תינוקות הקסאם
מלחמות מעוררות את היצר המיני ומילואים, כך טוענים הפסיכולוגים, הוא הדבר הכי טוב שקרה למשפחה הישראלית. האם ל"עופרת יצוקה" אפקט דומה, שיביא בעקבותיו צרורות של ילדים?
מניסיוננו העשיר במלחמות ישראל הקודמות, נתקלנו בגלי בייבי בום שהפציצו אותנו כפטריות אחרי הגשם וגרמו לנו להתאחד, להתגבש, להתלכד משפחתית ובעיקר להתרבות. בשיאו של מבצע "עופרת יצוקה", שמתנהל בימים אלה בעזה, יצאנו לבדוק האם צפוי לנו, גם עכשיו, בסיומה של מלחמה זו, גל סוחף של תינוקות.
מתח מעורר זקפה
מלכה מאיה זילברמן, מטפלת מינית וזוגית, מסבירה שהמיניות בתקופת מלחמה מתחלקת לשניים: הפן הפחות מוכר הוא אכן מיניות יתר כמרפא לחרדה, כלומר, סקס כטיפול עצמי בחרדה. "אנשים חרדים נוטים לאכול יותר, לישון יותר, לרוץ יותר, לצעוק יותר או לקיים יותר יחסי מין". האופן השני להתמודד עם חרדה הוא לעשות פחות: "בזמן פחד יש אנשים שקופאים ונמנעים מהשגרה בכלל ומפעילות בפרט".
עוד מוסיפה זילברמן כי ידוע שחרדה מובילה לתגובות פיזיות מאוד מעניינות. לגברים רבים למשל מתעוררת זקפה מתוך חרדה. באבולוציה האנושית, לדבריה, זרימת הדם לרגליים עזרה לאדם הקדמון (וגם הנוכחי) לברוח טוב יותר, להשתמש ברגליו לצורך היעלמות - בריחה פיזית מתוך מצב מאיים. כלומר, בזמן לחץ, לחלק מן האנשים, יש יותר חשק מיני בשל זרימת דם מרובה.
עוד ידוע שאחרי סיום המלחמה יש יותר כניסות להריון, יותר מאשר באמצע המלחמה. בפן הנפשי מסבירה זילברמן מתעוררת תחושה של הישרדות - הזמן קצר והמלאכה מרובה, החיים קשים.
"ההריונות לא נוצרים מתוך המתח הכי גדול, אלא רק אחרי שהוא שוכך. לכן, יחסי המין מגיעים לרוב אחרי הקרבות".
גברים צאו למילואים
זילברמן טוענת כי מילואים זה הדבר הכי טוב שקרה למשפחה הישראלית, והם אפילו עזרו למשברי הגירושים. "בשל המרחק, הפרידה, הדאגה - עולות תחושות של אהבה, געגועים ויצירת קשר רגשי - אפילו אם הוא לא היה כל כך חזק. זהו רגש שמתחזק גם אצל הגבר וגם אצל האישה. אומרים שגברים במילואים מדברים בעיקר על סקס, ואצל נשים הרגש הוא של התאהבות וגעגועים רומנטיים שיוצרים אפקט של חיזור".
מכאן מובן שהסקס הוא מצרך מתבקש, אבל למה לעשות ילדים? "יש אמירה שהסקס הכי טוב - יוצר את הילדים הכי טובים. עוד אומרים שהזרע משתבח ככל שמרחיקים את תדירות קיום היחסים".
אז למה יש יותר ילדים? "דווקא אחרי מלחמה יש תחושות סוחפות של קירבה למוות, לסכנה. הצורך בילדים הופך להיות סמל לחיים. אחרי השואה למשל, רוב הניצולים שאפו להתחתן ולהקים משפחות. ולא רק משפחות, אלא להתרבות כמה שיותר, להגדיל את הכוח. גם כאסטרטגיה קיומית וגם כי המשפחה היא הדבר הכי טוב שאפשר להיאחז בו".
מרבה דאגות מרבה ילדים
מה שטוב במלחמה, זילברמן מסכמת: הוא שסטטיסטית ידוע שכמות הגירושים יורדת - אנשים מחפשים יותר חום אהבה וקרבה, במיוחד אלא שהשתתפו במלחמה. עוד אספקט מאוד מעניין הוא שלהרבה גברים יש הלם קרב שגורם להידרדרות היחסים. "או שאדם חוזר בריא ונפשו במלחמה - הוא רוצה לחזק את משפחתו, ואם הוא חוזר עם הלם קרב, עלולה לחול הירדרות במצב הרוח ואפילו דיכאון - הרבה מהבלאגנים בנישואים נקשרים לחוסר יכולתם של הגברים הלוחמים להתאושש".
אז המלחמה משרתת את יחסי המשפחה? כנראה שבדרך הזויה - התשובה היא כן. ככל שאדם מסתכל מסביב ומבחין בחייו, הוא מעריך אותם יותר. זה נכון שלפי הקלאסיקות הסיפוריות יש בגידות דווקא בתקופות שהגבר יוצא למילואים, אך לפי מצבי הבייבי בום של המלחמות האחרונות, זה לא כל כך נכון.