מתירנים או סמכותיים: איזה הורים אתם?

סקר שערך מכון סמית למחקר, בקרב 300 אנשים כמדגם מייצג של הורים לילדים בגילאי 6-18, בדק כיצד הורים נוהגים לנהוג בסיטואציות שונות בחינוך ילדיהם כמו ציונים בבית הספר, תזונת המשפחה, ובעיות חברתיות. בספרות המקצועית מחלקים את ההורים למספר קבוצות של סגננות הורית.

"הורה מתירני" - המקבל את דחפי הילד והתנהגותו בעוד לרוב אין הצבת גבולות.

"הורה שתלטן" - המנסה לעצב, ולשלוט בהתנהגות ועמדות ילדו. תוך כדי הגבלת האוטונומיה שלו.

"הורה סמכותי" - המבין את רצון הילד וגם מציב גבולות בשילוב עם שיח הדדי.

חלוקה נוספת שקיימת, היא לפי ארבע רמות מודעות המדבר על התהליך שעובר ההורה בעת קבלת החלטות, בהתאם לדרך הטיפוסית שהוא מבין בה את תפקידו כהורה ואת מערכת היחסים עם ילדו.

"הרמה האגואיסטית" - ההורה שעסוק בצרכיו- תפקיד ההורה מאורגן סביב רצונותיו וצרכיו של ההורה.

הרמה הקונבנציונאלית - שיקוליו מונחים על פי תכתיב חברתי חיצוני והילד מתואר במונחים של " ממוצע", "רגיל", "נורמלי", "כמו כולם".

רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל

כנסו למתחם דוקו בנענע 10: כל הסרטים והסדרות

"הרמה הממוקדת בילד" - ההורה ינסה ללמוד את הצרכים הייחודיים של הילד הספציפי וישתדל מאוד למלאותם ולא יחסוך מאמץ מעצמו לעזור לילד להתמודד ולעיתים למנוע משברים.

"רמת יחסי הגומלין" (הרמה "האנליטית") - הרמה הממוקדת בצרכי ההורה וגם בצרכי הילד יחד. ההורה ישתמש במשא ומתן ויכיר באוטונומיה של הילד וגם בתלות שלו בהורה.

מה השיקול העיקרי לפיו הורים אמורים להחליט באיזה חוג הילד שלהם ישתתף?

ברוב המכריע של ההורים (80%) ניתן לתאר כ"הורים הממוקדים בילד" - כלומר, הם יעשו את מה שטוב לילד, ללא התייחסות לרמת המאמץ שזה דורש מהמשפחה.

הקבוצה "השניה בגודלה" (15%) - אלה הורים ברמה האנליטית/ רמת "יחסי הגומלין" - הם ייקחו בחשבון את רצונות הילד אך גם את אפשרויות המשפחה. רק 5% מההורים שייכים ליתר הרמות - אגוצנטרית וקונבנציונאלית.
לפי גיל הילדים: אין הבדלים לפי גיל הילדים.

מי אחראי על הצלחת הילדים בלימודים?

בולט האחוז שציינו שזה תלוי בעיקר בנתונים האישיים של הילד (59%), כאשר רק 17% מההורים לוקחים את האחריות על עצמם, 18% מטילים אחריות את המורים ו -6% ציינו שזה תלוי בילדים אחרים בסביבת הילד שלהם.
ההשערה היא שכלל שהילדים קטנים יותר, כך ההורים רואים את עצמם יותר כאחראים על הצלחת ילדיהם בלימודים, וככל שהילדים גדלים, ההורים מציינים יותר את הנתונים האישיים של הילד.

אכילת יתר - אם הורה מרגיש שהילד/ה שלו אוכל יותר מדי, מה הוא אמור לעשות?

55% מההורים יתנהגו בסגנון "ההורה הסמכותי" - יבררו ממה נובעת התופעה, יעודדו את הילד לעשות ספורט (אם כי במקרה של "בירור הסיבה" - לא ידוע מה הם יעשו אחרי שיבררו מהו מקור התופעה - האם יגבילו את הילד או שלא יתערבו באכילה שלו).

36% יפעלו בסגנון "ההורה השתלטן" - יקטינו את כמות האוכל או יבנו לילד דיאטה.  רק 9% יתנהגו בסגנון "ההורה מתירני"- לא יתערבו, בהנחה שלא ניתן להשפיע על הילד בהיבט זה.

מהי לדעתך הדרך הנכונה להחליט על התפריט המשפחתי?

במקרה "רגיל" של קביעת התפריט המשפחתי רוב ההורים מתנהגים כ"סמכותיים" - 87%, כאשר התפריט המשפחתי נקבע בהשתתפות שני הצדדים - הורים וילדים אם כי במידת השפעה שונה על התפריט.

אחוז ההורים ה"סמכותיים" גבוה יחסית בקרב הורים לילדים בגילאי 17-18, כאשר אחוז זה גבוה בעיקר על חשבון שציינו ש"ההורים צריכים להחליט בהתחשב ברצונות של הילד/ה". אחוז ההרים ה"שתלטנים" גבוה יחסית בקרב הורים לילדים בגיל 6-9.

כיצד הורה צריך להגיב אם הוא יודע בוודאות שלילד/ה שלו אין חברים?

רוב ההורים - 60% - ישוחחו עם הילד, יתנו לו תמיכה - אך לא ינסו לעשות משהו מעשי על מנת לשנות את מצב - ניתן לשייך אותם להורים ברמה "האנליטית" / רמת "יחסי הגומלין".

40% מההורים, לעומתם, ינסו לעשות משהו בפועל על מנת לשנות את המצב -אלה הורים ברמה ה"ממוקדת הילד".

הציצו לפרומו של "ילדים לא מקובלים"

[brightcove_iframe video_id='ch10archive_p061742_1800' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_bv4et03e' duration='27'']