ללדת בכל מחיר? ליבי מספרת הכל על דיכאון לאחר לידה

לא מספרים לנו הכול, פשוט לא! לא מספרים לנו על השינוי הפיזי והרגשי שנובע מהריון ולידה, על הלילות ללא שי, על הזוגיות שנסדקת, על חברויות שמשתנות, על ים המידע שמוצף אלינו ללא רחמים מכל כיוון וכמובן על כל הביקורות הבונות שנקבל בהמשך הדרך.

ואם כן היו מספרים לנו,היינו בוחרים אחרת? בהריוני השני חודש חמישי אלו הן השאלות שעולות לי -האם יש לי אפשרות הפעם לבחור אחרת? לאחר כמעט חמש שנים אני מסתכלת על הדיכאון לאחר לידה שלי באופן אחר. קשה לי להאמין כי היו לי הכוחות לבקש עזרה ולומר: שימו לב, אני שוקעת ואני לא מוצאת את דרכי, את עצמי.

קשה לי להאמין כי הייתי מודעת לעצמי כ"כ ולמרות הקשיים ולמרות ההשתקה מהסביבה הייתי נאמנה לעצמי כי ידעתי שהבת שלי צריכה אותי ואני המודל לחיקוי שלה, אני ולא אחרת!

רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל

מה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם רק בשביל להיות הורים?

הופתעתי, זה הכול ,זה תפס אותי לא מוכנה והתאכזבתי. אני שומעת על לידות שעברו בקלות, על תמיכה סביבתית ומשפחתית איתנה ואוהבת ואני - אני מרגישה הכי לבד בעולם אפילו כשאני מוקפת אנשים אני מרגישה הכי לבד בעולם! ואף אחד לא מבין. כי הרי מי אני? מה שחשוב שיש תינוקת, אני רק האם הפונדקאית.

את מרגישה כלואה, בודדה, כואבת ונטושה, אני בסה"כ רוצה אוויר וחופש ואף אחד לא מבין. ואז מגיע השלב אחרי הבכי, אחרי ההתאוששות הפיזית והכאבים, אחרי הכשלון בהנקה, הרצון ליטול את חיי או לפגוע בה כי עכשיו צריך להתחיל מחדש ולהבין -מי זאת? אני לא מכירה אותה ואני אמורה לטפל בה עכשיו? ומי אני במראה? מה קרה לי?

אז מתחילים מהסוף ומטפלים בה באוטומט עד שיש חיבור, בסוף יש חיבור ואני זוכרת את הרגע שהיא חייכה וצחקה בקול ואני כ"כ התרגשתי וסיפרתי לכולם. עם ההאכלות והטיולים בגינה והמחמאות של הסביבה התחלתי להרגיש גאווה, איזה כיף, זאת שלי!

אבל המחשבות הטורדניות והכאב לא עוזב, הוא תמיד שם ואת רק מחכה לאישור של אנשים סביבך שיגידו לך שהם מבינים וגאים בך וכל הכבוד לך על איך שסבלת והשתקמת ושפשוט יקשיבו ולא ירימו גבה או יסובבו הראש או יחליפו נושא. רק תשמעו איך הרגשתי ,אל תספרו לי הפעם רק תקשיבו.

ללידה הנוכחית אני מגיעה עם רגשות מעורבים, לקח לי זמן להיכנס להריון ועם המון חששות לגבי הכול-מצב כלכלי, זוגיות, לידה קלה או לא, האם הדיכאון יגיע שוב? אז התחלתי טיפול מעכשיו, זה מתחיל מההיריון והפעם אני אנסה להיות קצת יותר מוכנה בשבילו.

היום אני ובתי מחוברות בנשמה והיום אני שוברת את קשר השתיקה ואומרת הכול ומי שלא מבין או לא מודע או לא מפרגן זה שלו ולא שלי ולקח לי המון זמן והמון מאמץ לומר:"אני במקום הראשון"! כי אם אני לא אהיה, מי יהיה איתה ויעביר לה את מה שאני רוצה להעביר לה?

היום מניסיוני צריך יותר מודעות לפני הלידה מה מצפה לנו בכל המרכזים ההרות והמרכזים הרפואיים, צריך ליווי צמוד של דולה פוסט פארטום כפי שאני במקצועי ליולדות מתי שהן בב"ח וצריך סדנאות והדרכה למשפחה ובן הזוג.

וצריך לנשום, וצריך זמן, וצריך קבלה של היולדת של עצמה מחדש וצריך לבחור אחרת. וזה בסדר להתאבל על מה שהיה ועל מי שהיא הייתה כי מפה יוצאים מחוזקים. אז לא מספרים לנו הכול, אז מה? אולי יש דברים שאנו פשוט אמורות לגלות לבד.

צפו בליבי מתארחת הבוקר בתכנית של אורלי וגיא

[brightcove_iframe video_id='ch10archive_ong210715dikaon_1800' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_tc1oqly0' duration='257'']