הילד מרביץ? קחו שליטה

אומרים ש"התנהגות היא שפה", ושילדים תוקפניים בסך הכול מנסים להעביר מסרים לסביבה כמו: "אני מרגיש מקופח, מתוסכל  או כועס" ועוד. תוקפנות יכולה גם להביע חסכים רגשיים, לבטא חוסר בתחושת השייכות, לנבוע מקשיי קשב וריכוז, מפחדים וחרדות, דימוי עצמי נמוך ועוד ועוד. איך מונעים את זה ואיך מלמדים את הילדים שלנו לנהל את הכעסים שלהם ולהתמודד נכון יותר עם קונפליקטים, הכל בכתבה הבאה:

הגדירו גבולות ברורים

ברגע שאנחנו מגדירים גבולות בצורה ברורה, נחושה ועקבית, בבית, ברחוב, בגן ובבית הספר, אנחנו מלמדים את הילד להתאים את עצמו למציאות ולא לצפות שכל המציאות תתיישר כלפיו.  לשם כך, ערכו שיחת הבהרה ותאום צפיות בשעה של נחת ורוגע, ללא הטפות וללא שיפוטיות.  המסר שמקבל הילד בשיחה כזאת הוא: "אתה שייך, אתה חלק ממשהו גדול, אנחנו רואים אותך ויודעים שאפשר לסמוך עליך".

הבהירו שתוקפנות אינה משתלמת

התנהגות בלתי נאותה מאפשרת הזדמנות ללמד את הילד תוצאות טבעיות ונטילת אחריות על התנהגותו. חשוב שיהיה קשר בין התוצאות להתנהגות הבלתי נאותה וחשוב שרמת הציפיות יתאימו לגילו של הילד ולשלב התפתחותו. איך עושים את זה? למשל: "זוכר שזרקת את הצעצועים אתמול? אתמול הבהרנו מה יהיו התוצאות והסברנו שאם לא תירגע ותסדר, לא תוכל לשחק איתם היום". כדי להבהיר זאת נדרשת עקביות ונחישות. מציגים את התוצאה לילד בצורה שקטה, ללא כעס או אשמה ועומדים בה עד הסוף.

המעיטו בעונשים ואל תיכנסו לאיומים

אל תכעסו, אל תנדו ואל תתעלמו מהילד. ההיפך הוא הנכון. על המבוגר לעזור לילד בעזרת סביבה סובלנית ומאפשרת לפתח יכולת וויסות עצמית. אנו ההורים לא מגיבים על אש באש. עלינו להגיע אל הסערה בצורה מתונה וללמד אותו לווסת עוצמה רגשית.

העניקו כלים ואלטרנטיבות להתמודדות עם כעסים

למשל הציעו לילד מתוסכל או כועס פעילות גופנית המאפשרת פורקן, יציאה מהחדר וקפיצות במקום, תיפוף על תופים, או נשימות עמוקות וספירה עד 100.

אל תכתיבו פתרונות

הורים רבים נוטים להיות שופטים במצבי תוקפנות, בודקים מי אשם ומפרידים. חשוב ללמד את הילדים דיאלוג ושיח, לשבח ולעודד כל פתרון שאינו תוקפני לבעיה, לעודד אותם למצוא פתרון בעצמם ולא לייצר תלות בפתרונות שאתם מציעים.

לדוגמה: "בואו ונחשוב יחד, איך ניתן לפתור זאת ללא אלימות?". המסר הוא :אנו סומכים עליכם שאתם יכולים לפתור בעיות בכבוד בשלום ובנועם. לאחר שהמעורבים בחרו בדרך שתביא לפתרון הבעיה, עליהם לקחת אחריות על יישומה.

עודדו וחזקו את הילד

גלו את היכולות והחוזקות של הילד והעצימו אותו. אמרו לו למשל: "אני סומך עליך שיש לך אפשרות להתמודד עם המציאות הקיימת", או: "אתה יכול להיות אחראי על המעשים שלך ועל ההתנהגות שלך". לא קל להתמודד עם תוקפנות, אבל הבסיס הוא להביט על ילדיכם הנפלאים, לאהוב אותם על מה שהם ללא תנאים וללמד אותם לאהוב את עצמם ולהרגיש בעלי ערך. לעתים זה כבר עושה את העבודה.

בהצלחה!

מאת: נינה אליה, מנחת קבוצות הורים, יועצת ומדריכת הורים. היכנסו לעמוד של נינה