כן, גם לאמהות מותר להיות עייפות: על קרב הפייסבוק בעניין "האמא המושלמת"

עוגות מפוארות עם זילופים? קאפקייקס מעוטרים ל"אבא/אמא של שבת"? ימי הולדת ממותגים? אמהות רבות מרגישות מתוסכלות מהרף הגבוה שמציבים להן, בעודן שוקעות בכורסה עייפות אחרי שהשכיבו את הילדים לישון • מקימת דף הפייסבוק "אמהות שוקעות" מסבירה מדוע מה שאמהות צעירות זקוקות לו, זה בעיקר תמיכה

תינוק ישן
תינוק ישן | צילום: אימג' בנק / Getty Images

קרבות? מלחמות? וויכוחים? לא במלחמה עם אף אחת.

 

כאמא שבעצמה קורבן לתרבות עודף המידע, השיתוף ושפע העצות הסותרות שניתנות לאמהות ברשת על גידול ילדים וחיות חמודות אחרות, חיפשתי לעצמי קבוצת אמהות שארגיש בה נוח. מכיוון שאני תופסת מעצמי אמא די משקיעה בגורים שלה - הצטרפתי ל"אמהות משקיעות" בפייסבוק. אני זוכרת שנכנסתי פנימה ולא מצאתי תחום השקעה אחד לרפואה שמוכר לי מחיי היום יום שלי: לא אפיית עוגות מפוארות עם זילופים, ולא עיצוב ומיתוג ימי הולדת ולא הכנת קאפקייקס מעוטרים לאבא/אמא שבת.

 

>> לכתבה: האמהות המשקיעות VS האמהות השוקעות

אז זה בסדר בעיני להנות מזה, זה מצוין גם להצליח להתפרנס מהתחום, אבל זה בהחלט שלילי בעיניי להציב רק את הפעילות האמהית הזו כסטנדרט לדמות האמא המשקיעה - ועוד להפוך את זה לתחרות. וכן, האמהות הטריות שבינינו מצליחות להתבלבל ולחשוב שכך נראית אמא משקיעה, ושהן חייבות לעמוד בסטנדרט המושלם, לכאורה, הבלתי מושג הזה, שנצפה שוב ושוב בשיתופים של תמונות תוצרים מושלמים של אמהות מושלמות, לכאורה.

 

אז לפני כשנה פתחתי את קבוצת "אמהות שוקעות" כפרפראזה קומית ל"משקיעות", מכיוון שהרגשתי שחייב להיות מקום בו אמהות ירגישו שזה בסדר להביא "סתם" עוגת שוקולד ליום הולדת, או "רק" קרמבו לאבא/אמא שבת, או לחפף בארוחות מדי פעם.

 

דף "אמהות שוקעות" מונה כ-3,700 חברות אמיצות ומלאות בהומור עצמי, ובקבוצה נוצר קן חמים, נוח ומשעשע לספר ולהראות את הצד האמיתי של האמהות - זה שלפעמים עייף ולפעמים מתעצל ולפעמים פשוט רוצה לשקוע לתוך הספה ולהנות מהרגעים היפים עם המשפחה (או עם חבילת גלידה כשהילדים במיטות), ושהררי הכביסה ימשיכו לחכות על הספה. אם אפשר, אז בחושך.

 

היופי מסתתר בעובדה שכל אמא בקבוצה תופסת את המושג "אמא שוקעת" בדרכה, וחלקנו אף מוצאות בקבוצה תמיכה אמיתית של חברות בקשיים שעולים מדי פעם בהורות. כעיקרון, אנו תמיד משתדלות להשאיר את השיפוטיות בצד ולכבד את האחר.

 

נכון שיש לנו צורך לתייג, להכניס למסגרות ולהגדיר אנשים, אבל בעיניי אין כאן באמת שני סוגי סגנונות אמהיים: יש רק מה שנראה כלפי חוץ ובתמונות. כל אחת משקיעה בדרכה, ותמיד יש יותר מדרך אחת להשקיע. וכשמסתכלים עמוק פנימה, בכל שוקעת יש משקיעה, ובכל משקיעה מסתתרת שוקעת.