עולה טמפרטורת הגוף כתוצאה ממאמץ והתייבשות הכרוכים בלידה, ועל כן תיתכן עליית חום עד °38, שאינה דורשת טיפול, אלא מעקב בלבד. ואולם, הוא מוסיף: "חום גבוה מעבר ליממה הראשונה, יכול להעיד על תהליך זיהומי ברחם, במערכת השתן, בשדיים או בכל איבר אחר, ודורש בדיקה רפואית מלאה, בדיקות דם, ולשיקולו של הרופא, גם טיפול אנטיביוטי. רוב התרופות האנטיביוטיות מותרות לשימוש בהנקה, אולם הטיפול דורש היוועצות עם רופא. צמרמורות והימשכות החום למרות נטילת תרופות להורדת חום, מדגישים את הצורך בבדיקה רפואית מלאה ויסודית".

כאבים, דימום וקושי במתן שתן:

צריבה בהטלת שתן ולעיתים שתן דמי, שכיחים מאד ביממה הראשונה שלאחר לידה. הן בניתוח קיסרי והן בלידה נרתיקית, נעשה שימוש בקטטר לניקוז השתן מהשלפוחית, ועל כן תלונות מסוג זה מוכרות ואינן מדאיגות ביממה הראשונה. מתי כן ישנו מקום לדאגה? ד"ר גוטמן מציין כי דחיפות (חוסר יכולת להתאפק), תכיפות (רצון להתפנות כל מספר דקות) וצריבה במתן שתן, יכולים להעיד על זיהום בשתן. "הופעת כאב בבטן התחתונה, חום ורגישות במותניים, מעידים על זיהום חמור, ודורשים בדיקה רפואית, בדיקת שתן (תרבית וכללית) ולעיתים קרובות טיפול אנטיביוטי. כמו כן, חוסר יכולת להשתין (אצירת שתן) מתרחש בעיקר לאחר לידות ממושכות בהן לא התבצע ריקון השלפוחית שעות ארוכות. אצירת שתן מאופיינת בכאב עז בבטן התחתונה וחוסר יכולת להתרוקן, ודורשת הכנסת קטטר למשך כיממה ולעיתים אף יותר".

כאבי ראש, טשטוש ראיה וסחרחורות:

כאב ראש יכול לאפיין דימום תוך מוחי, קריש דם תוך מוחי, זיהום תוך מוחי, רעלת הריון ומצבים רפואיים חמורים נוספים. על כן, מציין ד"ר גוטמן, עם הופעת כאב ראש שאינו מגיב למשככי הכאב הסטנדרטיים המותרים בהנקה (אקמול, אופטלגין, אדוויל, נורופן ודומיהם), נדרשת הערכה רפואית מלאה. "ראוי לעבור ממצב שכיבה למצב עמידה באופן הדרגתי תוך ישיבה בכדי למנוע נפילות לחץ דם הגורמות לסחרחורת בימים שלאחר לידה, כל שכן, אם היה דימום מוגבר בלידה. סחרחורות, כאבי ראש ותשישות יכולים לנבוע גם מאנמיה וחוסר ברזל בשל דימום בלידה, ועל כן ראוי להמשיך בנטילת תוספי הברזל בתקופה זו".

דימום:

ניתוח קיסרי ולידה נרתיקית מאופיינים בהפרשה דמית מהנרתיק. הדימום, לדברי ד"ר גוטמן, נמשך בין שבועיים לשישה שבועות. בימים הראשונים שלאחר הלידה, הדימום מאופיין במחזור מוגבר, ותתכן פליטת קרישים קטנים. אולם, דימום רב שאינו פוסק, ופליטת קרישים גדולים ובלתי פוסקת, דורשים בדיקה רפואית וביצוע אולטרא-סאונד בחשד לרחם שאינו מתכווץ, ובחשד לשאריות שלייה. "הטיפול כולל בד"כ מכווצי רחם ולעיתים יש צורך בריקון חוזר של הרחם בחדר ניתוח. כעבור ימים מהלידה, ההפרשה הדמית מקבלת אופי רירי, אך אם זו מלווה בריח חריף, יש להיבדק בהקדם בחשד לזיהום הרחם או הנרתיק".

קוצר נשימה, קושי בנשימה:

התלקחות התקף אסטמה, דלקת ראות, תסחיף ריאתי ובצקת ראות יכולים להתאפיין בתחושה זו. מצבים אלו, מבהיר ד"ר גוטמן, דורשים אבחון וטיפול מיידי משום תחלואה ואף תמותה הכרוכים בהם. כאן המקום להזכיר, כי השבועות שלאחר הלידה מאופיינים בנטייה ליצור קרישי דם ותסחיפים, ועל כן אם ידועה נטייה לקרישויות יתר, יש לחדש את הטיפולים נוגדי הקרישה 12 שעות לאחר הלידה. שימו לב כי התנפחות וכאב חד צדדי בשוקיים יכולים להצביע על קריש דם בוורידי הרגל העמוקים, מצב מסוכן שעלול להוביל לתסחיף של הקריש או חלק ממנו לריאות.

הפרשה מוגברת מצלקת הניתוח הקיסרי ואודם סביב הצלקת:

"זיהום צלקת הניתוח מתרחש בקרב 10%-15% מכלל הניתוחים הקיסריים, וגורמי הסיכון לכך הם חום טרם הניתוח, ניתוח ארוך ומורכב, וניתוח לאחר ניסיון יילוד שלא צלח. לעיתים יש צורך בניקוז הצלקת ובטיפול אנטיביוטי".

גודש, כאב ואודם בשדיים:

גודש בשדיים מתרחש בקרב חלק גדול מהיולדות, אינו מדאיג וחולף לאחר הנקה נוספת, שאיבה במשאבה, שימוש בחזייה הדוקה ובשימוש בעלי הכרוב הידועים מזה שנים רבות. אולם, מציין ד"ר גוטמן, כאב בלתי נסבל המלווה באודם מקומי ובחום, חשוד להתפתחות מורסה ("כיס מוגלה"). במידה ולא חל שיפור תוך מספר שעות, ראוי לפנות לבדיקה.

דיכאון והתפרצויות בכי:

לאחר הלידה חלה ירידה חדה ברמות ההורמונים המופרשים על ידי השלייה. "ירידה זו גורמת לשינויים במצב הרוח אצל רב הנשים. אולם, אם כעבור שבועיים מהלידה לא חל שיפור או לחילופין, שינויי מצב הרוח מקשים על הטיפול בתינוק, יש לפנות לעזרה רפואית. יתכן שמדובר בדיכאון שלאחר לידה, מצב המאפיין כחמישית מהיולדות ברמות משתנות, ולעיתים מוביל לירידה חדה בתפקוד ודורש הערכה ועזרה נפשית".

לסיכום מבהיר ד"ר גוטמן, כי במידה ואתן חשות באחד או יותר מהתסמינים שצוינו, חשוב לשמור על עירנות ולפנות לרופא, גם אם נדמה, שאין לכן זמן מעבר לטיפול בתינוק.

עוד בערוץ -
המילון הרפואי שלך
עוד כתבות במדור בריאות האם